ביג אין הרצליה
בסינמטק הרצליה יקדישו את סוף השבוע לסדרה ממצה של מיטב הקולנוע היפני, שנעדר משגרת הקולנוע של הישראלים. ארז דבורה עם המלצות חמות לצפייה מארץ המצלמה העולה
ההיכרות המועטה של הקהל הישראלי עם הקולנוע היפני היא בגדר מחדל מתמשך. גם בפסטיבלי הקולנוע המרכזיים של ירושלים וחיפה הייצוג של קולנוע זה דל עד אפסי. עותקי הפילם המצויים בישראל ליצירות המופת של בימאים כמו אקירה קורוסאווה ("רשומון") או קנג'י מיזוגוצ'י ("אוגטסו מונוגטארי") נותרו מרוטים מפגעי השנים שחלפו ובלתי ניתנים להבנה בגלל נטיית המתרגמים לדגימת הטקסט במקום לתרגום מלא.
הטריילר של "קיקוז'ירו" מ-1999. גם הוא בתוכנית
חובב הקולנוע היפני אנוס להסתפק בעותקי DVD, אך אלו, למרות עבודת השחזור המפעימה אותה מבצעות חברות כמו "קריטריון", אינם תחליף לגודל ולעושר של התמונה המוקרנת בפילם. במקרה של קולנוע לאומי הנובע ממסורת אסתטית עשירה ומוקפדת, אובדן זה חמור שבעתיים.
בשיתוף פעולה הראוי לכל שבח בין סינמטק הרצליה והשגרירות היפנית, תוצג בין רביעי ה-9.3 לשבת ה-12.3 תוכנית הכוללת שישה סרטים.
"פינגווינים יכולים לעוף". אנימה, אבל לא רק
אחד מתוכם הוא סרט אנימציה לילדים "פינגווינים יכולים לעוף" מ- 2009 ואחר הוא "קיקוז'ירו" (1999) הסנטימנטאלי של טקאשי קיטאנו, סרט שהוקרן בארץ באופן מסחרי ושקיים בתרגום לעברית ב-DVD. ארבעת הסרטים הנותרים הם ליבה של התוכנית המצומצמת והמסקרנת.
דרך בורמה
הישן מבין סרטים אלו הוא "הנבל הבורמזי" ("The Burmese Harp") מ-1956 של קון איצ'יקאווה. עיבוד לספרו האנטי מלחמתי של טאקייאמה מיצ'יו - סרט שזכה למועמדות לאוסקר הסרט הזר, והמהווה ציון דרך בהתפתחות הקולנוע היפני. זוהי הפעם הראשונה לאחר המלחמה שבה נבחן הטירוף המילטריסטי שאחז בצבא היפני במהלכה. איצ'יקאווה מעצב משל בודהיסטי-הומניסטי, המנסה להניע את תהליך הטיהור של התרבות היפנית.
"הנבל הבורמזי" - משל בודהיסטי אנטי-מלחמתי
גיבור הסרט הוא חייל הנשלח, עם תום המלחמה, לשכנע פלוגה יפנית המסרבת להיכנע. לאחר שהוא נפצע, הוא גונב את גלימת הנזיר הבודהיסטי שמציל אותו, ומתחיל לעשות דרכו במסווה זה לעבר המקום בו נמצאת המחלקה שלו. המסע שלו בין נופי ומקדשי בורמה מעוררת את הרוחניות שטמונה בו והוא הופך מחייל וגנב לנזיר אמיתי.
מסאקי קובאיאשי, מגדולי הבמאים של הקולנוע היפני, מי שאחראי לטרילוגיה ההומניסטית הגדולה "המצב האנושי" (1959-61) וליצירת המופת "חראקירי" (1962), מיוצג בסרטו "קאידן" ("Kwaidan") מ-1962. תרגום שמו של הסרט הוא "סיפור רוחות", ואכן זהו סרט שהורכב, במקור, מארבעה סיפורי אימה העוסקים במפגש בין בני אדם ורוחות.
"קאידן". סיפורי רוחות ביפן
השיוך לז'אנר האימה אינו אמור להדאיג. אופיו המלאכותי במתכוון רחוק מרחק רב מהבהלות ודימויי זוועה המזוהים עם הז'אנר. קוביאשי מעדיף לעצב סרט מסורתי, רווי דימויים מסוגננים הנשענים על המסורות של התיאטרון היפני. "קאידן" הוא מלאכת מחשבת של עבודה בצבע ובתאורה ומהווה, מבחינה זו, את אחד משיאיו של הקולנוע היפני לדורותיו.
אורכו של הסרט היה במקור שלוש שעות, שכללו את ארבעת הסיפורים, אך משקולים מסחריים אחד מהם נחתך החוצה. ונותרנו עם הגרסה הנפוצה של הסרט (כולל בהוצאות DVD) של שלושה סיפורים באורך כולל של שעתיים. זו גם הגרסה שתוקרן בסינמטק הרצליה.
מסומן לצפייה
הסרט המסעיר בתוכנית ההקרנות הוא "מסומן לרצח" ("Branded to Kill") של סוזוקי סיז'ון מ-1967. ג'ו שישידו, השחקן בעל לחיי האוגר התפוחות, מגלם את דמות של האנדה גורו, שתוארו המקצועי הוא המחסל מספר 3 במדינה. חיסול שמתפקשש בגלל פרפר שנוחת על קנה הרובה, מסבך אותו עם ארגון יאקוזה המשלח בו את מיטב מחסליו - עימות שבשיאו הוא ימצא עצמו נלחם עם המחסל מספר 1.
"מסומן לרצח". יצירת מופת
תיאור פשוט זה אינו עושה חסד עם הטירוף הסגנוני והנרטיבי של הסרט. סוזוקי מצטט בחופשיות ממקורות קולנועיים רבים (אקספרסיוניזם גרמני, פילם נואר),
תוך שימוש בשלל הטכניקות הצורניות שמאפיינות את המודרניזם הקולנועי האירופי. הפרגמנטריות של הנרטיב מהווה שיקוף הולם למצבו התודעתי של הגיבור. זו עבודה מאתגרת, חריגה, שמצדיקה צפייה חוזרת. מי שטרם ראה את הסרט הוא בר מזל על כך שהפעם הראשונה שלו תהיה מול מסך גדול.
הסרט הרביעי הוא של יוצר עכשווי, קיושי קורוסאווה, שסרטו "עתיד מזהיר" ("Bright Future") מ-2003 יפתח את תוכנית ההקרנות. מי שקנה את פרסומו כאחד הבולטים בדור במאי האימה של שנות ה-90, מתחיל לבצע בסרט זה את המעבר לדרמות הממשיכות לשאת הד ברור ומטריד לעולם האימה (כפי שעשה גם בסרטו האחרון שהוקרן בישראל "טוקיו סונטה" מ- 2008).
"עתיד מזהיר". קורוסאווה, קיושי קורוסאווה
מערכות היחסים המתקיימות בסרט, בין שני צעירים הזוממים להרוג את הבוס שלהם, ובין אביו של האחד המאמץ את הצעיר השני, מעוצבים מול דימוי סוריאליסטי של מדוזה זרחנית שנוכחותה מהווה הד לא צפוי לחולי הרוחני המוצג בסרט. עבודה אופיינית לקולנוע לאומי מרתק הממשיך לחפש דרכים לא שגרתיות לאתגר את הקהל.
לפנייה לכתב/ת 
