"היהודים הלכו, בית הכנסת נעלם". סיור בבנגזי

בבוקר ירדתי לנמל. השמיים היו אפורים כעופרת והרוח העזה נשאה עמה גשם. הנער שהסיע אותי בלילה הקודם אמר שהוא לא זוכר שנה כל כך ירוקה במדבר. כמה שעות לפני כן, בארבע לפנות בוקר, מישהו השליך שני רימוני יד לתוך הלובי של מלון קוסו שבו שוהים עיתונאים. האם אנשיו של קדאפי מנסים לפגוע בתקשורת?

דיווחי שליחי ynet ללוב וכותרות אחרונות:

• ר"מ המורדים: "אם קדאפי יפרוש, לא נעמידו לדין"
• פצצות הסוחוי לא מבחינות בין אזרח למורד
• "קדאפי הציע לפרוש תמורת ערבות לשלומו"
• מאגר הנשק הפך לערימת אפר לוחשת
• קדאפי מעוור המונים: אקסטזה בכיכר
• בואו לדבר על זה בפייסבוק של ynet
  

צילמתי את ספינות המלחמה הלוביות ושני שומרים מיהרו אליי ואמרו שהצילום אסור. הם הוליכו אותי לתוך הנמל וכשהראיתי להם את תעודת העיתונאי שקיבלתי ממרכז התקשורת של המורדים, מנהל הנמל לחץ את ידי. קודם לכן הגיע צעיר לאותו מרכז תקשורת כשהוא נושא פצצת מרגמה שלא התפוצצה. "תראה", אמר לחברו, "זה מישראל!".

הצבא המשיך להפציץ את מעוזי המורדים וגרם לחלקם לסגת (צילום: רויטרס)

הפצצה לא הייתה מישראל. כזו היא המלחמה כאן - דיסאינפורמציה, חובבנים ונאיביות. המשכתי ללכת. מול הנמל ניצב ארמון יפהפה. "אתה יודע מה זה?", שאל אותי גבר כבן 60, לבוש חליפה. זה היה פרופסור פיגי, שלמד 11 שנה בפירנצה והפך לאחראי על האדריכלות בבנגזי.

"זהו הארמון שנבנה עבור גרציאני מושל לוב על-ידי שלושה אדריכלים איטלקים ב-1931", אמר האדריכל. גרציאני משל תחת מוסוליני, לפני שלוב נכבשה בידי הבריטים במלחמת העולם השנייה. אחר כך היא זכתה בעצמאות והמלך אידריס עלה לשלטון. הארמון הפך למשכנו ומהמרפסת הצופה לפיאצה הוא נשא את נאומו הראשון לעם. "הארמון נבנה בסגנון לובי ייחודי שהושפע מאדריכלות צפון אפריקנית", הסביר פיגי.

קדאפי מפחד מהמתים

הארמון שידר הוד וחן, מחלונות חדריו הענקיים נשקפו הים והספינות. אך הכל רוסק ונותץ. תוך כדי חגיגות המרידה בקדאפי מישהו מצא את הזמן לשרוף ולבזוז.

"ומה בנוגע ליהודים?", שאלתי את פיגי.

"הם הלכו מזמן".

ובית הכנסת שלהם?"

"נעלם".

מעונו השרוף של קדאפי בבנגזי (צילום: AP)

ישבנו באולם המרכזי ופרופ' פיגי סיפר שקדאפי מפחד מהמתים. הוא השמיד את קברו של עומר מוחתר - הגיבור הלאומי שהוביל את ההתקוממות נגד השלטון האיטלקי והוצא להורג בידיהם ב-1931, כשהיה בן 70. הוא היה גם לסמל של המרידה הנוכחית וקדאפי ניסה למחות את זכרו.

"לאחר המהפכה אני רוצה להחזיר את הקבר למקומו המקורי ליד טריפולי", סיפר לי פיגי, "ולבנות מוזיאון שינציח את פשעיו של קדאפי נגד עמנו. אתה יודע שהוא אומר שאנחנו חבורה של שבטים - כמובן שכך היינו, אין כל בושה בכך - אך מזמן כבר הפכנו לעם. התחתנו אלה עם אלה וכעת אנו אחד, והעם נגדו, ולו מסיבה אחת - חירות!"

"הוא גזל את חירותנו, הבריח אותה באמצעות הפחד שהשליט. אין ולו משפחה אחת בלוב שלא איבדה בן. הוא הרג כה רבים מאיתנו. איש אינו יכול לחיות ללא חירות", הצהיר בפניי פיגי, "קדאפי אפילו לא הניח לנו לבחור את שמות המלונות, הוא התערב בכל דבר. יש אגם נהדר ליד בנגזי. קדאפי כיוון את מערכת הביוב של העיר לתוך האגם לפני עשר שנים. כל יום נשפכו עשרות אלפי קוב של שפכים לתוך האגם והוא נהרס".

"אין משפחה שלא איבדה בן". מורדים מנחמים את חברם (צילום: AP)

"אנשים מדוכאים חיים בחלומות על העבר כי ההווה הוא בלתי אפשרי. כעת זוהי

הפעם הראשונה ב-64 שנותיי שאני יכול לחיות בהווה ולחלום את העתיד. זה היה חלומו של אבי, הוא מת לפני שהתממש, אבל אני אחזה בו הופך למציאות ואז אמות מאושר".

הנערים הביאו לנו קפוצ'ינו. אחרי הכל הייתה זו מושבה איטלקית. "אנחנו נוכל להסתדר, יש לנו תרבות", המשיך פיגי ותיאר את העתיד, "אנחנו משכילים ועשירים. עד הנפט היינו המדינה הענייה באפריקה וקדאפי, שבא מהכפר העני במדינה, שדד את העושר שלנו. אבל עכשיו כשלוב חזרה לידינו החופשיות היא תהיה עשירה. עם תרבות. עם חירות".