מימי קדם ועד היום: כלנית, תמר וזית בנוף המקומי
הכלנית בדיוק צובעת את השטחים הפתוחים במרבדים מרהיבים, התמר נהנה מעשרות אזכורים במקורות ומתפקיד מרכזי במסורת, ועל סגולותיו הבריאותיות של הזית כמעט שאין צורך להרחיב. צמחים בסביבה - פרק נוסף בסדרה
נופי הצומח של ישראל מורכבים בעיקר מעצים ומצמחים עשבוניים שצובעים מתחתם את השטח בשלל צבעים אביביים. הפעם נתמקד בפרח שפורח בהמוניו בימים אלה ממש, ובשני עצים חשובים לנוף המקומי ולאדם.
לכל הכתבות בסדרה ירוק כחול-לבן
כלנית מצויה
סוף החורף הוא זמנה של הכלנית המצויה - פרח שצובע בימים אלה שטחים פתוחים לאורכה של ישראל במרבדים מרהיבים. מפריחת הכלניות אפשר ליהנות כעת במנחת מגידו בכביש הסרגל, במורדות במעל לכנרת, בשמורת איריס הביצות ליד מושב חיספין בגולן, באזור בית שמש, ליד מושב שוקדה ובשמורת פורה.
בשפות אירופאיות שונות נקראת הכלנית פרח הרוח או בת הרוח, כי הוא פורח בעיצומו של חורף, כאשר נושבות רוחות עזות. יש סבורים שהוא נקרא על שם הנימפה אנמון. שמה העברי של הכלנית ניתן לה ככל הנראה על שום "הפרח המתהדר ככלה" ובעקבות השם התלמודי כלוניתא, שכנראה מתייחס לפרג.
הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
במקורות אפשר למצוא אותה אצל הרמב"ם, שכותב כי הביטוי "שושנת המלך" שבתלמוד (כלאיים פ"ה, מ"ח) מתייחס לכלנית. השם "כלניות" הוענק גם לחיילי הדיווזיה המוטסת הבריטית השישית שהוצבה בארץ ישראל בספטמבר 1945, בשל הכומתות האדומות שחבשו חיילי דיוויזיה זו כצנחנים. לערך המלא באנציקלופדיית ynet.
משפחה: נוריתיים.
צורת חיים: צמח פקעת, עשבוני רב-שנתי (גיאופיט).
עלים: העלה אינו יוצא מגבעול, אלא ישר מהקרקע. הוא גזור ודומה לעלה פטרוזיליה המחולק לשלוש אונות עיקריות.
פרחים: הפריחה מתחילה בינואר, מגיעה לשיאה בפברואר וממשיכה במרס ואף באפריל. כל עמוד פריחה נושא פרח יחיד בצורת קערה או צלחת, שקוטרו 9-5 ס"מ. מספר עלי הכותרת נע בין 4 ל-13 ומכיל בדרך כלל 6. עלה הכותרת שעיר מבחוץ וצבעו מגוון - אדום, סגול, ורוד בהיר, ורוד מגנטה או לבן. מרכז הפרח מלא בגוש שחור של אבקנים ועליים. מתחת לפרח יש צבר עלים גזורים המתרחקים ממנו ככל שהוא מתבגר.
תפוצה בארץ: הכלנית נפוצה מצפון הארץ ועד הר הנגב, במגוון בתי גידול.
שימושים: הכלנית תורבתה כצמח נוי. את הפקעות שותלים בגנים בסתיו והצמח פורח בתנאי נוי כחודשיים. בקיץ הוא נכנס לתרדמה אך בסתיו שלאחר מכן הטא חוזר ללבלב. הכלנית נחשבת להשקעה טובה בגינון: לא רק שהצמח פורח כל שנה - הוא גם זורע את עצמו ומייצר דור חדש.
עץ התמר
התמר הוא עץ מדברי חשוב, בעל עשרות אזכורים במקורות ותפקיד מרכזי במסורת היהודית: פריו הוא אחד משבעת המינים, והעלים החדשים - הלולבים - משמשים במצוות ארבעת המינים בסוכות. לקיום מצוות ארבעת המינים נוטלים עלה סגור ממרכז העץ, שסגור לפחות עד אמצעו ובאורך של 40 ס"מ לפחות. על הלולב להיות זקוף ככל האפשר, ואסור שיהיה יבש או מפוצל.
בתקופה העתיקה היו מטעים גדולים של תמרים מאזור ים המלח ועד לגליל התחתון, וגם בתקופת התלמוד הרבו לעסוק בגידול התמר. רבים ממטעי התמרים הושחתו לאחר כיבוש הארץ על ידי הממלוכים במאה ה-13, ורק במאה ה-19 החלו שוב בגידול מסחרי של תמרים.
התמר ומוצריו מוזכרים במקורות ישראל לעיתים כמטפורות. כך למשל"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה"... (תהילים צ"ב, י"ג). בעניין הביכורים נאמר, כי "אין מביאים ביכורים תמרים, חוץ מן התמרים שביריחו" (תוספתא ביכורים, א', ה') - ואפשר ללמוד מכך שביריחו היו הפירות הטריים המשובחים ביותר.
משפחה: דקליים.
צורת חיים: עץ פרי ירוק עד, בעל גזע שאינו מסתעף בגובה 15-10 מטר. הצמח דו ביתי - יש עצי זכר ויש עצי נקבה.
