צ'מפיונס: ברלוסקוני מחפש יחס חם בלונדון
אחרי 1:0 סוער, מגיעה מילאן לגומלין שמינית גמר הצ'מפיונס מול טוטנהאם בניסיון לשנות את המאזן האיום באנגליה. במקביל: שאלקה מול ולנסיה (1:1 במשחק הראשון), ראול ייפרד מליגת האלופות? הפרשנים בע"מ מסרבים להאמין
אחרי המנה העיקרית, היכונו למנה החמה. צמד המפגשים בין מילאן לטוטנהאם לא סומנו כבעלי פוטנציאל נפיץ, אלא שאירועי המשחק הראשון (0:1 לתרנגולים) מבטיחים לנו טמפרטורות גבוהות גם בגומלין שמינית גמר ליגת האלופות הערב (ד', 21:45, ישיר בספורט 5).
הפרשנים בע"מ מברכים על כך שג'נארו גאטוסו, שהיה במוקד העניינים במשחק הראשון בסן סירו, לא יהיה בווייט הארט ליין. מי שכן מתקבל בברכה הוא האיש והמבער, גארת' בייל, שחוזר לסגל של התרנגולים. במקביל, שאלקה תארח את ולנסיה אחרי 1:1 במשחק הראשון, כשהפסד ביתי עלול לסמן את סוף הקריירה האירופית של ראול. לא חבל?
טוטנהאם מילאן (21:45, ווייט הארט ליין, אנגליה)
איננו יודעים מהי מערכת היחסים בין סילביו ברלוסקוני למלכת אנגליה, אבל אנחנו בפירוש יודעים שמילאן לא כל כך אוהבת להגיע ללונדון. בכל זאת, קשה לראות את הנימוס הבריטי מתחבר יפה עם תורת 'הבונגה-בונגה' של ראש הממשלה של איטליה.
בואו נגיד שאחרי מופע האימים של גאטוסו לפני שלושה שבועות, קשה לראות את האוהדים האיטלקיים מתקבלים במשתה תה גדול, כשבצד מוגש להם פיש אנד צ'יפס, ולאחר המשחק יוקרן על גבי מסך ענק 'נאום המלך'. מה שנקרא - לא הפעם.
אגב, אותו גאטוסו, שהורחק לארבעה משחקים בעקבות תקיפת עוזר מאמן התרנגולים ג'ו ג'ורדן, לא לקח סיכון והודיע כי את המשחק הערב הוא יראה מהבית. באותה הזדמנות, אנו קוראים מפה ליקיר המערכת, אלמוג כהן, למצוא דמות לחיקוי אחרת.
אבל אם נחזור למילאן ו'חרדת האי הבריטי' שלה - אולי זו הקשיחות האנגלית, הקהל המשולהב או סתם ביש מזל, לרוסונרי פשוט לא הולך בבריטניה בכלל, ובלונדון בפרט. שימו לב למאזן שלה מול קבוצות אנגליות בחוץ בליגת האלופות: ניצחון בודד, חמש תוצאות תיקו ושמונה הפסדים. זו לא נקראת הכנסת אורחים.
אחרי ה-1:0 בסן סירו, האדומים שחורים ניצבים בפני הדחה שלישית ברציפות בשלב שמינית הגמר, על ידי, ניחשתם נכון, קבוצה אנגלית. טוטנהאם תקווה ללכת בדרכן של ארסנל ומנצ'סטר יונייטד, שעשו זאת בצורה משכנעת בשנתיים האחרונות, תוך שחזור ההישג היחיד שלה משנה 1962 ולהעפיל לרבע הגמר.
אם מוסיפים לכך את העובדה שהתרנגולים לא הפסידו בכל ארבעת משחקי הבית שלהם העונה באירופה (כולל ניצחון על איטלקית אחרת, אינטר, 1:3), ושמילאן הגיעה לשמינית הגמר עם מאזן השערים הנמוך ביותר (7) ועם כמות הבעיטות לשער העלובה ביותר (25), קיבלתם סיכוי נמוך מאוד להפתעה.
פאטו ואיברהימוביץ'. יחד עם רוביניו יש חוד מסוכן (AP)
אהה, נכון, כמעט שכחנו את בייל, האיש והמבער שחוזר מפציעה ועדיין לא ברור האם יפתח בהכרב, כשגם רפאל ואן דר וארט עשוי לחזור ל-11 של רדנאפ. מי שיישב ביציעי הווייט הארט ליין הוא ג'ונתן וודגייט, אולי השחקן הכי חסר מזל באירופה, שחזר במשחק הראשון בסן סירו מהיעדרות של 15 חודשים, אך שוב נפצע ולא יהיה כשיר.
