דווקא יש הזדמנות לשנות רושם ראשון גרוע

עובדה היא שאהבות לא מתחילות רק ממבט ראשון, הן יכולות להתחיל גם במבט שני או שלישי. כלומר, בהחלט קורה שלרושם הראשון אין את כל הזכויות על קבלת ההחלטות שלנו. הכיצד? מחקר חדש מראה איך זה ייתכן

תמיד אמרו לי שאין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשון. זו בדיוק הסיבה שצריך לחשוב פעמיים לפני שמעלים לפייסבוק תמונה בה אתם סרוחים לרוחב בחיוך רופס, מחובקים עם עוד חבר או חברה שיכורים באיזו מסיבה שמציגה את החיים שלכם כמו סדרת החגיגות שמרכיבה את לוח זמנה של בר רפאלי. אם חשוב לכם הרושם הראשון - היום אתם מספקים אותו עוד לפני שהוצאתם מילה מהפה.

הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים וסרטונים

בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים

יום אחד מצלצל הטלפון בדירת הרווקות של דפנה, חברתי הטובה ביותר. אני יושבת לידה מול צג המחשב, משוטטת בתמונות מהטיול האחרון שלה בניו-זילנד, כשאני רואה אותה מתיישרת בכסאה ושמה את השיחה על רמקול. "הוא בחור חמד, הבן של חבר של בעלי" אמר לה הקול הדודתי על הקו.

"איך אמרת שקוראים לו?"

דפנה מקבלת הצעות כאלו כל שני וחמישי. בתור רווקה מושבעת, שהצהירה לכולם שלא אכפת לה אם תתחתן או תזדקן לבדה במאורת הרווקות שלה, היא הצליחה לגרום לכל אחד לרצות להיות זה שיגרום לה להתחתן. פתאום לכולם יש חברים ממש חמודים שרצו לפגוש אותה באיזה מועדון או פאב ולנסות להקסים אותה.

"יוני כהן. הוא בן 34, מתמחה ברפואה. בעלי אומר שהוא..."

אף אחת מאיתנו לא ממש הקשיבה. דפנה פתחה במהירות הבזק את דף הפייסבוק שלה, הקליקה את השם המדובר, ושתינו בהינו במסך ממתינות לתמונה שתספר לנו הרבה יותר מאלף המילים של זו שהמשיכה לפטפט על הקו.

~ ~ הצבעת כבר בעד הסיפור הכי מרגש בתחרות נפלנו ברשת? ~ ~

יוני! יוני החנון! הפגישה הכי גרועה שהיתה לי אי פעם

הבלונדי המעונב עם החולצה המעומלנת שחייך אלינו מהצג היה מוכר לי כל כך, שקפצתי אחורה בהפתעה. יוני! יוני החנון! הפגישה הכי גרועה שהיתה לי אי פעם. יוני! הקטן בעל העיניים המפוחדות שקבע איתי לסרט בפגישה ראשונה. זה שהביא איתו בתוך תרמוס קומפוט שאמא שלו הכינה ושתי כוסות פלסטיק. זה ההוא שרציתי שהאדמה תבלע אותי כשישבתי איתו באמצע הקניון ושתיתי מיץ ורוד מכוס חד פעמית שקופה, בעוד על פנינו חולפים, עמוסי פופקורן ודיאט קולה, כל צעירי הביצה של תל אביב. יוני! ההוא שכשראה את פרצופי המיוסר אמר לי בחיוך מיימי שאני לא חייבת לשתות את זה רק מפני שאמא שלו הכינה את זה במיוחד בשבילי. יוני! ההוא שרציתי לסטור לו, ואז לסטור לעצמי כדי להתעורר מחלום הבלהות.

"את מכירה אותו?" לחשה לי בצעקה, מסוככת בידה על הטלפון שהמשיך בפטפוטיו.

"מכירה? הוא הסיוט הדייטיסטי שלי, התגלמות החנונים בישראל". לא סיפרתי לה את כל הסיפור. רק הזיכרון של זה עורר בי חלחלה.

"טוב, תגידי לו שידבר איתי", שמעתי אותה אומרת, וההלם שלי נרגע אחרי שנזכרתי שדפנה אוהבת "ילדים טובים ירושלים". אין מה לעשות, כמה שניסיתי להבין לא הצלחתי, אבל היא נמשכת לקטנים וקומפקטים. היא טוענת שדווקא הנמוכים והרזים מתנהגים כמו גברים אמיתיים. לא נראה לי שהיא שמעה אפילו את מה שהתזתי לעברה.

