זוגיות לצד חיי משפחה: ביקור בית בקיסריה
איסור לבנות קומה נוספת אתגר את האדריכלים שהתבקשו ליצור הפרדה בין חלל ההורים לילדים. הפתרון נמצא באמצעות שימוש במגוון חומרים ומשחקי אור
בבתים שבאיזור הים התיכון משמשים הפאטיו או ה"דיואן" כחדר האירוח המרכזי שכל חדרי הבית נפתחים אליו.
לעומת זאת, ברוב בתי המגורים היום נהוג לחלק את הבית לשני חלקים עיקריים - הציבורי והפרטי, עם חלוקת משנה בין הורים וילדים.
את החלוקות האלו נהוג לבצע בין מפלסי הבית השונים, למשל: קומת קרקע לאזור הציבורי, קומה ראשונה להורים וקומה שנייה לילדים. אבל מה עושים כשתוכנית הבניין עיר של אחת השכונות הוותיקות בקיסריה מאפשרת לבנות קומה אחת בלבד?
עם הבעיה הזו נאלצו להתמודד השותפים בוי סטודיו אדריכלים, גיא וליקסון ודודי עזוז. וכשאין אפשרויות להפרדה מפלסית, ההפרדה נעשית באמצעות חומרים וגיאומטריה.
טשטוש בין הפנים לחוץ
מבואה קטנה ושקועה היא כל מה שמפריד בין שטחי הציבור לאירוח לבין השטחים הפרטיים. לא רק שהיא קטנה כל כך ביחס לבית (שטחה רק 51 מ"ר), היא גם מתעתעת במתבונן המנסה להבחין בין פנים וחוץ.
מצדה האחד יש קיר זכוכית הבולט החוצה אל כיוון הגינה, שעם קיר הזכוכית של המטבח כולא, במעין פאטיו זכוכית קטן, את העץ האחרון בשדרת עצי תות בכות המובילים לבית. "משחקי מחבואים בין פנים לחוץ", מכנה זאת וליקסון בחיוך.
דבר נוסף שוליקסון אוהב, העובר כחוט השני בכל הבתים בתכנון המשרד, הוא מבטי אורך מקצה לקצה. מבט כזה עובר לצד דלת הכניסה, דרך שני קירות זכוכית שמנתקים את המבואה מהקיר שמשמאלה.
תעלת חצץ יבש מוליכה מהשער אל המבואה בקו ישר, וממשיכה כתעלת מים שנשפכת לבסוף אל בריכת השחייה בגינה האחורית ומנתקת את שני משטחי סיפון העץ בחצר, שאחד מהם משמש כיציאה מסוויטת ההורים לג'קוזי והשני משמש לישיבה בבריכה ציבורית, על גבי כיסאות דמויי סלעים לבנים וחלקים. זהו סימונו של קו הגבול, קו שביתת האש בין החלק הציבורי והחלק הפרטי.
הגינה נכנסת לבית
בשני האיזורים אפשר לראות חריצים ומגרעות רבים שמחדירים את הצמחייה פנימה. "רציתי שיהיה הרבה אור טבעי ואוויר, ושהגינה תיכנס לבית, כך שנראה את הטבע בכל מקום", מסבירה בעלת הבית.
בקשה נוספת הייתה שהמטבח, הסלון ושולחן האוכל יהיו בחלל אחד. האדריכלים יצרו חלל אחד גדול ומרשים ללא קירות הפרדה, ובמקומם יורדות קורות ויש משחקי גבהים בתקרה המונמכת. פסי חלונות צרים, אנכיים ואופקיים, וחריצי תאורה בתקרה מגדירים אף הם את האופי ואת הגבול של החלקים השונים.
החריצים תוכננו מראש ביציקות הבטון בעבור התאורה, שנבחרה כבר בשלב התכנון. את חדר האוכל עוזרות להגדיר גם שתי מנורות זהב, ומולן תמונה עתיקה במסגרת זהב במרכזו של טפט שחור ומחוספס שקשה להתעלם ממנו.
לעומתם, על הקיר, שלצד המבואה ומול הסלון, נתלתה עבודת אמנות גרפית בהירה של יפעת וליקסון, אשתו של וליקסון האדריכל, המעידה לא רק על איכותה, אלא גם על איכותו של הקשר בין האדריכל לבעלת הבית.
סוויטת הורים ענקית
גם באגף השינה הפרטי הוגדרו גבולות הפסקת האש בין ההורים לילדים, על ידי פאטיו המפריד בין סוויטת ההורים הענקית לשני חדרי הילדים, והם מופרדים על ידי חדר רחצה משותף.
