חשדנים סדרתיים: איך חיים בעולם של פרנויה?
החשדנים ה"כרונים" ממררים את החיים לעצמם ולאחרים ובטוחים שכולם מרכלים עליהם ורוצים רק להרע להם. המומחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" טוענים שזה מנגנון הישרדותי קדום - אבל כמה קשה לחיות בעולם של חשדות
"לכאורה, יש לי הכל," אמרה שולה (שם בדוי) לפסיכולוגית שאליה הגיעה. "אני נשואה ואמא לילד, בעלת שני תארים אקדמיים ומצבי הכלכלי טוב. אבל מתחת לציפוי ההצלחה הזה מציפה אותי הרגשה, שמשהו בסיסי בחיים שלי לא דופק כמו שצריך".
ככל שהעמיק הטיפול התגלה ששולה היא מחליפה כמעט סדרתית של מקומות עבודה, של חברות, של מאמני כושר, של מספרות וכו.' כשהתבקשה לנסות לפענח את התחלופה הקבועה הזו בחייה, עלה דפוס מחשבה שחזר על עצמו דקה לפני שעזבה או שהֶעזיבה את סביבתה. "את מקום העבודה הראשון עזבתי כי הבנות שעבדו איתי פשוט קינאו ולא פירגנו לי. בג'וב הבא אחריו הבוס התנהג בציניות ועקץ אותי בכל מיני אמירות מטופשות, עד שנשבר לי ופרשתי".
את החברות החליפה, לדבריה, אחרי שהן לא היו כנות או שביקשו להרע לה. את הספרית היא נטשה אחרי שזו אמרה שהפוני שלה גזור עקום.
במהלך הטיפול התברר לשולה שבבסיס הבעיה שלה נמצאת בעצם חשדנות עמוקה. במשותף פיענחו שולה והפסיכולוגית את חשדותיה והממצאים שעלו הפתיעו אותה מאוד. היא הבינה פתאום שהבנות במקום העבודה הראשון שלה דווקא העריכו את הישגיה, אבל תגובתה הרחיקה אותן ממנה. גם הבוס השני התגלה כאיש עם חוש הומור - אמנם קצת בעייתי - אבל ממש לא ציני. רק לאוזניה נשמע בדבריו צליל של עוקצנות.
חושד באישה ובילדים
לא רק החשדנים עצמם סובלים מהשפעתה ההרסנית כמעט של החשדנות, אלא גם סביבתם הקרובה. גידי, למשל, הוא סמנכ"ל פיתוח בחברה, העונֶה היטב להגדרה 'הבוס החשדן.' זה בא לידי ביטוי לאורך כל יום העבודה כמעט. הוא משוכנע, למשל, שברגע שהוא רק מסובב את הגב או יוצא מהמשרד, העובדים מדברים עליו, מרכלים, זוממים. כשאחד העובדים לא מסכים לדעתו, נראה לו שהוא מבקר או מקניט אותו. אפילו כשבעליה של החברה שבה הוא מועסק מחמיא לו על הישגיו, גידי בטוח ששמע נימה של לעג בדברים ותוהה מה הייתה הכוונה האמיתית של המחמיא.
תחושת החשדנות לא עוזבת אותו גם בחברת אשתו וילדיו. כשהיא, למשל, חורגת מהתקציב המשפחתי, מיד הוא חושד שיש לה מאהב, ושהיא "ביזבזה" עליו. כשבנו אומר לו שהוא אחלה אבא, גידי שומע ביקורת סמויה: למה לא 'מדהים?' 'נהדר?' אחלה זו מילה מקניטה באוזניו. הוא זקוק לאישור יותר "נחשב," לפי המושגים שלו.
"בכל אחד מאיתנו מצויה מידה מסוימת של חשדנות שהיא חיונית והכרחית לקיום האנושי," מסביר הפסיכיאטר ד"ר מוטי משיח, סגן מנהל המרכז לבריאות הנפש אברבנאל. "בלעדיה לא היינו מזהים מה טוב ומה רע, ולא היינו מתגוננים מפני צרות ומפגעים שונים. החשדנות קשורה גם לחקרנות, ובלעדיה אי אפשר לפתח את המדע, למשל. היא חיונית גם לשורה של מקצועות ובהם רפואה, משפט, עיתונות ועוד.
"אבל בשעה שמרבית האוכלוסייה התקינה מפגינה רק קורטוב של חשדנות, הרי שאצל חלק מהאנשים החשדנות ממש מכתיבה להם את חייהם, תוך חבלה משמעותית באיכותם. בגלל מגוון של סיבות נפשיות הם מאמינים שלקרובים ביותר להם יש פוטנציאל להרע ולהזיק להם, והוא רק מחכה להתממש. זו פצצה, ואם הם לא יהיו דרוכים מספיק, היא תתפוצץ להם בפרצוף. לכן הם בעמדה קבועה של כוננות ובעיקר חשדנות. כל הזמן במצב נפשי של עין אחת פקוחה, ליתר ביטחון".
מחכים לזה שייפול
את דמות החשדן הקלאסי מאפיין ד"ר משיח בטיפוסי האישיות הבאים:
חסרי הביטחון: העולם שסביבם כל כך פריך ושברירי, עד שאין להם אמון בזולת. הם חושדים בכל מי שפונה אליהם שהוא נגוע באינטרס או רוצה להציק, ועסוקים במחשבות: מה בעצם רצו ממני? איזו מזימה או כוונת זדון הסתתרו מאחורי הדברים שנאמרו לי?
