עובדת סוציאלית? ההסתדרות עובדת עלייך

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
• נשבות עם דמעות". יום עם עובדת סוציאלית
• העובדים הסוציאליים הפגינו: בעלי הכוח לא לצדנו
• עובדי מוליתן חוגגים. מה רע בכך?
  

נכון, כדי להצדיק את העוולה של תמיכה בחזקים, מידי פעם ההסתדרות עוטה על עצמה עלה תאנה כלכלי כלשהו, אבל רק אם הוא מצטלם טוב (ורצוי תחת איצטלה אנושית קורעת לב ע"ע עובדים זרים), מקדם יח"צ טוב, או סתם נועד כדי להראות לכולם מי לובש את המכנסיים במדינה (ע"ע סגירת שכר המינימום עם התאחדות התעשיינים מאחורי גבו של שר האוצר).

נשגב מבינתי, לפיכך, איך יכולים "סוציאליסטים" למיניהם, ו"בעלי אג'נדה חברתית", להמשיך ולקנות את הלוקש הזה. אין לי ספק שהם עתירי כוונות טובות ואידאולוגיה נעלה, אבל הם מזכירים לי את - עם כל ההסתייגויות המתבקשות והמוצדקות - הקומוניסטים התמימים, בארץ ובעולם, שהעלו על נס את ברית-המועצות. הם תפסו אותה במשך עשרות שנים כהתגלמות החברה הבריאה, המוסרית והראויה-לחיקוי; כל זאת בעוד "שמש העמים" סטאלין טובח מיליונים מאזרחיה, יחד עם כמה מבכירי המפלגה ויורשיו. כשנחה עליו מידת הרחמים הסתפק בהגליית הנותרים לגולאגים בסיביר.

ואז מגיע ההיבט הג'נדרי. דווקא כאן אין מה להלין רק על ההסתדרות. היא שותפה לפשע, אך כלל אינה לבד. לאשמה חוברות גם המדינה והעובדות הסוציאליות בעצמן. כפי שהרוב המכריע של המורים הם מורות, והרוב המכריע של הפסיכולוגים בשירות החינוכי הם פסיכולוגיות - את שורות העבודה הסוציאלית בישראל ממלאות נשים. להן ולדומיהן בעיסוקים הטיפוליים השונים כדאי להבהיר כמה אמיתות לא נעימות - אך עובדתיות - לרגל יום האשה. בייחוד לאור העובדה שההיסטוריה מוכיחה שאל להן לצפות להצלה המושיעה של ההסתדרות.

סיפוק במקום משכורת

אמת ראשונה: מילים ריקות במקום כסף, סיפוק במקום משכורת. כל עבודה שחברה מתייגת כ"עבודת קודש" או ככזו הנעשית על-ידי "מלאכים משמיים" היא בהגדרה עבודה שדינה שכר רעב. כך לגבי המקצועות שמנינו לעיל, וכך לגבי מטפלות בקשישים סיעודיים, מטפלות בחינוך המיוחד, בעלי פיגור שכלי, ובכל אוכלוסיה לא-סקסית ונטולת-כח פוליטי - ובעלת צרכים ייחודיים. כואב, אבל נכון. המדינה, השותפה לפשע מפעילה מניפולציה רגשית שכזו: קבלי סיפוק במקום משכורת. זה מכיוון אשמת המדינה.

אמת שניה: אמור לי מיהם לקוחותיך ואומר לך מה יוקרת המקצוע שלך. הסולם החברתי קיים גם אם ננסה לטעון אחרת. למעלה יש עשירים, משכילים ומצליחים. למטה יש עניים, לא-משכילים ונכשלים/נחשלים. מטבע הדברים, היוקרה של הלקוחות מקרינה על נותני השירותים.

מי שעובד עם טייקונים-כוכבים נוגע באבק כוכבים, ומי שעובד עם מנקי רחובות נוגע באבק הדרכים. היוקרה של כל מקצוע היא כיוקרת לקוחותיו. אך זו אינה הבעיה. הבעיה היא שרק נשים הן אלה הבוחרות במודע במסלול השכלה איכותי ומתיש שסופו היוקרתי הנמוך ידוע מראש. פסילה שנייה לנשים.

מסקנות:

ראשית, מי שעובד עם נזקקים בהגדרה יהיה תמיד נזקק. שנית, עדיף להיות עובד פשוט ולא משכיל שטובתו האישית קודמת לטובת החברה כולה, אך המסונף לוועד חזק עם יד על השאלטר או על נמלי הים והאוויר, מאשר להיות עובדת משכילה ומורעלת בנתינה אינסופית אך עם בלי גרוש. שלישית, נשים, קחו אחריות על הבחירות הכלכליות שלכן: בחירה בהשכלה שסופה מקצוע ששכרו ומעמדו ידוע מראש כנמוך במיוחד עושה אתכן שותפות לדבר עבירה. לו לא היו "מתנדבות" כמוכן, היה סיכוי לניעור המערכת, שהרי לא ניתן להביא עובדים זרים לתפקידים אלה.

ונקודה אחרונה ל"סוציאליסטים" למיניהם: נא הפנימו בדחיפות שהההסתדרות אינה מושיעת החלשים במשק - אלא בדיוק ההיפך. אל תתנו ידכם לצביעות. 

אה. וד"ש לעופר עיני שבחו"ל.  

אורית-קלייר ארזי היא בעלים ומנכ"ל BossProblem - הפורטל להצלחה בעבודה יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.