הדוקר מירושלים אמר לאמו: "בא לי להרוג ערבים"
לידי ynet הגיעו עדויות המעורבים בקטטה בי-ם שבה נדקר למוות חוסאם רווידי על-ידי נער יהודי. "הוא לא אוהב ערבים", סיפרה אמו של הנאשם, "אמר שהוא שונא אותם". בנה טען: "אם לא הייתי מסטול לא הייתי דוקר". חברו של הקורבן סיפר על מילותיו האחרונות: "אני על הפנים, מה עם אמבולנס?"
"ראיתי פתאום את הערבי קופץ על חבר שלי, ואז גם אני קפצתי על הערבי. היו שם שני ערבים. אני קפצתי על הבחור הגדול השמן וחתכתי אותו בפנים. אני חתכתי אותו עם סכין גילוח, חתכתי אותו בפנים בצד שמאל שלו בלחי ואני חושב שגם חתכתי אותו בראש. אני הייתי מסטול ואני זוכר שקפצתי עליו".
במילים אלה, נודע ל-ynet, תיאר הנער הנאשם בהריגת חוסאם רווידי, בן 24 ממזרח ירושלים, את הקטטה הקטלנית שפרצה במרכז ירושלים בתחילת פברואר. נגד שני חבריו של הנער, שהיו מעורבים גם הם בקטטה, הוגשו כתבי אישום בגין תקיפה הגורמת לחבלה ממשית בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט וסיוע לאחר מעשה.
בעדותו במשטרה סירב הנער תחילה להשיב לשאלות חוקריו והכחיש את מעורבותו בקטטה. רק לאחר שהחוקרים הפגישו בינו לבין אמו נשבר הקטין וסיפר את השתלשלות העניינים. "באותו ערב שתינו, ישבנו והיינו מסטולים", שיחזר, "יצאנו אחרי זה סתם לעשות סיבוב, זה היה בשעה אחת או שתיים בלילה, ואז באו שני ערבים. אנחנו ראינו אותם בסמטה שמחברת... לאחד מאיתנו היה צעיף של בית"ר וכשהם ראו את הצעיף הם באו והתחילו לריב שמה מכות".
בשלב זה, טען הנער, קפץ אחד הערבים על חברו. כדי לסייע לו, הוא קפץ על התוקף וחתך אותו בפנים. בינתיים, חברו של רווידי החל לברוח ורווידי נמלט לאותו כיוון. "המשכתי לרדוף אחריו לכיוון למטה ואז אני רואה אותו מחליק על הרצפה. אמרתי לשני החברים האחרים שלי להביא את הסכין בגלל שהוא נפל לי במכות וזהו".
בשלב זה סבר הנער כי כל האירוע מאחוריו. אבל כמה שעות לאחר מכן שמעו הוא וחבריו על כך שערבי נרצח במרכז ירושלים. "חבר שלי התקשר אליי בדיוק כשהייתי בנסיעה באוטובוס", סיפר, "אני אמרתי לו שלא שמעתי מה קרה ואז הוא אמר לי שהיה אחד שנרצח. אני כמעט התעלפתי באותה שנייה וחשבתי שהוא צוחק עליי וזהו. סיפרתי את זה גם לחבר השני שלי שהיה איתי וגם הוא כמעט התעלף. שנינו נהיינו לבנים. אני הייתי לחוץ מהמקרה. אני לא רציתי ישר להסגיר את עצמי בגלל שהייתי לחוץ ולא ידעתי מה לעשות. אני העדפתי בינתיים ללכת לכמה חברים לנסות ולברר מה קרה".
זירת הקטטה במרכז ירושלים. "זה לא בגלל שזה ערבי" (צילום: גיל יוחנן)
בהמשך סיפר הנאשם כי לאחר שחזר לבית אמו, שאמרה לו שסיפרה הכל למשטרה וביקשה שיסגיר את עצמו, הוא החליט לשמוע בעצתה. הוא ניסה להסביר למה לא סיפר את האמת מההתחלה. "לא יודע, הייתי לחוץ", אמר, "יש משהו שאני רוצה להגיד, שהמכות זה סתם היה בגלל שרבנו מכות, זה לא בגלל שזה ערבי, גם אם היה יהודי היינו הולכים מכות... פחדתי מהערבי, לא ידעתי שהוא ערבי".
הנער הסביר מדוע החליט להתערב בקטטה ולשלוף סכין: "רציתי לעזור, פתאום אני רואה את הגודל שלו ולכן שלפתי סכין. אני רצתי אליו בלי כלום, הדבר הראשון שעשיתי זה אגרוף ואני ראיתי אותו משתולל ונותן מכות ולכן רציתי להוריד אותו ובכוונה כיוונתי לשם כי רציתי להכאיב לו".
"לא הייתי מסתבך בגלל ערבים"
ומדוע ביקש להעלים את הסכין? "לא רציתי שיידעו שזה הסכין שדקרתי איתה", הסביר, "הייתי לחוץ, לא כל יום יוצא לי לדקור". בהמשך אמר כי "כולם היו מסטולים, אם לא הייתי מסטול אז לא הייתי דוקר. אני מתחרט על מה שקרה, אני רוצה לעשות שינוי". הוא הודה כי אינו אוהב ערבים, "אבל לא הייתי מסתבך בגלל ערבים".
