פרשת רמדיה: איזה מסר מעבירה המדינה?
לא ברור מדוע חתמה הפרקליטות על עסקת טיעון עם עובדי משרד הבריאות שהואשמו בפרשה. אם העסקה תאושר, יחוש הציבור שהם לא ממש שילמו מחיר עקב התנהלותם הבעייתית. כך הוחמצה ככל הנראה הזדמנות למצות את הדין עם מי שהיה אמור לשמור על בריאותנו. דעה
"אה, זאת ההיא עם המסטיק?" - הייתה תגובתו של גולש בעל זיכרון ארוך כשנודע לו בימים אלו על עסקת הטיעון שנרקמה בין הפרקליטות לבין חמשת הנאשמים, כולם עובדי משרד הבריאות, שהואשמו בפרשת רמדיה. ואכן, המסטיק שנלעס אל מול פני האומה הוא שנותר כמעין איקונין להתנהלותו של משרד הבריאות באותה פרשה עגומה.
מי שלעסה אותו אז הייתה ד"ר דורית ניצן קלוסקי, שבאותם ימים כיהנה כראש שירות המזון במשרד הבריאות - הגוף שהיה ממונה על אכיפת בדיקות המזון.
דווקא בכתבה שבה כיכב המסטיק ציינו לחיוב את העובדה, שהפעם לא תפסו את הש"ג - הפעם הועמדו לדין בדיוק האנשים שעמדו בצמתים המרכזיים שבהם התרחש המבוא לטרגדיה. הם אלו שהואשמו כי לא נהגו על פי אמות-המידה שנדרשו - מכל אחד מהם - במילוי תפקידו במערכת בדיקת המזון, ובמילים פשוטות: לא פיקחו על התערובת הצמחית ששיווקה רמדיה ויובאה מגרמניה, לא בדקו את תוכנה של התערובת, והסתפקו בהצהרתה של היצרנית, חברת הומנה, לגבי הרכבה.
כתוצאה מהתנהלותם של חמשת הנאשמים לא התגלה בזמן כי בתערובת היה חסר ויטמין B1, שהוא מרכיב חיוני בהתפתחות תינוקות. ממילא לא נאסר יבואה של התערובת ולא הוצאה אזהרה לציבור ההורים לא לצרוך אותה. למרבה הצער, רק תושייתה ומקצועיותה של רופאה מאחד המרכזים הרפואיים בארץ הן שגרמו לתחילת בדיקת העניין - בשלב שכבר היה מאוחר מדי עבור לא מעט משפחות ותינוקות. יותר מ-20 תינוקות נותרו פגועים או נכים לכל חייהם, וכמה אף מתו עקב צריכת הפורמולה הצמחית של רמדיה.
"מחלה שיש בה סכנת נפשות"
העבירה שבה הואשמו החמישה הייתה "מעשה העלול להפיץ מחלה", וכך קובע החוק לגבי מי שביצע אותה: "העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו - מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו - מאסר שבע שנים". איש לא ייחס לחמישה כוונות זדון, והטענה הייתה שהם התרשלו בביצוע תפקידם, ועקב כך עלולה הייתה להתפשט מחלה. העובדות, כזכור, מלמדות שהמחלה כבר התפשטה.
למרות שמה ותוכנה המשמימים-משהו של עבירה זו, מאחורי הניסוח הזה עומדת עבירה שמשמעה הוא, פשוטו כמשמעו, שמי שביצע אותה עלול היה לסכן חיי אדם. מן הסתם לא הייתה הפרקליטות בוחרת להאשימם בסעיף זה אלמלא היו בידיה כל ההוכחות למחדליהם, ודווקא משום כך מקוממת ההתפתחות האחרונה בעניין.
