סינרגיה גרעינית

מוצאי שבת, ה-5 במרס 2011, בארבי תל אביב. להקת סינרגיה משיקה אלבום חדש והעולם שותק. לא שמישהו ציפה לצהלות אושר ושמחה, אלוהים יודע שהחבר'ה אלה צועקים מספיק (על אהבה). אך יש לחשוב שאירוע מונומנטלי מסוג זה בחייה של להקה יצויין באופן חגיגי, עתיר אורחים ומתוקשר יותר מהופעת ההשקה הצנועה לה זכה "חתום באש", אלבומם החמישי במספר של הניו-מטאליסטים הישראלים.

אווירת ה"עסקים כרגיל" ששררה בבארבי אתמול יכלה ליצור מצג שווא, שמא רון הופמן, רועי גפן וחבריהם מיאנו לתת מעצמם כפרפורמרים לקהל, שמילא (אם כי לא לחלוטין) את האולם אתמול והפגין בקיאות רבה במילות השירים.

רון הופמן נותן מקולו במופע של סינרגיה (צילומים: דודו אזולאי)

אך באופן מוזר, האנרגיה על הבמה דווקא היתה בשיאה. הופמן עצמו נתן מגרונו במשך שעה וחצי, משימה לא קלה בהתחשב בשירים כמו "מתי את חוזרת", "השיר שלך" ובעצם כל שיר ברפרטואר הפאתוס העשיר של ההרכב.

דיסטורשן כמו חו"ל

לא קל להיות להקת רוק בישראל. במיוחד לא מהסוג שסינרגיה משתייכת אליו, אשר מכוון לפלח הרחב והפחות אליטסטי של צרכני המוזיקה. צליל גיטרות רזה כמעט ואינו קיים בעולמה ואי השתייכותה לזרמי אינדי מקומיים מציב אותה כמעט לבדה בשוק הדיסטורשן הכבד. לצד השפעות ברורות מהרכבים כמו קריד, בלינק 182 וסאבאטז', סינרגיה השכילו לשכלל את פן הפופ-רוק הגותי ביצירתם, בעיקר בזכות דניאלה לוגסי.

לוגסי והופמן. שחקנית החיזוק עשתה את העבודה

זמרת האופרה בעלת קול הגדול הוסיפה להרכב טאצ' של Evanescence או Within Temptation, שלא נופל בהרבה ממקבילותיו העולמיות. "אתם מרגישים חמים?" שאל הופמן את מעריציו וקישר בין טמפרטורת הקהל המעט פושרת ל"חום יולי אוגוסט" - גרסת הכיסוי שקנתה לסינרגיה את עולמה, אי שם בשנת 2005. גם הביצוע לשיר זה הביא את תצוגת ההשפעה, הפעם מלינקין פארק ,לכדי שלמות, ללא נפילה למלכודת החיקוי המוגזם.

"הגשם הראשון" ושיר הנושא של האלבום הטרי סחפו איתם את הקהל, אך גם אנשי סינרגיה חילצו מעצמם אמש חצי הודאה כי פנינותיהם הגדולות טמונות בימי ראשיתה של הלהקה. "צועקים על אהבה" ו"אשם", שהתמקם לו בנוחות בפנתיאון המנוני הרוק הישראלים, היו רגעי השיא האמיתיים של הערב.

בחזית סצינת הרוק הישראלית

כך גם "ספרי" ו"לחבק אותך" שהגיעו בשלב מאוחר, אחרי סולו תופים ארוך ומוצלח של תומר מייזנר, אה-לה מאט סורום בימי השיא של גאנז אן רוזס. "תראי זה אני", שחתם את הערב (כי "אי אפשר לשבור מסורת" לדבריהם), שלח הביתה קהל מרוצה ולא מותש מידי, באקט מתבקש אם כי מעט צפוי.

האולם שייך לצעירים?

אולי הפנייה של סינרגיה לפלח שוק צעיר יחסית, בעיקר מבחינה טקסטואלית, היא זו המונעת ממנה להפוך למגה-להקה, כפי שהייתה אמורה להיות לאחר קרוב לעשור של פעילות. אפשר כי התבגרותם של רבים ממעריציה המוקדמים ונטישתם לטובת אמנים מאתגרים יותר, תוקעת מקל בגלגליה בדרך להפוך לנכס צאן ברזל בתרבות הגיטרות המקומית. אך זו רק אפשרות.

צחק, קפץ וניגן "אייר גיטר"

הופמן הפרונטמן צחק, קפץ, ניגן "אייר גיטר" והיכה בתופים מדומיינים ( ברירת מחדל של סולנים שטרם סיגלו לעצמם עמידה איקונית),

ובשלב מסויים אף טרח לעשות סיבוב בקהל, אשר רובו הגיב באדישות משועשעת לאקט המחווה.