נשים וגברים שונים, אז למה הם בכל זאת שווים?
מה המשמעות לכך שנשים יכולות להתעבר רק אחת לשנה בערך, בעוד שגברים יכולים לעבר מספר נשים ביום אחד? זה אומר שגברים הם פוליגמיים בטבעם ונשים מונוגמיות? האם יש להבין מכך שגבר מרבה נשים הוא גיבור, בעוד אשה המרבה בגברים היא זונה? הכל עניין של מניפולציות פרשניות
פנדורה, זאת מתיבת פנדורה, נחשבת במיתולוגיה היוונית לאשה הראשונה. כל שאר הנשים הן יוצאות חלציה. על פי ז'אן-פייר ורנאן, חוקר של התרבות הקלאסית, בספרו על המיתולוגיה היוונית, פנדורה מתאפיינת ב"אי שביעות-רצון, בחוסר סיפוק ובתובענות מתמדת. היא אינה מסתפקת במועט הקיים עלי אדמות". בעצם, היא פגע רע מאחורי מסכה מפתה ומעודנת. אשה נאה, חביבה למראה, בעלת קול ערב. והיא זאת שפותחת את התיבה ומשחררת לאוויר העולם את כל הרעות החולות. "הגבר", כותב ורנאן, "הולך שבי אחר קסמה במקום שיימלא אימה בראותו אותה". הביולוגיה של הנשים, על פי היוונים הקדומים, היא השתלשלות אורגנית של פנדורה, כך שהן דומות לה במידה זו או אחרת, והגברים הם בסך הכל קורבנות של הנשים.
היום, במקום אמיתות מיתולוגיות, יש לנו את המדע וגם מאפיינים מגדריים אחרים, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון: יש הבדל בין שני המינים. גברים ונשים שונים מבחינה ביולוגית. אין על כך ויכוח. האבולוציה צריכה אותנו שונים.
האם פירושו של זה שנשים לא שוות לגברים? אי אפשר הרי להתווכח עם עובדות קיימות, אז מאיפה יכול לצוץ שוויון בין המינים?
גבר "לומד" מהביולוגיה לקחת, והאשה לתת
מה המשמעות המעשית לכך שנשים יכולות להתעבר רק אחת לשנה בערך, בעוד שגברים יכולים לעבר מספר נשים ביום אחד? זה אומר שגברים הם פוליגמיים בטבעם, ונשים מונוגמיות? האם יש להבין מכך שגבר מרבה בנשים הוא עוצמתי, סוג של גיבור, בעוד שאשה המרבה בגברים היא זונה? הכל עניין של מניפולציות פרשניות ולא של נתונים ביולוגיים.
אני מתחיל בזה שגברים יוצאים תמיד מרוויחים. הנקודה הזאת מעניינת במיוחד כששמים לב ליחס ההפוך בין התכונות הביולוגיות לבין הגמול שלצדן. ככל שהביולוגיה הגברית מובנת כשלילית יותר, כך הפרשנות שלה מזכה את הגברים בפרסים גדולים יותר, ולהפך לגבי נשים. ככל שהביולוגיה הנשית נתפשת כחיוביות יותר, כך הנשים ראויות יותר לעונשים.
זה הולך ככה: אם יש לו לגבר אופי אבולוציוני של צייד ולכן קשה לו להיות כל הזמן בבית, לפחות ככל שצריך, וקשה לו לטפל כל הזמן בילדים, הרי שיש לקבל זאת באהבה, כי הוא המפרנס העיקרי. אם ההורמונים שלו פעילים יותר, נניח, והוא לא בזוגיות מחייבת עדיין, יש להעריך בחיוב שהוא מתרועע עם יותר נשים (הוא נראה גברי יותר ולכן מושך יותר). לעומת זאת, ככל שהאבולוציה מעניקה לנשים תכונות חיוביות, כך האשה נדרשת דווקא להתגבר על עצמה. כושר ביטוי גבוה נהפך לפטפטנות, רגישות נהפכת לאופי חלש, וקשר חברי עם הרבה גברים נחשב לזנותי.
