גברים שותים, נשים שוטות
על אישה שמזמינה ויסקי אומרים שהיא "שותה כמו גבר"; על גבר שמבקש קוקטייל יצחקו שזה "משקה של כוסיות". האם יש אמת בסטיגמות על שתייה גברית ושתייה נשית או שהשוביניזם לא עוצר באלכוהול?
אבל אם זה באמת כזה ניצחון, למה כשאת מתיישבת על הבר מצפים ממך להזמין משהו מתוק בצבעים עליזים, עם איזו מניפה חמודה או קשית עם פרנזים? יום האישה הבינ"ל הוא תירוץ מצוין לשתות משהו ולבדוק את מהות החלוקה הכל-כך החלטית בין נשים לגברים, והאם יש הסבר הגיוני לכך מעבר לגבולות השוביניזם. לשם כך תיחקרנו שתי אוהבות אלכוהול ושני ברמנים - הוא והיא - כדי לנסות ולהבין. אחרי כמה כוסיות זה היה קצת קשה אבל תנסו לעקוב.
דבר השתייניות
אילי תימור מוחה: למה אני אשמה שזה טעים?
אני שונאת את הרגע שמגיע התור שלי להזמין דרינק. בכל פעם מחדש אני מרגישה את חיצי הביקורת והלגלוג ננעצים בי, רק בגלל שביקשתי לשתות משהו טעים. מה לעשות, אני לא אוהבת שלמשקה שלי יש טעם של אקונומיקה שפג תוקפה, ואני לא אוהבת שאחרי השלוק הגרון שלי שורף כאילו בלעתי אש. משום מה, רוב הברמנים ורוב האנשים שסביבי חושבים שזה אומר משהו על האופי שלי. אני חושבת שכמו בהרבה מקומות אחרים בחיים שלנו - זה פשוט עניין של שוביניזם.
איכשהו ומתישהו במהלך ההיסטוריה האנושית מישהו החליט שאת משקאות האלכוהול שאנחנו צורכים אפשר לסדר בחלוקה גסה בשתי קבוצות. בקבוצה אחת נמצאים המשקאות שמכבדים את בעליהם, ובקבוצה השנייה - אלה שלכאורה מעידים על הלוגמים אותם שהם חלשי אופי וגוף. נו, אתם יודעים, עדינים כאלה. באופן לא מפתיע, המשקאות בקבוצה הראשונה נחשבים גבריים, ואלה שבקבוצה השנייה - נשיים. ככה נוצר מצב שבו גברים מתביישים להזמין את המשקאות שבעצם ממש בא להם לשתות. כן, כן, בסתר לבכם אתם מתים לאיזה קוסמו עם קשית צבעונית, אבל נאלצים שוב פעם להוריד איזה צ'ייסר שהריח שלו מזכיר לכם פורמלין. יחד אתכם אתם גוררים את המוני הבנות המסכנות שעל מזבח ה"גם אני מגניבה כמו הבנים" נאלצות להפקיר את הכבד שלהן בידיהם הלא נאמנות של מר ג'יימסון, ג'וני ווקר וג'יי אנד בי.
אז יודעים מה? אין בעיה. אני אמשיך להזמין את הדרינקים המתוקים והטעימים שלי, ואתם תמשיכו לעשות לי פרצופים מזלזלים. אני לפחות אסיים את הערב עם סוטול מעולה בטעם שמנת.
מה, בלי מטרייה? (צילום: jupiter)
לירון סיני מבקשת: בלי מטרייה שמפריעה לקחת שלוק
אני מבינה שיש את אלה, כולל בחור אחד בו נתקלתי אישית, שמעדיפות את השתייה שלהן עם מטריה בצד. זה בסדר, באמת, רק שלא ככה גדלתי. אף פעם לא הצלחתי ללמוד איזה מרכיבים שמים במשקאות הנוצצים, וכשחברתי הטובה עשתה קורס ברמנים ושיננה, אני ירדתי על וודקה-רד בול בשביל ההרגשה הטובה. גם ביין איכותי אני לא מבינה גדולה, החיך שלי לא בנוי לטעימה ויריקה שלאחר רחרוח. אני מעדיפה נוזלים שאפשר לקחת מהם לגימה גדולה כשרוצים, בלי להרגיש רע שאני מסיימת מהר מדי משקה שעלה יותר מ-40 שקלים בכל פאב ממוצע.
השיקולים הכלכליים מדברים לטובת הבירה והצ'ייסר, שעולים בממוצע חצי מכל קוקטייל (חלש מדי בדרך כלל) עם שם מפוצץ שיציעו לי כשאשאל מה מומלץ. אני לא צריכה "סקס על החוף" או כל תנוחה מטרידה אחרת בתוך השתייה שלי, אני מעדיפה אותה פשוטה, לא מתחכמת וחזקה. וכסף בצד, מבחינת הטעם, במקום ערבובים שונים, מצאתי את עצמי לומדת להעריך טעם של וויסקי ישן (ורצוי שיהיה מעושן), ואפילו וודקה "גריי גוס" שיורדת חלק בגרון בלי טעם לוואי.