מסתבר שהיא כן שמעה. "הרסת לי את כל הכיף!" היא צעקה עליי איזה ערב בטלפון.

"מה? על מה לכל הרוחות את מדברת?"

"יוני! זוכרת את ההוא מהפייסבוק? יצאתי איתו אתמול בפעם השנייה, ויכולתי ליהנות מהערב הזה אלמלא היית זורקת לאוויר את מה שאמרת עליו באותו יום. הוא קטן וחמוד בדיוק כמו שאני אוהבת, יש לו עיניים כחולות טובות, והוא רגוע. הוא כמעט דומה למה שתמיד רציתי, אבל לא הצלחתי להרגיש בחברתו את מה שאני מחפשת. כל הזמן קפץ לי לראש המשפט שלך: 'הוא התגלמות החנונים בישראל'".

היא צדקה. הרסתי ליוני את הרושם הראשון שלו מול דפנה, עוד לפני שהיה לו מה לומר להגנתו. ולא משנה מה הוא יעשה כדי לסתור את הרושם הזה - זה עדיין יישאר חקוק במוחה של דפנה ויפריע לכל רושם אחר שהוא ינסה לעשות.

מחקר ממעבדתה של פרופ' אליזבת פלפס מאוניברסיטת ניו-יורק, שהתפרסם ב Nature Neuroscience במרץ 2009, בדק מה קורה במוח כאשר אנו יוצרים רושם ראשון. פלפס, שסרקה את מוחם של נבדקים (fMRI) הראתה שכאשר אנחנו מגבשים במוחנו רושם ראשון על אדם, שני אזורי מוח פעילים במיוחד. הראשון הוא האמיגדלה, שמקושר עם זיכרון רגשי וידוע שמעורב ביצירת מדד חברתי על האחר, בהתבסס על האמון שהוא מעורר או על הגזע שלו. האזור השני הוא רכס החגורה האחורי (PCC), שמקושר עם הענקת ערך לתגמול אפשרי. שני האזורים האלה משקללים תוך זמן קצר ביותר את מה שאנחנו חושבים על האדם שמולנו ומעניקים את הניקוד הסופי - הרושם הראשון. וכיוון שאזורים אלו קשורים ברגשות, הם עושים חיבור בין רושם ראשון לבין תחושה ורגש. וכמו שכולנו מכירים - כל דבר שמקושר עם רגש נשאר בזיכרון לאורך יותר זמן ומעוגן חזק יותר בראשנו.

לכאורה, המחקר של פלפס מאשר שהרושם הראשון שנוצר הוא חזק כל כך שאין סיכוי לשנותו. לכאורה, להזדמנות שנייה אין צ'אנס מול רושם ראשון, בין אם זו אהבה ממבט ראשון, או אכזבה ממבט ראשון.

אבל עובדה היא שאהבות לא מתחילות רק ממבט ראשון, הן יכולות להתחיל גם במבט שני או שלישי. כלומר, בהחלט קורה שלרושם הראשון אין את כל הזכויות על קבלת ההחלטות שלנו. הכיצד?

קיימת מערכת יחסים עדינה בין הרושם הראשון לרושם השני

מחקר שפורסם בינואר 2011 ב-Journal of Experimental Psychology על ידי קבוצת פסיכולוגים מקנדה וארה"ב מראה שקיימת מערכת יחסים עדינה בין הרושם הראשון לרושם השני. ברטראם גאורונסקי, מאוניברסיטת אונטריו, קנדה, מקבוצת החוקרים במחקר הנוכחי, טוען שרושם ראשון נטבע במוחנו חזק כל כך, שגם אם אדם משנה את הרושם הראשוני שנוצר עליו, השינוי הזה נשמר בזיכרון שלנו רק באותו הקשר בו בוצע השינוי. בכל שאר ההקשרים, הרושם הראשון הוא זה שישלוט.