הכניסה לחדר הרחצה היא ישירות מכל אחד משני חדרי השינה, אל מבואת כניסה שכוללת שני כיורים, ומולה אזור הרחצה עצמו, הכולל אמבטיה ואסלה פרטיים, שאותו אפשר לסגור בדלת נוספת.
כמו חדרי הילדים, גם חדר ההורים מתאפיין בשיתופיות זוגית לצד פרטיות. במרכז החדר מוצבת מיטה גדולה ולצדה פינת ישיבה רומנטית, ובה זוג כיסאות שעוברים מדור לדור במשפחה כבר יותר ממאה שנה.
עיצובם של הכיסאות מדמה גבר ואישה, והם רופדו מחדש בבד צהוב מוזהב, שמתכתב עם תמונה עתיקה במסגרת עץ מוזהב שתלויה לצדם.
חדר ארונות משותף
בגב המיטה שוכן חדר הארונות המשותף, שהכניסה אליו מתאפשרת משני צדדיו, ממש כמו חדר הרחצה של הילדים, ובו דלתות הזזה מזכוכית כהה המאפשרות פרטיות למתלבש. כך יש לצד השיתופיות ולזוגיות גם פרטיות. כל אחד מבני הזוג יכול להתלבש בלי להפריע לשני, דבר שהיה חשוב היות והבעל מרבה לטוס לבדו בשעות הלילה לעסקיו בחו"ל.
בצדה השני של המיטה נמצא חדר הרחצה, ובו חלל אחד גדול ומשותף שאיפשר לא רק לבנות סאונה יבשה ויציאה לג'קוזי חיצוני בגינה, אלא גם להציב את כל אחד מהכלים הסניטריים בנפרד ולתת לו את מלוא תשומת הלב. מחיצת קיר אבן שחורה במרכז מאפשרת הפרדה ופרטיות, וגם מדגישה את האמבטיה הלבנה שלצדה.
דלת ההזזה לחדר ממוקמת בקצהו, ובדומה לדלתות בחדר הארונות, היא מוסיפה לתחושת הפרטיות בזכות בנייתה ממראה חד כיוונית שאינה מאפשרת הצצה פנימה.
דלת חדר ההורים השחורה והמרשימה, שתכננו האדריכלים, היא הדלת היחידה בכל הבית שעשויה עץ. דלת הכניסה העצומה שרוחבה 2 מ' עשויה מלוחות ברזל בצבע קרם, ואילו דלתות הפנים מפתיעות באלומיניום וזכוכית, כמו דלתות חוץ, ובכך מקשרות בין החוץ לפנים.
מתברר שדלת פנים יכולה להיות מצד אחד כל כך רגילה ומובנת מאליה, ומצד שני כל כך מעוצבת ומהפכנית, עד שהפכה את האלומיניום הכסוף לחומר המרכזי שחוזר בכל פרטי הבית, ובהם רגלי הכיסאות בפנים ובחוץ, רגלי השולחן, כיסאות הבר, רפפות התריסים החיצוניות, משטח הנירוסטה למטבח (של חברת דאדא), ואפילו ריצוף האבן בגוון אפור-כסוף, שמתכתב עם האלומיניום שסביבו.
מקום מיוחד לקטנטנים
את הדלתות, המטבח וכמעט כל הריהוט קנו הבעלים עם האדריכלים בנסיעה אחת לאיטליה שארכה שלושה ימים בלבד. אפילו רגלי שולחן האוכל יובאו מאיטליה, ורק את פלטת הזכוכית שמעל חתך זגג בארץ.
מבט ארוך נוסף בבית מתמשך לאורכו של מסדרון חדרי השינה, חולף במעקה הזכוכית השקוף, וקושר דרך המדרגות את קומת הקרקע עם קומת המרתף, שבה מרוכזות פעילויות ספורט ופנאי המיועדות בעיקר לנכדים הצעירים הבאים לבקר.
גם כאן הועדפה אווירת ה"ביחד" על פני ה"לחוד". במקום חדר קולנוע רגיל ומקובל, שבו מוצבות שורות של כורסאות טלוויזיה מרופדות עור כהה, גדולות ואישיות בסגנון האמריקאי, נבחר לחדר זה מרבץ ענקי וצבעוני בגודל 6.3x5.2 מ', התופס כמעט את כל רצפת החדר, ומאפשר למשפחה כולה להתפרקד בצוותא ולקטנטנים יותר להשתולל בכיף.
הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"
לפנייה לכתב/ת 
