ניסויים בנישואים

ישנם לא מעט שקרים בדרך בה סרטים מציגים את עצמם בפני הצופים. הפער בין ההתרחשויות הדרמטיות, העיצוב הוויזואלי של העולם הנראה והמראה של השחקנים, לבין מה שאנו מכירים מהיום יום הוא רב. "אתמול בלילה" ("Last Night") אינו פטור משקרים אלו, אבל הם אינם פוגעים ביכולתו של הסרט לעסוק באופן כן, אמיתי ומורכב בחללים הרגשיים, בסודות ובפיתויים של חיי נישואים.

בסצנה הפותחת את הסרט, ג'ואנה (קיירה נייטלי) ומייקל (סם וורת'ינגטון) מתארגנים בזריזות לקראת יציאה למסיבה של עובדי חברת היזמות הנדל"נית שבה הוא עובד. הם נשואים כבר ארבע שנים, והם היו ביחד כבר מתקופת הקולג', למעט הפסקה קצרה שקדמה להחלטתם להתחתן.

במסיבה ג'ואנה עדה לכימיה שיש בין בעלה ולאורה (אווה מנדז), עובדת חדשה בחברה, שאיתה הוא היה בנסיעת עסקים קצרה כמה שבועות קודם לכן. הקנאה ניצתת בה ועם שובם הביתה היא מתעמתת עם מייקל, ומטיחה בו את חששותיה שמה בגד בה, אם לא בגופו, אז לכל הפחות ברוחו.

נייטלי. לא הייתם מקנאים בה?

העימות מחלץ ממנו הודאה כי הוא נמשך ללאורה, ובהתחשב בכך שבבוקר המחרת הוא אמור לנסוע איתה שוב לפגישה עסקית בת יומיים בפילדלפיה, ג'ואנה מתקשה להירגע. עד הבוקר הם מצליחים להגיע לפיוס מסוים, אך משקעי הלילה ממשיכים להיות נוכחים, בחששותיה של ג'ואנה שנשארת בדירת הסוהו המעוצבת של הזוג, ובהכרתו של מייקל היודע כי למרות שלא בגד באשתו, יש בחששותיה ממש.

זוג או פרט

החל מנקודה זו מתפצלת עלילת הסרט לשני מסלולים מקבילים המוצגים לסירוגין: אנו עוקבים אחר נסיעת העסקים של מייקל, והפיתוי הגובר לממש את המשיכה ההדדית בינו ובין לאורה. במקביל, ג'ואנה מגלה בבוקר המחרת בכניסה לבניין את אלכס (גיום קאנה) - סופר צרפתי אותו פגשה במהלך משימה עיתונאית שביצעה בתקופה שבה נפרדה ממייקל. היא חולקת איתו רומן שנותר במחשבתה וליבה מאז.

בהיותה סופרת לא ממומשת המנסה לשקוד על כתיבת ספר, בעודה מתפרנסת מכתיבה עיתונאית קלילה, נוכחותו מזכירה לה דבר שאותו היא מתקשה לשחזר בחיי הנישואים.

התפתחות האירועים בשני הקווים העלילתיים יכלה לסטות בקלות לכיוון פשטני של מתח מיני וארוטיות בגרוש, אך זה לא הכיוון בו בוחרת מאסי טאדג'דין. התסריטאית, שבעברה המקצועי שני פרויקטים ("ליאו" מ-2002, ו"החליפה" מ- 2004) משלבת לראשונה את כתיבת התסריט עם מלאכת הבימוי במידה מרשימה של הצלחה.

מנדז. סימנים של פגיעות

"אתמול בלילה" מתבסס בעיקרו על מה שנאמר (ומה שלא) ביחסים בין הדמויות ועל יכולות המשחק של השחקנים. זו דרמה בוגרת המצליחה לקחת סיטואציה, שנדמה כי ראינו כמותה בעשרות סרטים, ויחד עם זאת ליצור מעורבות רגשית של הצופים בלבטים של הדמויות.

לא רק הדיוק בצורה והקצב ההתפתחות של היחסים, אלא בדברים העמוקים יותר העולים בסרט. המשקעים של קשרים מהעבר המלווים כצל את חיי הנישואים, והצורך במגע הנפשי והפיזי באנשים אחרים גם כשיש אהבה.

התנגשות הדרמטיקנים

ארבעת השחקנים עומדים היטב בתביעותיו של התסריט רווי המילים, והניואנסים הרגשיים. וורת'ינגטון, שאותו הצופים בכל רחבי העולם מכירים מסרטים כמו "אווטאר" ו"התנגשות הטיטאנים" מוכיח כי הוא מסוגל לחרוג מדמויות הקרטון השטוחות של סרטי התלת ממד.

שתי השחקניות, מנדז ובעיקר נייטלי, מעצבות נשים מאוד שונות, המעוררות, כל אחת בדרכה, אמפתיה. מנדז מצליחה להפוך את האישה המאיימת על הנישואים לדמות מורכבת יותר מכפי שניתן היה לשער שתהיה.

 יש בה צד הנכון לאכזבה ופניה מרמזים על פגיעותה הרגשית. נייטלי, יפה כתמיד, נמשכת ומתלבטת מול הגבר שהפציע שוב בחייה, אך עושה מאמץ עליון שלא לחצות את הקו.

בהתחשב במה שהסרט מצליח לעשות ניתן לקבל בהבנה את המעטה החיצוני הנוצץ יתר על המידה שלו. דירת הסוהו המעוצבת של בני הזוג מתאימה לזוג אמיד בהרבה. רק הבוצ'ר (משטח העבודה) במטבח המרשים של בני הזוג הוא בגודל של מיטה זוגית.

הצילום של פיטר דאמינג המוכשר ("כביש אבוד") מקנה לרחובות בהם פוסעים ג'ואנה ואלכס מימד של מלנכוליה רומנטית. המוזיקה של קלינט מנסל (העובד בקביעות עם דארן ארונופסקי), הופכת, לפעמים, לנוכחת יתר על המידה בקביעת הטון של הסרט, אבל רוב הזמן משתלבת היטב.