בטחו ונכוו: "בעבר הם נתנו אמון אוטומטי בזולת, ללא עוררין, ולא הפעילו את כושר השיפוט שלהם. רק אחרי שספגו מכה ועוד מכה, הם עברו לצד המנוגד למתן אמון והוא החשדנות. הם מאמצים את הביטוי 'מי שנכווה ברותחים, נזהר בצוננים.' אובדן התמימות הופך אותם לנוקשים, למרירים, לחסרי גמישות שמחפשים משמעויות נסתרות לרעתם."
מצליחנים שזה קרה להם מהר מדי: "אלה שהצליחו בזכות 'מכה' מוצלחת חד-פעמית, או ש'הוקפצו' בדרגה שלא לפי סולם ההיררכיה המקובל. במקום החדש שלהם הם בעמדת חשדנות ומאמינים שכולם רוצים ברעתם ורק מחכים שייכשלו וייפלו. ההקפצה למעלה הייתה מהירה מדי ליכולת החיווי הרגשי שלהם, ומנעה מהם לפתח יכולת התמודדות נכונה אל מול מעמדם החדש."
הלא ישרים: "מדובר באלה שמתנהלים בתרמית, תוך הפעלת מניפולציות ושקרים שמקדשים את המטרות שלהם. כיוון שהם עצמם משתמשים במשחק הציני הזה, הם פיתחו חשדנות כלפיו. להם לא יעשו את מה שהם עושים כל הזמן לאחרים. הם זהירים, לא ממהרים לתת אמון, בודקים בשבע עיניים כל דבר וחושדים."
הבוגדים: "מדובר בעיקר בגברים שמוגדרים כבוגדניים כפייתיים, המנהלים כמה מערכות יחסים מקבילות לצד הנישואים. גברים בקבוצה הזו מפתחים חשדנות סבילה ופעילה כלפי האישה החוקית שלהם ולא פעם גם כלפי אחת המאהבות המתחלפות. זה מגיע למצבים קיצוניים של קנאה וחיפוש עדות מרשיעה לבגידתה. הם חיים בחשד מתמיד שמה שהם עושים, נעשה גם להם מאחורי גבם".
חשדנים כבר מהעריסה
אז מה מקורה של החשדנות, שנמצאת אצל כולנו במינונים שונים? "לפי תיאוריות פסיכואנליטיות החשדנות נחשבת למנגנון התפתחותי, הסתגלותי והישרדותי," מסביר הפסיכואנליטיקן ד"ר אילן טרבס, מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש שלוותה וראש המסלול ההתייחסותי בבית הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב. "האדם הקדמון היה חייב להיות דרוך וחשדני לקולות, לריחות ולסימנים מסכני חיים. אם לא תהיה חשדן, יטרפו אותך. כל הקיום האנושי, למעשה, מושתת על החשדנות הראשונית הבסיסית שמתחילה עוד בינקות. תינוק שרמת החשדנות שלו, מסיבות שונות, גבוהה יותר יהפוך לבוגר חשדן, שמתקשה לתת אמון," הוא אומר. "תכונה הישרדותית ראשונית זו תלווה אותו לאורך כל חייו, ותמרר אותם. כל אמירה או פנייה אליו תגרור אותו לדיון מעמיק ולחיפוש כוונה נסתרת. עמדת המוצא שלו היא חשדנות והתגוננות, כי הוא חווה כבר פגיעה באמון הבסיסי שנתן באמו." לדבריו, החשדנים מאמינים שסביבתם רק מחפשת הזדמנות לפגוע בהם ולכן חלקם לעיתים קרובות גם תוקפניים.
"יש גם גורמים סביבתיים שמפתחים חשדנות, כמו למשל הגירה או ביישנות," מדגיש ד"ר טרבס, "אבל התוצאה כמעט בכולם זהה: חוסר מודעות. החשדנים ברובם לא מחוברים לעצמם ולתכונה הזו באישיותם. אבל כתוצאה ממנה הם סובלים מחוסר גמישות, מנוקשות ומפסימיות."
הפרנויה של הטכנולוגיה
גם המהפכה הטכנולוגית והתקשורתית שופכת שמן על מדורת החשדנות. "כל הבום התקשורתי הזה, שמשרת אותנו, גם יוצר בנו חרדה מפני עינו של 'האח הגדול' הפקוחה עלינו," אומרת ד"ר אביבה איזנברג, פסיכולוגית קלינית ורפואית מהמרכז הרפואי קפלן. "החשדנות כאן היא מציאותית ומתבקשת, אבל יש גם בלבול. מצד אחד אנחנו רוצים להיות חלק מהעולם הגלובלי והמקושר, אבל מצד שני אנחנו חוששים מחדירה לפרטיות שלנו. ברוח הבלבול הזה אנחנו גם מעבירים לילדים מסרים כפולים: מצד אחד תגלוש, תצ'וטט, תלמד ותחכים, אבל מצד שני תחשוד, אל תאמין, גם הרע אורב משם."
המהפכה הזו, לדבריה, הפכה את כולנו לסוג של חשדנים, שחוששים שיצותתו לנו, יקליטו אותנו ויפרצו לנו למחשב. "במרבית המקרים אין כל הוכחה להתנהלות כזאת. הרי הבוס הגדול לא באמת עסוק בלחפש אותנו, אבל התחושה של החשדנות קיימת." לדבריה, בעוד שרובנו מגיבים בחוסר אכפתיות למצב, החשדנים מפתחים תחושת מועקה וחרדה סביב הפוטנציאל לחדירה לפרטיותם.
"כולנו חשופים. זה חלק מהמשחק התקשורתי המתפתח כיום, עם הרשתות החברתיות ומערכות הקשר המתוחכמות. אבל רק חלקנו מפתחים חשדנות מזיקה ומעצימים את המונח 'האח הגדול'".
לפנייה לכתב/ת 