הפרשנות של האבולוציה, במקרה הזה, היא לא יותר מאשר מניפולציה גברית, לאו דווקא ניתוח מעמיק של עובדות קיימות. נשים "לומדות" מהביולוגיה לתת לגבר את שלו, וגברים "לומדים" מהביולוגיה לקחת מהאשה את שלה.
אפשר להתאהב באשה רעה?
יש לכך היבט חשוב יותר. עובדות קיימות שייכות לתחום היש, בעוד שהתנהגות שייכת לתחום הראוי. לא מתווכחים עם היש, כן מתווכחים עם הראוי. מגוחך לנזוף בגברים על היכולת הביולוגית שלהם לעבר אשה בכל יום. לא מגוחך לנזוף בהם ככל שהם מתרגמים את הביולוגיה הגברית לעיבור בפועל של אשה בכל יום. זה ההבדל הגדול בין ממצאים מדעיים לבין ערכים ורגשות.
אני מתרגל את הרעיון הזה בעזרת הסיפור על פנדורה. פנדורה, להזכיר, היא אשה יפה וחביבה ומעודנת למראה, אבל רעה חולה בפנימיותה. אפשר להתאהב בה משעומדים על אופייה האמיתי? המדע, למשל פסיכולוגיה, אומר להתרחק ממנה. למה להסתבך? אבל, האם זה מה שיגידו גם הרגשות? לא מעט גברים מסוגלים להתאהב באשה כזאת. הם רואים לפניהם, אם להשתמש בנוסח של ורנאן, את אפרודיטה, לא את הצד החייתי שבה, ואולי בעצם דווקא את הצד הזה.
הניתוח המדעי לא עובד תמיד כמו רגשות. יש יותר מדי אנשים, גברים ונשים, שמתאהבים במה שמקובל לכנות "האדם הלא נכון". "האדם הנכון", הוא ביטוי מדעי כושל ככל שהוא עולה בהקשרים רגשיים.
יתר על כן, בהנחה שכל הנשים הן מלכודות פיתוי וכל הגברים הם קורבנות, כפי שאפשר להבין מהמיתולוגיה היוונית, האם אפשר לסתום את הגולל על האהבה? נראה לי די שטותי. אהבה היא לא מדע. היא לא נדרשת בהכרח ליידע מוכח.
האבולוציה אינה חזות הכל
אין ולא צריך להיות למדע מעמד של שופט ערכי ולא של בורר רגשי. המדע מסביר את העובדות הקיימות, אבל לא מכתיב את ההתנהגות. התנהגות מוסברת על ידי חופש הבחירה, כזה שמסוגל לפעול גם בניגוד להסברים המדעיים. וחופש בחירה עומד לשיפוט ערכי ורגשי. יש אמנם בעיה להסביר את חופש הבחירה, אבל, מבחינתנו, הוא קיים. לא נוכל להבין את האדם בלי להבין שיש לו חופש בחירה.
שני המינים אינם שווים מבחינה ביולוגית, הם שווים מבחינה ערכית. הם שווים היכן שיש חופש בחירה, היכן שההתנהגות שלנו נשפטת מבחינה ערכית. השונות האבולוציונית היא גורם משפיע על חופש הבחירה, אבל לא גורם מכריע.
יש לגנות שכר לא שווה לנשים ולגברים משום שלא מדובר כאן בתכתיב אבולוציוני, אלא בבחירה של המעסיקים. אין לשבח גבר שמזלזל בבת הזוג שלו ועובר מאשה לאשה. למרות יכולת העיבור הרב-פעמית שלו. המעבר המהיר מאשה לאשה היא בחירה אישית שלו, ואין לשבח גבר שעיבר אשה ונעלם כדי לאפשר לעצמו לעבר את האשה הבאה, על פי דרישותיה של האבולוציה. וכך הלאה.
האבולוציה, בשביל אנשים מסוימים, היא נימוק להסיר מעצמם אחריות על הבחירות החופשיות שלהם. האבולוציה לא בוחרת בשבילנו. רק אנחנו בוחרים בשבילנו. האבולוציה אינה חזות הכל. היא לא סוגרת את כל הפינות.
- יש לכם דילמה בתחום אהבה ויחסים? כיתבו לנו
ואולי נתפלסף על זה כאן.