גאורונסקי הדגים טענה זו באמצעות מחקר בו הציג לנבדקים מידע שלילי או חיובי לגבי אדם בדיוני. בשלב זה הוא, למעשה, החליט עבור הנבדקים איזה רושם ראשון הם ייצרו על אותו אדם - הצגת מידע שלילי תגרום להם לגבש רושם ראשוני שלילי, ולהפך. בשלב השני הוא הציג לנבדקים מידע שסותר את הרושם הראשון שגיבשו. למשל, לקבוצה שגיבשה רושם חיובי על האדם הבדיוני, הוא הציג בשלב זה מידע שלילי. את המידע הזה הציג להם על מסך בצבע מסוים, נגיד צהוב.

עוד מבט:

היתה לי הזדמנות חד-פעמית להיות משהו אחר

עפר קניספל

המחשבה על הרגע שאפסע לתוך בית הספר נעול במגפיי החדשים, מפיץ לכל עבר ניחוח קוסמופוליטי רענן, הפכה לפנטזיה שמילאה את כל הטיול שלי. מאותו רגע איבדתי עניין בטיול עצמו ובאירופה כולה. "יופי וג'אגר".

היתה לי הזדמנות חד-פעמית להיות משהו אחר

לבסוף הציג גאורונסקי לנבדקים את התמונה של אותו אדם בדיוני ומדד את התגובות האינסטינקטיביות שלהם למראה התמונה, שלפיהן אפשר להסיק מהו הרושם שגיבשו עליו. כדי לבדוק מהי ההשפעה של ההקשר על עניין הרושם שנוצר, הוא שינה קלות את צבעי המסך שעליהם הציג לנבדקים את תמונת האדם הבדיוני. גאורונסקי גילה שהרושם הראשון של הנבדקים השפיע על התגובות שלהם למראה האדם הבדיוני, בכל צבעי הרקעים עליהם הוא הוצג, מלבד צהוב. למשל, בקבוצה שגיבשה רושם ראשוני חיובי, בכל צבעי הרקעים עליהם הוצגה התמונה, התגובות של הנבדקים למראה אותו אדם היו חיוביות, אפילו אחרי שראו את המידע השלילי אודותיו, זה שהוצג על המסך הצהוב. הרושם הזה השתנה מחיובי לשלילי רק כשתמונת האדם הוצגה על מסך צהוב, הצבע שעליו הוצג להם בראשונה המידע השלילי על אותו אדם בדיוני.

כלומר, רק בהקשר שבו היתה סתירה בין מידע חדש לבין הרושם הראשוני (מסך צהוב) השתנתה דעתם של הנבדקים, אך בכל הקשר אחר (רקעים בצבעים אחרים), הרושם הראשוני המשיך להשפיע.

כך, אם יוני ייקח את דפנה לטיול שטח ויפגין כישורי גבריות כהלכה - דפנה תזכור אותו בתור גברי כל עוד זה בהקשר של טיול. אבל כשיחזרו לסביבה קלאסית לערב רומנטי, כמו פאב או בית קפה, ימשיך לצוץ לה הרושם הראשוני שסיפקתי לה בלי כוונה, שימשיך להעיב על השיפוט שלה.

אבל לגאורונסקי יש בשורה מעודדת: אם יוני ישנה את הרושם הראשון בכל מיני הקשרים שונים, ולא רק בהקשר אחד, הוא יצליח לבלבל את מוחה של דפנה ולהחליש את עוצמת הרושם הראשון השלילי שהתגבש אצלה. אם יוני ימשיך להילחם לשנות את הרושם עליו רק בזירת היציאות המשותפות שלהם בערב, הקרב שלו נידון לכישלון, מפני ששם התגבש הרושם הראשון, ולא משנה כמה פעמים הוא יסתור אותו, הרושם הראשוני ימשיך להדהד לדפנה בראש - במיוחד אם הוא ימשיך ללבוש את החולצה המעומלנת ההיא. אולם, אם הוא יציג את הרושם החדש שהוא רוצה ליצור בהרבה סיטואציות נוספות, הוא עשוי לגרום לדפנה להכיר בעובדה שהוא שונה ממה שהיא חשבה.

גאורונסקי מדגים כאן את המשפט "אל תהיה צודק, תהיה חכם" ומספר לנו שבמקום להילחם ברושם ראשוני שלילי שנוצר או שיצרנו בטעות על עצמנו, כדאי להחליש את כוח השפעתו על המוח בדרכים עקיפות, לסתור אותו דרך הצגת רושם חדש בהקשרים שונים מההקשר הראשוני.