היה שלום ואל תבוא בחלום: נפרדים מגליאנו

הפסד לאנושות או צעד קטן ונכון לכיוון הדלת? האם ג'ון גליאנו, מעצב בית דיור מזה 15 שנה, יחסר לנו ככלי משמעותי על לוח האופנה? עורכי האופנה של לאשה, מרב פרנק-הוכברג ורועי ירושלמי מסבירים מדוע הם שמחים יותר (או פחות) על הפיטורים

מרב פרנק-הוכברג ורועי ירושלמיפורסם: 02.03.11 , 13:00

לא נתגעגע למחסן התחפושות

כסגנית עורכת "סטייל" ב"לאשה" כבר שש וחצי שנים, בשנים האחרונות אני בקושי משלבת בעיתון תמונות של דיור (זאת על אף שכתבתנו הנאמנה יפה עירון־קוץ מוזמנת בקביעות לתצוגות הבית בפריז ומצלמת שם תמונות יפהפיות).

אין עוררין על היצירתיות של גליאנו ועל היכולת שלו להרים שואו מרהיב, שעשוי לעורר צמרמורת או להעלות דמעות בעיני הצופים. גליאנו שוקע במושא ההשראה שלו כמו במפעל חיים, ומשם רוקם את המחזה כולו, עם התעכבות סיזיפית על איפור ושיער לא פחות מאשר על כל בגד ובגד.

בקרו אותנו בעמוד הפייסבוק של אתר לאשה

כרכרות וסוסים, מכוניות פאר עתיקות - מה לא עלה על המסלול אצלו. הוא כל כך בפנים, שבסוף כל תצוגה הוא יוצא למסלול לאחר שהתגלגל בדמות החדשה של העונה, אם זה אינדיאני, מלח, אציל או צ'חצ'ח. זה מרהיב, זו חגיגה, אבל זה יותר תיאטרון מאשר אופנה, יותר מחסן תחפושות מאשר "וואלה, הייתי מתה להתלבש ככה".

השאלה אם אופנה צריכה להיות פרועה, יצירתית וחתרנית או שקולה ופרקטית מאוד תוססת כרגע. ברור שאנחנו חייבים גם וגם, כדי שהיא תמשיך להיות הקרקס המדהים והצבעוני שאנחנו כל כך אוהבים. אבל לא בטוח שהיצירתיות שגליאנו התקבע בה היא היצירתיות שאנחנו מתכוונים לה. הוא, כך נראה, תקוע בנוסחה ראוותנית שכבר לא עומדת במבחן הזמן.

יכול להיות שהתצוגות האולטרה יקרות של דיור משתלמות בסוף בקופה, כשהיא ממטירה על בית האופנה ממון רב ממכירת בשמים, מוצרי קוסמטיקה, תיקים ונעליים של המותג. מבחינתי זה פחות רלוונטי. (מרב פרנק-הוכברג, סגנית עורכת "סטייל")

ממילא אבד עליו קצת הכלח. גליאנו (צילום: רויטרס)

מכוער, אבל לפחות הייתה לו בשורה

מקרב מעצבי האופנה המאותגרים אסתטית, גליאנו תמיד נחשב בעיני לכעור שבהם. גרום, נכלולי, עם מבט של קרוקודיל מסטול מאופיום בעיניים. תאוות הזרקורים שלו רק מעצימה את הגרוטסקיות של כל העסק.

השבוע נודע ברבים שלא רק חיצוניותו של גליאנו דוחה, אלא גם פנימיותו. אמירותיו, מצחיקות ככל שהיו לאור חזותו המגוחכת (בכל זאת, איך אפשר להתייחס ברצינות לאדם שמכניס את צמדי המילים "מגפיים זולים" ו"משרפות גז" באותה נשימה), מטרידות מאד. טוב עשו היהודים הטובים בדיור שפיטרו אותו.

ובכל זאת, ולאור השמועות על מותו המקצועי, גליאנו ייחסר לי. עולם האופנה, בדומה למוזיקה, לקולנוע ולתרבות בכלל, מצוי מזה עשור בקיפאון נוראי. כמו סרטי ההמשך האינסופיים שמציפים את האקרנים והסימפולים בשירים של ריהאנה וליידי גאגא במוזיקה, גלי הרטרו הם הקללה היצירתית של האופנה, הפתרון הקל והמשעמם ביותר.

במילים אחרות, כמעט כל מה שרואים היום בתצוגות מרגיש כמו אטריות שחיממו מחדש. כלום לא באמת חדשני, מקסימום חוצה את הגבול הדק שבין המגדרים, פעם ימינה, פעם שמאלה. במציאות הזו, גליאנו היה שינוי מרענן, משב רוח בשיממון העיצובי. מעצב גאון וגרנדיוזי שלא פחד להביא משהו באמת יוצא דופן למסלול.

זה החל בהחייאה של בית כריסטיאן דיור (השם הפרטי של המותג הושמט בשנים האחרונות, כחלק ממהלך המיתוג מחדש), המשיך בשימוש המשמח בצבעים החיים ובבדי העילית הקרועים בתצוגות ההוט קוטור והגיע לשיא בשימוש במקורות השראה ייחודיים (אדמירלים ודמויות מזרח אירופאיות הם רק שנים מהם).

אלה סחפו את עולם האופנה, או לפחות הבליחו לרגע וריגשו אותנו, כמו במקרה של פרחים וצלופנים באווירת משתלת אהרוני, כפי שנראו בשבוע הקוטור הקודם. התצוגות מצידן הציגו אקסטרגוונזה בשיאה, הזויה וקסומה, שהאמת – אהבנו רוב הזמן לשנוא.

אבל בין אם אהבת או שנאת את הבשורה של גליאנו, לפחות הייתה לו בשורה. בסוף שנות התשעים, בדומה לחבריו מקולג' סנט מרטין, ג'וליאן מקדונלד ואלכסנדר מק'ווין, זה היה ברור מאליו שלמעצב יש אמירה ייחודית. אך היום קול ייחודי הוא מצרך כה נדיר.

בורסת השמועות בנוגע למחליף של גליאנו בדיור כבר נפתחה. מי שזה לא יהיה, שם במרומי מותג המולטי-מילארדים של LVMH, אני רק מבקש ממנו בקשה קטנה. ריל טוק, בוא עם אג'נדה חדשנית. בין אם נשנא או נאהב אותך, כל עוד אין לך חיבה לשפמים קטנים ומדים חומים, אני בטוח שנסתדר. (רועי ירושלמי, עורך ערוץ האופנה באתר לאשה)