בית אי שם: תכנון ישראלי הטיפוסי

"אין פה בבית קונספט בולט", מציג מעצב הפנים יענקל'ה צנקר את הבית שתכנן לזוג עם ארבעה ילדים. וכשאין קונספט בולט מתגלה נורמת התכנון הישראלית.

‏ (צילום: אלון סיגאויי)

1

2

3

4

5

6

7

מי שחולם על בית פרטי או על דירה גדולה בעיר, ורוצה להיצמד לטעם האופייני לישראלים, מוזמן לנצל את הבית הזה כדי להבין את העקרונות העומדים בבסיסו, וליישמם באופן דומה בביתו, או לחילופין - לנסות לאתגר את ביתו ומשפחתו בתכנון שיהווה ניגוד מתריס לנורמה השלטת. אז הצטרפו אליי לארוחת טעימות אנתרופולוגית שתבהיר לנו אחת ולתמיד מהו הטעם הישראלי.

מערכת של משטחי מדרגות אבן רחבות עם קורות עץ ביניהן מובילה לכניסה שבמרכז הבית. דלת ברוחב 061 ס"מ מעץ אדום, גגון זכוכית וקיר זכוכית לכל הגובה מדגישים את הטיח הבהיר שנבחר לקיר המעטפת. זו כניסה ברורה ומרשימה המעבירה את הבאים למבואה פנימית שבמרכזה תלויה נברשת עשויה זכוכית מורנו משנות ה-30.

סביב המבואה גרם מדרגות יצוק בטון ומעקה זכוכית שנעלם כביכול ומדגיש את נוכחות המדרגות. מעבר לעיצוב הדרמטי בחלל הכניסה, גרם המדרגות גם משמש חיץ בין שטחי הציבור לשטחים הפרטיים שמשני צדדיו.

אף שבבית רק שתי קומות, נהוג היום להתקין מעלית פנימית כדי להקל על התנועה בבית ובעיקר מתוך חשיבה עתידית על ההורים, שיחידת המגורים שלהם ממוקמת בקומה העליונה.

אלמנט אופייני נוסף ניכר בגשר המשקיף מעל מבואת הכניסה, המשמש כציר אורך המחבר ומפריד בין שני חלקי הבית, הן בקומה העליונה והן בקומת הקרקע.

שטחי האירוח בחלק הציבורי פונים לגינה אחורית גדולה במזרח, עם נוף גבעה משתפל של פרדסי הדרים ובריכת שחייה מוקפת מדשאות רחבות. ויטרינה רחבה, פתוחה לפרגולה חיצונית, ממשיכה את הסלון ותפקודיו, וריצוף הפנים נמשך החוצה.

אף שהמטבח הוא החדר היקר והמרכזי היום בכל בית ישראלי, נהוג לאחרונה להפריד אותו מהסלון ולחבר אותו יותר לחדר המשפחה. לעומת זאת, הסלון הוא עדיין החלל הגדול והמושקע ביותר בבית. על הקיר הראשי בסלון בנוי קמין גז ומצדדיו יש מערכת קולנוע מוסתרת בתוך שני ארונות בנויים.

בתקרה קבועה מנורה מרכזית ומסביב לתקרה יש תאורה היקפית מוסתרת. שולחן אוכל רשמי וארוך מוצב בנקודה אסטרטגית המשקיפה על כל הסלון והחוצה.

במטבח יש אי עבודה שאליו מחובר שולחן אוכל לארוחות יום יומיות. פוף מלבני ומאורך משמש באופן גמיש כשולחן הגשה נוסף או כספסל ישיבה בחדר המשפחה. המטבח והשולחן פונים מצדם האחד ישירות לחדר המשפחה כחלל אחד הנתמך על ידי שידת טלוויזיה, והשידה ממשיכה את ארונות המטבח בחומר ובצבע דומים.

כמו ההפרדה בין שטחי ציבור לשטחים פרטיים על ידי חדר מדרגות והפרדה מפלסית בקומות, מתקיימת גם הפרדה קלאסית בין הורים לילדים בשתי קומות. בעניין זה יש התלבטות היכן עדיף למקם את יחידת ההורים - למטה או למעלה.

מבחינה מסוימת נכון יותר לבחור בקומת הקרקע, קרוב לאזור האירוח, כי ההורים הם אלה המרבים להשתמש באזור הציבורי, אולם צנקר דוגל דווקא באפשרות השנייה.

הוא מסביר: "זה בית שגרים בו ארבעה ילדים, שמביאים את החברים שלהם להתארח. במקרה כזה, אם ההורים יהיו למטה הם כל הזמן יוטרדו מהרעש של טיילת הילדים, שעולים ויורדים בין החדר שלהם לבריכה ולמטבח". לכן, במקרה הזה ההורים העדיפו קומה משלהם, שקטה ומופרדת מהילדים, שהרוויחו חדרים עם יציאה לגינה.

ההתייחסות לעיצוב חדרי השינה מתקשרת לגיל. ככול שהדייר צעיר יותר ההשקעה היא מינורית. לדוגמה, לכל אחד משני הילדים הקטנטנים חדר פרטי משלו, אבל המקלחת והשירותים משותפים והם ממוקמים לא הרחק משירותי האורחים.

לעומתם, לשני הילדים, שבגיל ההתבגרות, חדר שינה בלבד כבר לא מספיק, והם זכו בסוויטה הכוללת חדר רחצה ושירותים פרטי, מבואה וחדר ארונות. ממש כמו בבית מלון. ואילו אצל ההורים זו כבר קומה נפרדת, המתפקדת ממש כדירה קטנה שכוללת חדר עבודה וחדר כושר מצד אחד.

גשר מוליך אל אגף השינה שבצד השני, שמתוכנן בעצמו כמעין דירה קטנה וכולל מבואת כניסה עם כורסאות הסבה. המבואה מחלקת את החלל שוב לשניים - מצד אחד חדרי ארונות וחדר רחצה ענק, ומצד שני חדר שינה המשקיף דרך חלון רחב אל נוף הגינה והבריכה.

הבית בנוי כמערכת של תיבות בגוונים בהירים הנערמות זו על זו. על רקע זה בולטות תוספות של חומרים בצבעים חמים ואדמדמים - טקסטיל ועץ.

לגוון האדמדם הטבעי מתווספים כתמי צבע סגלגלים שחוזרים בבית בכמה מקומות: בשידות המטבח ובחדר המשפחה, במשטח הכיורים ובשטיחוני חדר הרחצה של ההורים.

תוספת של גוונים וצורות אפשר לראות בטפטים של חדרי הילדים, בריפוד כיסאות האוכל, וכמובן, ביצירות האמנות התלויה על הקירות, בייחוד אלה שיצר בעל הבית, שתלויות בשלישיות ליד שולחן האוכל בסלון ולאורך המדרגות.

"הבית גדול במידותיו ולכן בחרתי בצבעים חמים והרבה טקסטיל. כדי ליצור אווירה ביתית עם בחירות אישיות ולא לשדר סגנון עכשווי קר וטרנדי, שמחתי מאוד לשלב בעיצוב פרטי ריהוט שמלווים את הבעלים מהבית הקודם, כמו כיסאות האוכל במטבח או שולחן העבודה שהיה שייך לאביה של בעלת הבית", מסכם צנקר בחיוך. "רציתי שהבית ישדר הרגשה של מקום חם שנעים לגור בו ולא רק טוב לצלם אותו לז'ורנל".

הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"