"הגז המצרי מתעכב בגלל התנגדות פוליטית"

יצא המרצע מהשק? חברת הגז הלאומית המצרית, המספקת גז טבעי לירדן, סוריה, לבנון וגם לישראל באמצעות חברת EMG, מעכבת שוב ושוב את חידוש אספקת הגז, שהופסקה עקב פיצוץ בצינור בתחילת פברואר. המצרים מסבירים את העיכובים בסיבות טכניות, אולם מקור דיפלומטי מערבי בעמאן, בירת ירדן, מסר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי הגז מתעכב עקב "סיבות פוליטיות בשל התנגדות עזה במצרים להזרמת גז לישראל ובמיוחד מקרב הערבים בסיני (כנראה הבדואים - ר.נ)". המקור הוסיף: "לכן, קשה לחדש את הזרמת הגז לירדן ולישראל מבלי לגרום למהומה".

בתוך כך, נראה שנעשה גם ניסיון לנצל את המצב כדי להעלות מחירים. סוכנות הידיעות הצרפתית דיווחה מפי גורם ירדני בכיר כי מצרים הודיעה רשמית שלא תחדש את הזרמת הגז לירדן בטרם תעדכן את מחיר הגז כלפי מעלה. על פי אותו מקור, מצרים מכרה לירדן גז במחירים נמוכים והיא מעוניינת עתה לעדכן את מחיר הגז כלפי מעלה.

יש לציין שמחירי הגז במזרח התיכון נמוכים ביחס למקובל בעולם, בשל עלויות הובלה נמוכות, אבל מחיר הגז שמצרים מוכרת לירדן הוא נמוך מזה שהיא מוכרת לחברת החשמל הישראלית וגם מזה ששותפות ים תטיס הישראלית מוכרת לה.

ויכוח פנימי במצרים

מצרים סיפקה לישראל מאז 2008 40% מהגז הטבעי, כלומר חומר גלם לייצור 20% מהחשמל במדינה, באמצעות חברת EMG שבשליטת הממשלה המצרית, אנשי העסקים חוסיין סאלם המצרי, יוסי מימן הישראלי וסם זל היהודי-אמריקני וחברת האנרגיה התאילנדית PTT. האופוזיציה המצרית מתנגדת בגלוי להסכם הגז שנחתם בין שתי המדינות ב-2005.

האחים המוסלמים מתנגדים לכל קשר עם ישראל ואילו האופוזיציה הליברלית דורשת דיון מחודש בהסכמים - עם ישראל ומדינות ערב כאחד - בגלל המחיר. האופוזיציה אף עתרה לבתי-המשפט במצרים, הדנים בעתירות כבר כמה שנים, בינתיים החליטו שלא להחליט.

נראה כי לממשלת המעבר במצרים אין מספיק כוח פוליטי כדי להתייצב מול הצבא המעוניין בהמשך ההסכם, ולבטל את הסכם הגז, אך היא גם לא מסוגלת להתעמת עם האופוזיציה ולהתעקש על המשך האספקה. המצב הקיים - אי אספקה, נוח לה. מחברת מרחב הישראלית של מימן, המחזיקה מניות ב-EMG, לא נמסרה תגובה. 

החשש הריאלי: תלות בספק גז אחד

בינתיים, תלויה המדינה באספקה ים תטיס, שבבעלות חברת דלק הישראלית שבשליטת יצחק תשובה ונובל אנרג'י האמריקנית. השותפות צפויה לרשום מהפסקת אספקת הגז ממצרים לישראל, הכנסות בהיקף של מיליוני דולרים ועד כ-10 מיליון דולר בשבוע.

מדובר במאגר קטן, שאמור להספיק בתנאים של שני ספקים (עם אספקה ממצרים) עד 2013, אך בהיעדר אספקה מצרית הוא ייאזל כבר בסוף 2012. את מקומו אמור לתפוס מאגר תמר, שנמצא, כמו ים תטיס, בשליטת נובל האמריקנית ודלק הישראלית. מדובר במאגר גדול, שאמור להספיק לשנים רבות, ואליו מצטרף בהמשך גם המאגר הענק, לוויתן, שאמור לשמש גם לייצוא גז לאירופה.

במשק האנרגיה חששו שתמר יתחיל לפעול רק ב-2014, במקרה הטוב, כך שב-2013 לא יהיה גז טבעי בכלל. בעל השליטה בדלק, יצחק תשובה, הצהיר השבוע כי הוא מתחייב להפעיל את תמר ולחבר אותו ליבשה כבר ב-2013, כך שהסבירות שתסריט האימים של שנה שלמה ללא גז יתממש. תסריט כזה משמעותו ייצור גז ממזוט ומסולר במקום מגז, שמשמעותו - זינוק חד בהוצאות חברת החשמל ויצרני החשמל הפרטיים על רכישת דלק, וגם זיהום אוויר.

אלא שגם אם אספקת הגז לא תשובש, המדינה עלולה להישאר תלויה בספק גז אחד. תשובה כבר החל לנצל את עמדת הכוח החדשה שלו ולנסות להעלות את מחיר הגז במו"מ שהוא מנהל עם תחנת הכוח הפרטית של משפחת עופר, וכן כדי ללחוץ על המערכת הפוליטית ולבטל ברגע האחרון את מסקנות ועדת ששינסקי, שכבר אושרו במליאת הכנסת ונידונות כעת בוועדת הכספים, אמורות להעלות את המיסוי על מאגר לוויתן לרמה המקובלת בעולם.

הפיתרון, ששר התשתיות, עוזי לנדאו, מנסה לקדם, הוא הנזלה של גז טבעי וייבוא גז במיכליות מאירופה. המועצה הארצית לתכנון ובניה אישרה לאחרונה להקים מתקן שיקלוט את הגז הטבעי המונזל. במשרד התשתיות והפנים אומרים שתכננו ממילא ליצור אפשרות כזו, אבל מודים בגמגום שאירועי השבועות האחרונים זרזו אותם בכיוון הזה.