"הרכבת מגיעה למודיעין כי שם גרים פקידי אוצר"

שר התחבורה מאשים: פקידי האוצר אחראים לסחבת. ישראל כץ, שר התחבורה והבטיחות בדרכים, אמר הבוקר (ב') בכנס כלכלי בתל אביב, כי פקידי האוצר אחראים לעיכובים הקשים בהקמת קווי רכבת. "למה כל-כך הרבה זמן אין רכבת לכרמיאל" שאל כץ, ומיד ענה: "בגלל שזה לא כלכלי. גם על הרכבת מאשקלון ובאר שבע אמרו במשך שנים שזה לא כלכלי ולא קידמו אותה. בסוף, כשהקווים יוצאים לדרך, אז מתברר שכולם כלכליים, כי המדינה הזאת משוועת לתחבורה".

כץ המשיך ולעג לסדרי העדיפויות של המדינה בהקמת פרויקטים, תוך שהוא טוען כי שיקולים אישיים ציניים, הם אלה שהמניעים בישראל תהליכים. "למודיעין, למשל, אין בעיות, כי כל פקידי האוצר לדורותיהם גרים שם. אז עד מודיעין יש רכבת, יש כבישים, יש הכל, אבל מה קורה אחר כך (בדרך לירושלים-ת.ג)?", שאל כץ את הנוכחים. בתגובה לדברים אלה אמר גורם במשרד האוצר, כי "לפי ההיגיון של טענות אלה, הפקידים שעובדים בירושלים, ונוסעים בכל יום מירושלים למודיעין, היו צריכים להיות הראשונים שידחפו למתיחת קו בין מודיעין לירושלים".

אדון חרדון, וגברת חרדונה

כץ לא הסתפק בדברים אלה. בהמשך ה"אני מאשים" המפתיע, הובהר כי לא פקידי האוצר עיכבו את הרכבת לירושלים, אלא "אויב" אחר - הארגונים הירוקים ונציגיהם במועצה הארצית לתכנון ובנייה. לדברי כץ: "כלי העבודה אפילו לא הגיעו מהנמל כדי לסלול את הרכבת מירושלים, למרות שהיא מתוקצבת כבר שנים, בגלל ויכוח של ארבע שנים על איפה יעבירו את המסילה.

"למרות שפעלתי עם כל הגורמים מול המועצה הארצית לתכנון ובנייה" אמר כץ, "דבר לא עזר. היו צריכים לקבל שלוש החלטות במועצה כדי לעקוף את הסרבנות האידיאולוגית של רשות הטבע והגנים, כי המועצה קיבלה החלטות, ורשות הטבע לא קיימה אותן. וכל הזמן הזה, התקציב שכב בקופת המדינה".

למרות שהבהיר בהמשך כי "אף אחד לא מזלזל כאן היום באיכות הסביבה", בחר כץ לתבל את דבריו בעקיצה ישירה לכיוון הארגונים הירוקים - "הייתי לאחרונה בכביש הערבה, התפעלתי לראות איך בנו מנהרה מיוחדת מתחתיו כדי שאדון חרדון יוכל להמשיך לפגוש את גברת חרדונה מתחת לכביש".

כולם מציקים ולא מבינים

אויב נוסף שכץ בחר להאשים בעיכובים, היו הרשויות המקומיות. "לאחרונה התחלנו סוף סוף להאריך את כביש 6 צפונה ודרומה, שזאת המטרה המרכזית שלו", אמר כץ. "הכל עבר חלק, אבל פתאום, בגלל רגע אחד שלא היינו דרוכים, הודיעו לי שזה נתקע במועצה הארצית. ראש עיריית טבעון לא רצה שיעבירו את הכביש לידו. אז רצו להעביר אותו ליד צומת יגור. אבל אם הכביש יעבור שם, וייתקע בפקקים של הקריות, מה עשינו? מיד התערבתי ופניתי לשר הפנים. אלמלא ההתערבות הזאת, זה היה לוקח עוד ארבע שנים, כי היה צורך להכין תכנית חדשה ולדון בה מחדש".

כץ נתן דוגמה נוספת לעיכובים מיותרים, בדמות חישמול הרכבת: "הממשלה תקצבה מיליארד שקלים לפרויקט החשוב הזה, שהוא גם תנאי לעצם קיומה של רכבת לכרמיאל וירושלים. ואז עיריית חיפה נזכרה לדרוש, שצריך בהזדמנות זו להטמין בקרקע את כל קווי החשמל העיליים שהבריטים הקימו על החוף. אנחנו התנגדנו, כי לא כל ראש עיר שעוברת אצלו רכבת, צריך לנצל את זה כדי לפתור את כל הבעיות שלו. אז במועצה המקומית קיבלנו רוב של ארבעה נגד אחד מול הערעור של עיריית חיפה. אבל עכשיו, השאלה היא אם הנציג ה'ירוק' שיתנגד, יערער לארצי, וכמה זמן ייקח לערעור הזה".

לסיום התייחס כץ גם לפרויקט שהפך דוגמה מביכה להתנהלות בלתי מובנת של המדינה - הרכבות הקלות בירושלים ובעיקר תל אביב. פרויקט שתקוע במשך זמן רב, למרות שזכה לתמיכה נלהבת של העיריות, הירוקים והאוצר. לדברי כץ: "שיטת ה-BOT (הקמת פרויקטים באמצעות זכיינים פרטיים, ת.ג) הוכיחה את עצמה הרבה פעמים. תראו את כביש 6 למשל. אבל כאשר התברר שהזכיינים לא מצליחים לגייס כסף להקמת הרכבת, נדרשה הכרעה, ואנחנו קיבלנו את ההכרעה". כץ שכח אמנם להזכיר שמדובר בהכרעה שהתקבלה באיחור של 15 שנה, אבל כנראה הניח שאף אחד לא סופר.