החטא ועונשו: אין להסתיר ריקול מבעל רכב
חברת מאיר, יבואנית הונדה לישראל, הסתירה מידע חשוב ובטיחותי מבעל רכב, הנוגע לכשל אפשרי בבלם החניה. בית המשפט החליט להעניש אותה
כאשר יצרן רכב מצהיר על "קריאה לתיקון" (ריקול) או "קריאת שרות" (PUD למשל) - טוב יעשה היבואן אם יפעל מיד ליידע את בעלי המכוניות הרלבנטיות, ויזהיר קונים פוטנציאליים שיש קריאה כזו. בנוסף, יעביר לאותם רוכשים ובעלי מכוניות מידע לגבי הסיכונים הכרוכים בהמשך הנסיעה, והדרכה כיצד לנהוג עד מועד תיקון רכבם. כל ניסיון להסתיר עובדות אלה, גם אם נעשה בתום לב- עלול לעלות ליבואן ביוקר.
מי שלמדה את הלקח הזה היא חברת מאיר, יבואנית הונדה, אשר חויבה על-ידי בית משפט לפצות אדם שרכש מכונית הונדה סיוויק משנת יצור 2007, בסכום של כ-32 אלף שקל (כולל ריבית והצמדה), ובנוסף לשלם לו הוצאות עו"ד ומשפט בסכום של 18 אלף שקל. הסיבה: חברת מאיר לא טרחה ליידע את הקונה על ריקול בלם יד, וכתוצאה מכך גלש הרכב ונגרם לו נזק ניכר.
והנה סיפור המעשה. מ. רכש את המכונית האמורה במכרז בפברואר 2008. כאשר הגיע לקבל את הרכב, לא נמסר לו כי הונדה הודיעה עוד באוקטובר 2007 לכל היבואנים בעולם, על בעיה שהתגלתה בבלם היד, העלולה לגרום להשתחררות הבלם ולהידרדרות הרכב. הסיכון הבטיחותי בדגם הזה גדול במיוחד, שכן הוא מצויד בתיבת הילוכים רובוטית, בה אין מצב P (מצב חניה), והאחראי היחיד לבלימת הרכב הוא בלם היד.
לאחר גילוי התקלה וההחלטה להחליף את בלמי היד בכל המכוניות, הודיע היצרן לכל היבואנים בעולם על תקלה. מאחר שלא היו ברשותו באותה עת די חלקי חילוף, דרשו היבואנים – כולל הישראלי - ליידע את בעלי הרכב באמצעות מכתבים על התקלה, ולהנחות אותם כיצד לנהוג. זאת, עד שתשלח אליהם הודעת זימון להחלפת בלם היד הלקוי.
ההנחיות היו שכדי למנוע חשש לשחרור בלם היד, אסור ללחוץ על המשבת (המצוי בקצה ידית הבלם) בעת שמושכים אותו, וכי יש להחנות את המכונית כשתיבת ההילוכים הרובוטית משולבת למצב A (אוטומטי) או 1 כאשר המכונית חונה בעליה, או R (רברס) כאשר הרכב חונה בירידה. זאת, כדי למנוע גלישה במקרה שבלם היד משתחרר. באזהרה נוספת ששיגרה הונדה ליבואנים, נאמר כי הגיעו דיווחים בעיקר - מאנגליה וספרד - על מכוניות שגלשו משום שידית בלם היד השתחררה, למרות שהבלם הופעל.
אלא שבהונדה ישראל, לא מיהרו לטפל בבעיה. חודשיים עברו מיום קבלת ההודעה של היצרן, ועד שהחברה טרחה ליידע את בעלי הרכב על התקלה, והודיעה להם שרק בחודש אפריל 2008, יזומנו להחלפת ידית הבלם. את רוכשי הרכב כחדש אמורים היו אנשי מאיר ליידע בכך שניתן יהיה לתקן את המנגנון באפריל, אך רק באתר המסירה. כלומר, לאחר שכבר רכשו את המכונית, ואינם יכולים לחזור בהם.
כל המידע הזה לא נמסר, כך טען מ. באמצעות עו"ד בועז ארד , בעת שקיבל את המכונית. לדבריו, כמי שנהג במכונית אוטומטית רגילה בה יש מצב P בתיבת ההילוכים, ביקש לקבל הנחיות לגבי מצב החניה בתיבה הרובוטית. לדבריו, נמסר לו שעליו לשלב אותה למצב N (בו תיבת ההילוכים אינה משולבת), ולמשוך את בלם היד. שום דבר הנוגע לבעיה בבלם היד לא נמסר לו לדבריו, ובנוסף לא קיבל לטענתו כל מכתב המזמן אותו להחלפת הבלם במועד מסירת הרכב. מכתב כזה הגיע רק בחודש מאי.
ומה שעלול היה לקרות, אכן קרה. כחודש לאחר רכישת הרכב חנתה אשתו של מ. במורד רחוב ירושלמי, הבלם השתחרר, המכונית גלשה לפנים ופגעה ברכב אחר. שני כלי הרכב ניזוקו.
כאשר התברר למ. כי התקלה הייתה ידועה להונדה כבר בעת שרכש את הרכב, פנה לחברה ודרש להחליף את רכבו. החברה סירבה. באוגוסט 2008 הודיע להונדה כי בכוונתו למכור את מכוניתו שערכה ירד עקב התאונה, והציע לחברה לרכוש אותה ממנו במחיר מחירון מלא. על כך לא קיבל תשובה. בעקבות כך מכר את מכוניתו במחיר נמוך ממחיר המחירון, והגיש תביעה נגד היבואנית.
לטענתו, אילו היה מודע לתקלה, לא היה רוכש את הרכב. בנוסף, איש לא הסביר לו כיצד לנהוג ברכב התקול. חמור מכך, ההוראות שניתנו לו לגבי תפעול הרכב, היו מטעות.
חברת מאיר לעומת זאת טענה כי אין מדובר ב"קריאה חוזרת לתיקון" (ריקול), המחייבת גם דיווח למשרד התחבורה, אלא רק "קריאת שרות", וכי בלם היד לא היה פגום, אלא צריך היה לשפר אותו.
השופטת תמר בן אשר צבן, מבית משפט השלום בירושלים, דחתה את הטיעון מכל וכל. לדבריה, אין זה מעניינו של הקונה איך מוגדרת הקריאה למוסך. מבחינת בעל המכונית, מה שחשוב הוא "החלק אותו יש להחליף, וההשלכה שיש לאותה החלפה או לכך שהחלק לא הוחלף".
השופטת הבהירה כי "אין רלבנטיות רבה לאופן בו יכונה 'ליקוי', אם זו תקלה, פגם, כשל, או כל מונח אחר שנוח לנתבעת להשתמש בו, כדי לתאר את חוסר היעילות של בלם היד. ליקוי זה הוא מהותי מאוד, ולא היה בגדר פגם בנוחות השימוש במכונית או במראה המכונית, אלא פגם בטיחותי".
לטענת השופטת, חברת מאיר הפרה את חובותיה כלפי הלקוח לפי חוק המכר ולפי חוק הגנת הצרכן, משום שהטעתה אותו לגבי טיב המוצר שרכש. לכן הורתה למאיר לפצות את בעל הרכב ב-32 אלף שקל בגין השתתפות עצמית וכינון פוליסת ביטוח, ירידת ערך, השבתת רכב במוסך ועוגמת נפש. בנוסף תשלם מאיר שכר טרחת עו"ד בסך 18 אלף שקל.
בחברת מאיר לא החליטו עדיין אם לערער על ההחלטה שניתנה בבית משפט השלום.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: אלי שאולי")
