פגועי הנפש לבד בשביתה: "משחקים בחיי אדם"
מחלה נפשית לא פוגעת רק בחלשים, יודעים עובדי הרווחה השובתים, אבל נאלצים לפגוע במי שעלולים לפגוע בעצמם - אם לא יקבלו טיפול. "הם מחזירים אנשים לשפיות", אמר אבנר הסובל ממאניה דיפרסיה, "מגיע להם יותר"
"רוב חיי הייתי אדם רגיל ופתאום נפלה עליי המחלה. יחידת היום שבה אני נמצא, שם מנסים לעודד אותנו לחזור לחיים רגילים, נסגרה כי העובדים הסוציאליים מחזיקים את המקום", סיפר ל-ynet אבנר בן ה- 35 (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), הסובל ממאניה דיפרסיה. שביתת העובדים הסוציאליים נכנסת ליומה השלישי והסוף לא נראה באופק.
יחידת היום בבית החולים לבריאות הנפש בבאר שבע, המטפלת במטופלים שיצאו מאשפוז ומונעת החרבה במצבם הנפשי, לא מקבלת מטופלים בשל בשביתה. מרפאת החוץ בבית החולים פועלת במתכונת חירום מצומצמת, שכן עובדי הרווחה מהווים חלק נכבד מכוח האדם.
משקמים מטופלים. "הם זקוקים למענה מיידי" (צילום: הרצל יוסף)
רחלי כרמלי, עובדת סוציאלית במרפאה הקהילתית במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, סיפרה כי "העובדים במרכז מלווים כ-120 מטופלים ואנחנו הכתובת שלהם בשביל כל דבר. בין אם מדובר במצוקה נפשית או מצוקה שמתעוררת בעקבות קשיים כלכליים. דברים שנראים פשוטים עבור אחרים, עבור פגועי נפש הוא קריטי. הם זקוקים למענה מיידי".
"כשבן אדם חולה במחלת נפש הוא מתנתק מכל העולם", מספר אבנר, "חייו משתנים לגמרי. כדי להרגיל אותו למציאות הוא צריך את העזרה של העובדים הסוציאליים. זה תהליך שלוקח הרבה זמן. אני מבין אותם, את הסיבות לשביתה. רוב הזמן אתם נמצאים בחברת אנשים שפויים. הם נמצאים בחברת אנשים שעברו דברים לא פשוטים, להחזיר אנשים לשפיות, לחיים רגילים, זה מאוד קשה. מגיע להם יותר משכר מינימום".
אבנר, שמקבל טיפול ביחידת היום בבית החולים כדי לסייע לו להשתלב חזרה בחברה, אומר שכעת כל התהליך נעצר. "המרכז משלב טיפול תרופתי יחד עם טיפולים אחרים, דוגמת ריפוי באמנות. המצב שלי ממש השתפר בזכותם. כשהמחלה נמשכת זמן רב מתחילים לאבד תקווה. רוב חיי הייתי אדם רגיל, יש לי תואר ראשון, הייתי עובד ונשוי. כשהמחלה התפרצה איבדתי הכל. כאן מנסים לרפא אותך. זה מקום מאוד ייחודי בדרום. אם השביתה תימשך מצבם הנפשי של אנשים רבים יידרדר. הם פשוט יאושפזו שוב ושוב ושוב".
"הכתובת הייתה על הקיר"
"הולך לקרות אסון, ללא ספק", קובע אב שבתו הייתה מטופלת ביחידת היום. "אני מאוד מקווה שזה לא יקרה אצל הילדה שלי. היא סובלת מנטיות אובדניות, אך כעת מנהלת חיים רגילים. היא נפגשת מדי שבוע עם המלווה שלה, אך בגלל השביתה היא לא תזכה לפגישות האלה. אם חלילה היא תצטרך טיפול איאלץ לפנות לרפואה פרטית. אי אפשר לשחק בחיי אדם. אבל לצערי הכתובת הייתה על הקיר.
עוד יקרה אסון והוא יהיה נוראי. כשאנשים לא מקבלים את הטיפול לו הם זקוקים הם הופכים לחסרי אחריות על מעשיהם". לגבי העו"סים אמר כי "משובר באנשים שנוגעים לנו בחיים. הייתי רוצה שהם יתייחסו לבתי במלוא הכבוד והרצינות ולא שיהיו עסוקים בכמה כסף הם מביאים או לא מביאים הביתה".
"מדברים כל הזמן על זה שאנחנו מטפלים באוכלוסיות חלשות", מציינת כרמלי שעובדת כבר 9 שנים כעובדת סוציאלית כאשר שכר הבסיס שלה הוא כ-4,000 שקלים. " אצלנו מטופלות כל שכבות האוכלוסייה. מחלה נפשית לא פוגעת רק בחלשים. יש אצלנו רופאים ועורכי דין, מכל שכבות האוכלוסייה. אנשים 'נורמליים' יכולים למצוא עצמם נזקקים לשירותנו. יש מחלות נפש שפורצות בזמן שירות צבאי או לימודים אקדמיים. אלה אנשים שכל עולמם חרב עליהם ואנחנו נמצאים שם כדי לעזור. בגלל השביתה אנחנו כבר לא שם".
לפנייה לכתב/ת 