יש אלכוהול ששותים כדי "לדפוק את הראש", ויש אלכוהול שצורכים כדי ליהנות מהאיכות שלו. אני מסכימה שמדובר בטעם נרכש, אבל שום כוס גבוהה בשלושה צבעים לא תנצח את המרקם הסמיך של גינס טובה באמת. יישארו אלו המעדיפות פיג' מתוק בשלהן, אבל חבל לי על עולם שלם של טעם שאתן מפספסות. נסו אותו מתישהו, או לפחות איזה בלאדי מרי עם מלח, פלפל, טבסקו ומיץ עגבניות. הוא מלא בוויטמין סי ויחסית לקוקטייל, רווי בהרבה פחות קלוריות מהדברים האלה שאתן שותות.
דבר הברמנים
אז האם יש דבר כזה שתייה נשית? מוש בודניק מה"סושיאל קלאב", שהיה ברמן שנים רבות, טוען שכן. לדעתו, הסיבה מאחורי החיבה הנשית למשקאות מתקתקים היא דווקא בחושי הטעם והריח המפותחים שלהן. "בגלל הטעם החזק והמר של אלכוהול, נשים מעדיפות משהו קל יותר. הרוב שותות יין, בעיקר יין לבן מתקתק או יינות אדומים עם אף של פרי חזק ובשל שיוצר טעם מתקתק. יש גם את הקאווה או הלמברוסקו המבעבעים שפופולאריים בקרב חבורות הבנות שמעדיפות להזמין בקבוק ולחגוג. ויש כמובן גם את הקוקטיילים, שבדרך-כלל הם מבוססי פירות. בכלל הטעם המתקתק חזק אצל נשים שותות".
"מצד שני", הוא מסייג, "יש גם הרבה בנות שיושבות על הבר ומזמינות ויסקי ברמת הסיגנל מאלט, וודקות קפואות ובירות מסוימות, מה שמראה שגם נשים מבינות באלכוהול". אז למרות שניסה להחמיא לכן, עם הדיבורים על חושי טעם וריח מפותחים, בודניק עדיין חושב שוויסקי לוקח קאווה בהליכה.
בודניק, חובב אלכוהול ונשים, אומר שיש משהו סקסי באישה ששותה ויסקי: "אישה ששותה כמו גבר, יש בה משהו פראי ומאד מושך".
מספיק לשמוע את המילים "שותה כמו גבר" כדי להבין שישראל היא מדינה מצ'ואיסטית שעושה חלוקה ברורה בין משקאות גבריים לנשיים. בודניק מסכים: "בחו"ל, גברים פותחים את הארוחה עם קוקטייל ואין להם שום בעיה להסתובב עם קוסמופוליטן או משקה על בסיס פירות. בארץ אין הרבה גברים שיסכימו לשתות משהו כזה. הקוקטיילים שגברים שותים אצלנו הם בדרך-כלל המוחיטו או על קוקטייל על בסיס ויסקי סאוור, ואין בהם מתיקות".
אני שותה רק בירה כהה, אחרת לא יהיו לי חברים (צילום:Index Open)
ירדן בן-גל, ברמנית ב"פרידה קאלו", חושבת שהעובדה שיש משקאות שנתפסים גבריים וכאלה שנתפסים נשיים דווקא טומנת יתרון לנשים על הבר: "כשאת אישה אף אחד לא יסתכל עלייך בצורה מוזרה כי את מתלבטת בין קוקטייל לוויסקי. בעוד שאצל הגברים, הזמנה של קוקטייל עדין ומתקתק תגרור הרמת גבה מצד החברים, במקרה הטוב, ונידוי חברתי במקרה הרע", היא אומרת. "בכלל, אצל הגברים זו תחרות של מי יזמין את האלכוהול הכי מר או חריף, הם רבים ביניהם מי יעז להזמין בנזין 12 ולשתות את הבירה הכי מרה".
נשים אמנם מזמינות יותר קוקטיילים, "אבל", היא מוסיפה, "הן גם מבקשות שיהיה הרבה אלכוהול במשקה, רק שלא ירגישו אותו, כלומר, הן גם אוהבות הרבה אלכוהול.
בכלל, נשים יודעות בדיוק מה הן רוצות, הן יכולות לראות משהו שמישהו שותה, לשאול מה יש בפנים ולהחליט שגם הן רוצות, אבל בדרך-כלל הן ניגשות לברמן ואומרות לו בדיוק מה הן רוצות במשקה, איזה טעם הן מעדיפות ומה הן לא רוצות. ככה שקל להכין להן את המשקה. גברים, לעומת זאת, לוקחים מה שהם ראו אצל החברים שלהם".