וודגייט יוכל לתפוס כיסא לצד יונס קאבול הפצוע ו-ודראן צ'ורלוקה, שכמובן ייעדר אחרי התיקול הפראי של מתיאו פלאמיני במשחק הראשון. האחרון, אגב, לא מתחרט על אותה כניסה וערב הגומלין אמר: "אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל הלכתי על הכדור. אני מצטער שהוא נפצע, אבל אין לי חרטות על התיקול".
במילאן ימשיכו להתגעגע מאוד לאנדראה פירלו הפצוע, כשגם מאסימו אמברוסיני לא יהיה זמין עבור מאסימו אלגרי. מי כן יהיה שם? זלאטן איברהימוביץ', רוביניו ופאטו, שדווקא מצאו לאחרונה שפה משותפת בסרייה A. האם זה יעבוד גם בצ'מפיונס ליג? כלל לא בטוח.
הפרשן המתון: "אוי מילאן, מילאן, מה נהיה ממך. כמו כל הכדורגל האיטלקי, גם את בדרך למטה. או שבעצם את כבר שם?"
הפרשן המתחכם שמחזיק עט: "האמת? הייתי בלונדון, לא עשה לי את זה. טוטנהאם לוקחת".
האוהד: "מה הקטע, דיברתם על סילביו ברלסקוני בכתבה, נכון? אז למה לא שמתם איזו תמונה של אחת הבחורות שלו?"
שאלקה - ולנסיה (21:45, גלזנקירשן, גרמניה)
את האמת? אם לא שחקן בשם ראול שיעלה הערב על המגרש, לא בטוח שהיינו כותבים משהו על המפגש הזה, שצפוי להיות מותח ודרמטי, אבל תנו לנו לנחש שלא בטוח יהיה בסדר העדיפויות שלכם הערב.
החלוץ הספרד האגדי (אם יש לכם כינוי אחר להעניק לנו על ראול, נשמח, כבר בזבזנו עליו הכל), שהוביל בשבוע שעבר את שאלקה לגמר הגביע הגרמני, ינסה לעלות קבוצה אמצע טבלה מהבונדסליגה לשלב שמונה הגדולות באירופה. אם רק תהיתם על חוזק הליגה הזו.
עשרה משחקים ערכה ולנסיה במסגרת האירופית בגרמניה, רק אחד בודד ומסכן הסתיים בניצחון, והפלא ופלא - הוא היה נגד שאלקה בשלב הבתים ב-2007. בכלל, העטלפים לא אוהבים את גרמניה, שם נרשם ההפסד האירופי המשפיל ביותר שלהם, 7:0 לקרלסוהה ב-1993 בגביע אופ"א.
לרעתם של הגרמנים תעמוד העובדה שקלאס יאן הונטלאר, המבקיע המצטיין של הקבוצה, אך גם זה שלא כבש כבר 14 משחקים, ייעדר בגלל פציעה בברך. תוסיפו לזה את הנתון שבעשרת משחקיה האחרונים, הקבוצה של פליקס מגאת' לא ספגה בחצי השני ומצד שני כבשה רק חמישה שערים, ותקבלו מתכון משובח ל-0:0 ובונקר כמו בימי מלחמת העולם השנייה.
בשאלקה יקבלו בברכה את היווני קיריאקוס פאפאדופולוס, אך מהצד השני החיוך רחב יותר אחרי שחואן מאטה, שהיה כל כך חסר לעטלפים במשחק הראשון, החלים מהפציעה ויהיה כשיר למשחק הערב. מי יודע, אולי הוא זה שיעשה את ההבדל.
התחלנו עם ראול ונסיים עם ראול (למי ששכח, מלך השערים של המפעל בכל הזמנים), שאמר את המשפט המצמרר הבא: "למרות שאני פוגש קבוצה ספרדית, כמובן שאני רוצה לכבוש. מי יודע, אולי זה המשחק האחרון שלי בליגת האלופות". עם כל האהבה לוולנסיה (ויש כזו), רק בגלל המילים האחרונות אנחנו עם שאלקה הערב.
הפרשן המתון: "שאלקה תשחזר את הישג השלה שלה מ-2008 ותעפיל לרבע הגמר".
הפרשן המתחכם שמחזיק עט: "כתבתי לראול שיר, שאשמח לקרוא אותו לפניכם כעת: 'ראול, ראול, הו ראול. היו רבים לפניך, אך איש לא יבוא אחריך. היית עבורי כתל אביב ברגע שאחרי השקיעה, כמו ניו יורק עם עלות השחר ו..... (הערת המערכת: מצטערים, נאלצנו לקטוע אותו כאן, זה פשוט היה מוגזם).
האוהד: "ולנסיה נקראים העטלפים נכון? מישהו מוכן להסביר לי מי ממציא את הכינויים האלה?!"
לפנייה לכתב/ת 