אמו של הנאשם נחקרה יום לפני שבנה נעצר ובמהלך עדותה בכתה פעמיים וניכר כי הייתה נתונה בלחץ רב. היא סיפרה כיצד שב בנה הביתה יומיים לאחר הקטטה: "הוא חזר הביתה וקרא לי לחדר שלו, וישב על המיטה ואמר לי 'אני רוצה להגיד לך משהו, לא רוצה שתדאגי, לא רוצה שתיבהלי, היה איזה מריבה עם חברים שלי וערבי אחד, הם הרביצו לו ויכול להיות שהמשטרה תחפש אותי. אני לא עשיתי כלום אבל בכל זאת אני הולך מפה'".
"אני דאגתי", סיפרה האם, "אני אמרתי לו 'מה עשית?' והוא אמר 'אני הייתי איתם, הם הרביצו לו' ואמר לי שאולי קרה לו משהו. הוא לא אמר שהוא מת, אבל אמר שהרביצו לו מכות ודקרו אותו. אני בכיתי, הוא הלך, כי לא רצה שהמשטרה תבוא".
היא סיפרה כי בנה נראה רגוע ולא נסער כשסיפר לה על הקטטה. "הוא ישב על המיטה והסביר לי ואמר לי 'אל תדאגי, לא עשיתי כלום'". במהלך החקירה סיפרה האם כי זו לא הפעם הראשונה שבנה מסתבך עם החוק, וכי היה מעורב בקטטות בעבר.
"עכשיו אני נזכרת", אמרה בעדותה, "כשהוא היה בחדר הוא סיפר לי לפני שהלך, התקרבתי לחבק אותו, חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה. התקרבתי לסגור לו את הכיס של המעיל והוא התרחק ממני שלא אגע. אמרתי לו 'מה יש לך שם? ממה אתה פוחד?', הוא אמר לי 'אין לי כלום, אני לא רוצה שתתאכזבי אמא'. יכול להיות שהיה לו משהו".
בתשובה לשאלת החוקרים, שהתעניינו בדעותיו של בנה בנוגע לערבים, השיבה האם: "הוא לא אוהב ערבים, אמר שהוא שונא אותם, יש לו הרבה כעס ושנאה, שונא אותם. אמר 'בא לי להרוג אותם'. אמרתי לו 'בשביל להרוג ערבי, לא חבל על החיים שלך?'".
אחד הנאשמים הנוספים הצהיר גם הוא על כך שהוא שונא ערבים. "אני גר בהתנחלות והם עשו פיגועים ביישוב שלי", הסביר. הוא סיפר כי לפני כמה שנים נכנסו מחבלים לתוך בית ביישוב בו הוא מתגורר והרגו אשה ואת שלושת ילדיה. "מאז אתה שונא ערבים?", נשאל והשיב: "אף פעם לא אהבתי ערבים".
"ערבים מניאקים" - ומכות
מראד, חברו של קורבן הקטטה, נתן לחוקרים גרסה שונה מזו של הנאשם בהריגה. "ירדנו מהאוטו והלכנו לכיכר החתולות", סיפר על ליל האירוע, "עלינו לרחוב שמאי ומשם הגענו לסמטה של ביאנקיני. ברחוב הזה היה בחור יהודי, עומד שם, נשען על העמוד. לפניו היה בחור. הם שמעו אותנו מדברים בערבית וצוחקים. הבחור שהיה עומד על העמוד אמר: 'ערבים מניאקים'. הוא בא לכיוון חבר שלי, נתן לו מכה בראש עם היד סגורה כמו אגרוף, לא ראיתי אם יש לו משהו ביד. בא החבר שלו והתנפל על החבר שלי ונתן לו מכות על הראש".
"באתי להפריד ביניהם, הכל בשניות, הם עזבו אותו והתחילו להרביץ לי, התנפלו עליי, ונתנו לי אגרופים לפרצוף ולראש ועל הצוואר והגב", סיפר, "נפלו לי המשקפיים ולא ראיתי כלום והתחלתי לרוץ. לפני זה באו עוד
חבר'ה, איזה ארבע חבר'ה, וכולם נתנו לנו מכות והחבר שלי ברח לכיוון רחוב הלל והחליק באמצע הכביש ואני התחלתי לרוץ אחריו וראיתי את החולצה שלו מקדימה מלאה בדם באזור החזה.
"הרמתי אותו ולקחתי אותו למסעדה", סיפר על רגעיו האחרונים של רווידי, "יש שם איזה פיצה. הושבתי אותו על הכיסא, הורדתי את הכובע שלי ושמתי לו אותו על הפנים. ראיתי חתך מפחיד על הפנים עם דם זורם חבל על הזמן. התחלתי לצעוק לאנשים, תביאו לי נייר ותוך שאני מנסה לעצור לו את הדם התקשרתי למשטרה ולאמבולנס".
"כשהושבתי אותו הוא היה בהכרה", שיחזר, "הוא אמר לי 'הפנים שלי הלכו, אני על הפנים, מה עם אמבולנס?'. אמרתי לו שאמבולנס בדרך, רק תישאר ער, וכשהאמבולנס הגיע הוא איבד את ההכרה". לשאלת החוקר האם הוא או רווידי התגרו בנערים השיב גולאני: "שום דבר, לא דיברנו איתם בכלל, רק דיברתי עם חבר שלי בערבית וכרגיל צחקנו".
לפנייה לכתב/ת 