"נכון", היא מסייגת, "יש את אלו שדובקות ביין הלבן או במבעבעים השונים ושומרות אמונים לקאווה שלהן, אבל יש גם את אלו שיושבות על בירה. במקרה הזה, נשים נוטות לבחור בבירות מתוחכמות יותר, בהירות כמו הסטלה והפילזנרים למיניהם. כמעט ולא זכור לי מקרה שמישהי הזמינה מהבירות הכהות, למרות שאני יודעת שיש כאלו שאוהבות אותן".
בן-גל היתה רוצה לראות יותר רום בכוסות שלכם (כן, גם גברים וגם נשים), לדעתה מדובר במשקה שפספסנו כאן בישראל, הוא אמנם מתוק, אבל גם מאוד אלכוהולי ולא "פראייר" מול הוויסקי והטקילות. גם הקמפרי הוא פייבוריט שלה והיא מזמינה אתכם לטעום.
אז מה תשתי?
דבר המומחה: שגיא קופר אומר שהטענה שלנשים יש חוש טעם מפותח יותר תלויה בסיבות פיזיולוגיות. מעבר לזה, ובלי להעליב אף אחת, נשים מבלות יותר במטבח ושום שהן משתמשות בתבלינים ובחומרי גלם מכל העולם, הן גם פתוחות ליותר טעמים.
לעניין הרגישות, קופר אומר שמדובר באמירה שלא הוכחה, כן נשים רגישות יותר לאלכוהול מר ומעדיפות את המתיקות, אבל הוא תולה את זה יותר בגישה של "מה יגידו עליי?", בעיקר מצד הגברים שמעדיפים לצאת "גבר" מאשר להסתובב עם קוקטייל ביד.
"באופן כללי", הוא אומר, "ישראלים אוהבים מתוק, לא משנה אם מדובר בגברים או בנשים. גברים יעדיפו להזמין קוקטיילים יבשים יותר ונשים יזמינו קוקטיילים פירותיים ומתקתקתים, אולי אפילו בגוונים ורודים, אבל זה", הוא מוסיף, "גם עניין של חינוך".
באשר לחיבה הנשית לבירות הבהירות, קופר מסכים ואף מציין כי זה הוכח היסטורית. בכלל, הנשים הן ה"אשמות" בזה שאנחנו שותים כל-כך הרבה לאגרים, וגם שהבירות האמריקאיות הן בעלות טעם מיימי, שלא לומר של שתן. הסיבה לכך, מסביר קופר, נעוצה במלחמת העולם השנייה, כשהגברים נסעו לאירופה להילחם והנשים התייצבו לעבודה במפעלים השונים, כולל מבשלות הבירה. משום שהיה חוסר בלתת, שכמויות גדולות ממנו הולאמו לצורכי המאמץ המלחמתי, הבירה הוחלשה והפכה לבהירה יותר. מהר מאד גילו הנשים העובדות את טעמה של הבירה הבהירה ולא הפסיקו לשתות ממנה. כשחזרו הלוחמים משדה הקרב הם מצאו שזה מה שנשאר לשתות, וכך התפתחה הבירה האימריקאית הבהירה.
"היום", אומר קופר, "נשים כבר מגלות את הבירות הכהות, אלו שיותר כבדות ושיש להן גוף, אבל", הוא מסכם, "גם אם הן שותות בירה, ולא משנה אם היא בהירה או כהה, ההבדל הגדול בינן לבין הגברים הוא שהן שותות בלגימות קטנות, גברים גומעים את הבירה שלהם בשלוקים גדולים". ואולי זה באמת ההבדל הכי גדול ביניהם.
אז מה אפשר לומר לסיכום? נשים אוהבות לשתות ויודעות גם מה הן רוצות לשתות, את זה כבר ידענו, אבל מסתבר שיש להן פריבילגיה שלגברים כמעט ואין. תפריט המשקאות מציע להן אינספור אפשרויות, הן רק צריכות לבחור מה שמתחשק להן - בירה כהה או בהירה, ויסקי עם או בלי קרח, וודקה קפואה או כזו בטעמים, יין לבן יבש או רק חצי, אדום ומבעבע, וכן, גם קוקטייל צבעוני עם מטרייה ואיזה פרי.
והגברים? דווקא הם יצטרכו להמשיך להתבוסס בסטריאוטיפ השתייה הגברית, ומן הסתם יעבור הרבה זמן עד שנראה יד גברית ושעירה אוחזת בכוס עדינה שמכילה משקה מתקתק וצבעוני ואיזו קשית ורודה למזכרת.