ראשית, ממש לא ברור מדוע - בהתחשב בממצאים שהיו בידי הפרקליטות - הייתה נחוצה כאן בכלל עסקת טיעון. אילו לא היו בידיה די ממצאים בשלב הגשת כתב האישום, מדוע הגישה אותו בגין סעיף זה? ואם כן היו בידיה די ממצאים וההרשעה לא הייתה עניין מופרך מיסודו - מדוע לחתום על עסקת טיעון ולא לאפשר לבית המשפט לומר את דברו?
וחמור מכך, מדוע במסגרת עסקת הטיעון נקבע, כי החמישה אמנם יודו בעבירה שיוחסה להם, אך לא יורשעו - עניין לא מבוטל לגבי עתידם כעובדי מדינה? מדוע מתכוונת הפרקליטות להסתפק בכך שכעונש הם רק יבצעו עבודות לתועלת הציבור?
מה שיזכרו הוא שהנאשמים יצאו בזול
הפרשה הזאת, עם כל הטראגיות שבה, הייתה גם הזדמנות עבור בית המשפט להידרש לאופן התנהלותם של אותם אנשים אשר במסגרת עבודתם ותפקידים אמורים לשמש כמעין שומרי-הראש של בריאותנו, ולאמות-המידה שמן הדין שיחולו עליהם כשהם ממלאים תפקיד זה.
אין זה דבר יום ביומו שאנשים מסוג זה ובדרגות אלו מואשמים בעבירה כזו, וטוב הייתה עושה הפרקליטות אילו איפשרה לערכה השיפוטית לומר דברים נכוחים בעניין.
כעת, נוכח עסקת הטיעון שהתגבשה, הוחמצה כנראה ההזדמנות לעשות זאת. הוחמצה גם ההזדמנות לומר דברים מרתיעים ולבצע צעדי הרתעה כלפי עבריינים פוטנציאליים בתחום זה. שכן, אחרי ככלות הכל, איזה רושם ייוותר בציבור אם תאושר עסקת הטיעון הבעייתית הזאת?
קרוב לוודאי שמה שהציבור יזכור מן העניין הוא, שחלק מהנאשמים המרכזיים יצאו מהעניין בזול. לא נופתע אם הרושם שייוותר הוא, שזה לא ממש נורא שתינוקות נותרו נכים לכל חייהם ושכמה מהם מתו.
הציבור ילמד, שחרף חומרת הפרשה, לא היו לא משפט של ממש ולא עונש ראוי לשמו. הרי עבודות לתועלת הציבור הן לכל היותר סוג של אי-נוחות זמנית שנמשך כמה חודשים, ואחר כך יחזרו חמשת הנאשמים לשגרת יומם.
ביהמ"ש לא מחויב לעסקת הטיעון
אך לא נראה שההיבטים הללו הטרידו במיוחד את הפרקליטות, והאמירות ש"הודאת עובדי משרד הבריאות מבטאת הכרה באחריותם לתקלות שנגרמו", וכי "הם הודו בכך שלא עמדו בסטנדרטים שנדרשו מהם כעובדי ציבור, על-פי אמות המידה שקבע משרד הבריאות עצמו", נשמעות כמו הצדקה-בדיעבד של מהלך שהיה ברור כי יגרור ביקורת ציבורית.
מאליו ברור שלא תהיה בכך נחמה להורי התינוקות. הם מן הסתם ירגישו ששוב המדינה הפקירה אותם - תחילה בעצם התנהלות החמישה, ולאחר מכן בהתנהלותה בהליכים שנועדו להביא להרשעתם.
יחד עם זאת, חשוב לזכור כי בית המשפט אינו קשור בעסקת הטיעון, ובסמכותו שלא לקבלה - או לדחותה כליל, או להכניס בה שינויים. בית המשפט שוקל במצבים כאלו שיקולי מדיניות כלליים, ולא רק את המקרה שלפניו. אולי למרות הכל לא תוחמץ ההזדמנות ללמד את החמישה ואת דומיהם, כי להתנהלות כמו שלהם יש מחיר ממשי.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet
לפנייה לכתב/ת 