עלים: בראש העץ מרוכזים עלים ירוקים ענקיים שנקראים כפות תמרים. העלים באורך כ-3 מטרים ומנוצים (קרועים) לאונות דוקרניות. במרכז מתפתחים הלולבים, שהם עלים צעירים לא פתוחים. הגזע עטוף בבסיסי עלים ישנים וסיביהם, ובבסיסו מתפתחים לרוב חוטרים בעלי שושנות עלים חדשות.
פרחים: הפריחה מתרחשת באביב. התפרחות צפופות ונישאות על עוקץ ארוך. הפרחים אינם מרשימים ויש להם 6 עלי עטיף, 3 עלי שחלה בפרחים נקביים ו-6 אבקנים בפרחים זכריים. עצי הזכר מפיצים אבקה רבה, שחלקה הקטן מגיע בעזרת הרוח לעצי הנקבה ואז מתרחשת ההאבקה.
תפוצה בארץ: עץ התמר נפוץ כעץ מטע לאורך בקע הירדן, מאזור אילת לאורך הערבה, ים המלח והבקעה. בטבע זהו עץ נדיר של מעיינות המדבר. אפשר לראות את התמר גם כעץ נוי בכל הארץ.
שימושים: התמר משמש את האדם בכל חלקיו. הפרי נאכל טרי ומיובש. מהפירות מכינים גם יין, דבש תמרים וסילאן - סירופ תמרים למאכל ולבישול. העלים משמשים כסכך לסוכות בחג הסוכות ואצל הבדווים. ענפי התפרחת שנקראים סנסינים, משמשים כמטאטאים ולקליעת סלים. הגזע משמש לבניין ולקירוי, ואף ניתן כשוקת לצאן לאחר שתוכו מרוקן.
זית אירופי
הזית הוא עץ מאוד חשוב בתרבות שלנו - הוא הביא אור לבתים בזמן העתיק, הרבה לפני המצאת החשמל, הוא גודל בארץ בכמויות עצומות ויוצא לאימפריה המצרית, פירותיו והשמן שלו מאוד בריאים והוא הוא אחד משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל. רוב עצי הזית בארץ הם בני עשרות עד מאות שנים.
אמנם לא ניתן לאמוד את גיל הזית על פי טבעות הגזע, אבל אפשר להעריך את הגיל העץ לפי קוטר הגזע - גזע הזית נרקב בחלקו כשהוא ב למעלה ממאה שנה, והוא הופך לחלול או בעל חלונות. עם זאת, גם אם הגזע המרכזי מת לבסוף - הוא מצליח לעיתים קרובות להתחדש מהבסיס וכך, תיאורטית יכול הצמח לחיות לעד.
במקורות נקשרו לזית כתרים רבים: יופי, בריאות, עוצמה ויציבות, שם טוב, פולחן, משיחת מלכים וסמל לכבוד ואצילות. הזית. הוא מופיע בסיפור המבול - כאשר היונה שיצאה מתיבת נח לבדוק אם המים ירדו, חזרה לעת ערב "והנה עלה זית טרף בפיה" (בראשית ח', י"א). מכיוון שלא אוכלים את פרי הזית ללא טיפול, ועל השמן שמפיקים ממנו יש לעמול עמל רב - ישראל נמשלו לזית: "לומר לך מה זית אין מוציא שמנו אלא על ידי כתישה, אף ישראל אין חוזרים למוטב אל על ידי יסורים" (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז' רפט').
משפחה: זיתיים.
צורת חיים: עץ ירוק עד. בטבע זהו עץ נמוך או שיח.
עלים: מוארכים, קשיחים, מכסיפים בצד התחתון וירוקים בצד העליון. כל עלה חי כשלוש שנים.
פרחים: הפרחים לבנים-צהבהבים וערוכים בתפרחות על ענפים מהשנה הקודמת. הפרח בעל 4 עלי כותרת והוא מדיף ריח נעים. הוא מואבק הן על ידי הרוח והן על ידי חרקים. הפריחה מתרחשת באפריל-מאי וגורמת לאלרגיות אצל אנשים רבים.
תפוצה בארץ: הזית האירופי הוא עץ נפוץ בארץ. זהו גידול הררי עתיק לאורכה של הארץ, ביחד עם השקד, התאנה, הגפן והרימון. בשנים האחרונות מגדלים זיתים גם בנגב, שם משקים אותם במי תהום מליחים שלא מתאימים לגידולים אחרים. זיתי בר אמיתיים ניתן למצוא בארץ רק בכרמל ובגליל המערבי - אלה הם זיתים שיחיים עם פירות קטנים יותר.
שימושים: הזית משמש את האדם למאכל עוד מאז ימי האדם הקדמון, שאסף את הפירות וניזון מהם. רק מאוחר יותר למד האדם לשתול את הזית ולהפיק ממנו את המירב. שמן הפרי - הלא הוא שמן הזית, נחשב לבריא שבשמני המאכל. בנוסף משמש השמן למאור ולקוסמטיקה, למשל לייצור סבונים, קרמים ועוד. לשמן הזית יש גם הרבה שימושים ברפואה העממית, הן בשימוש חיצוני והן בבליעה. גזע הזית משובח לגילוף חפצי נוי וגם לייצור רהיטים.
הכותב הוא המדען הראשי של הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם ירושלים
לפנייה לכתב/ת 
