המוזיקה שבאה מההשפלה והכאב
מדינת ישראל קמה על מורשת אשכנזית. הטינה והזלזול כלפי העולים מארצות ערב הייתה בכל פינה. יהורם גאון הוא אחד הקורבנות שלהם והוא אפילו לא יודע שהוא כזה. מול היהירות הזאת קמה התרבות המזרחית הישראלית. אם היהירים ידברו גבוהה בשיריהם, המוחים ידברו נמוכה
המוזיקה המזרחית היא מוזיקת מחאה, המילים הן מילות מחאה, ההגייה, המבטא, טעויות העברית - הכל בא ממחאה. גם הנושאים. אהבה, פרידה, כאבים בין בני זוג - גם אלה באים ממחאה. זוהי מחאה אוטנטית, לא כזאת שמוזמנת על ידי מומחי מחאה מטעם עצמם או מטעם ארכיוני מחאה אוניברסיטאיים. המוזיקה המזרחית היא מוזיקת דווקא.
שכאלה, היו שגורים בכל פה אשכנזי ובכל פה צברי, אפילו בפיות מזרחיים. כדי להשתלב בחברה הישראלית הלבנה בחרו יוצאי וצאצאי הלבנט לדבר אותו דבר, להתלבש אותו דבר, לחייך אותו דבר ולשיר את אותם שירים.
מדינת ישראל קמה על מורשת אשכנזית. מזרח אירופית. הטינה והזלזול כלפי העולים מארצות ערב הייתה בכל פינה ובכל רגע נתון. יהורם גאון הוא אחד הקורבנות שלהם והוא אפילו לא יודע שהוא כזה. "כוח עבודה שחור", "יוצאי מערות ממרוקו", "נחותים גנטית", ועוד שלל ביטויים
תומכים בגאון
למי יש כבוד? לך, יהורם
אבי שושן
התבטאותו של יהורם גאון נגד המוזיקה המזרחית אמיצה וצודקת. וגם, אבנר גדסי, אביהו מדינה, יואב יצחק וניסים גרמה מספרים איך הם מתמודדים עם דחיקתם הצידה על ידי הכוכבים החדשים
שירים על טהרת הלחנים הרוסיים, הפולניים והאינטרנציונאליים. מילים על טהרת השפה הגלותית המתורגמת. את כולם קיבלו בחיוך ואף ציטטו משוררים לאומיים מטעם מוסדות אשכנזיים יהירים שלא היו מביישים מוסדות פוליטיים אירופים מוכחדים. גם יוצאי עדות המזרח קיבלו אותם. אבל בבית, בחושך, בלילה הם היו נקרעים.
הם נקרעו לא בגלל שאין להם עבודה ולא בגלל בתיהם הרעועים. גם אשכנזים רבים היו רעבים לפת לחם, גרו בצריפים דולפים והיו מובטלים. הם נקרעו בלילה בבית ובחושך מכיוון שהם הרגישו נחותים כבני אדם. הם חטפו על בסיס יומי את העלבון שכאנשים הם פחות. פחות חכמים, פחות מוצלחים, פחות מבינים. הם שלב לא מפותח באבולוציה. ככה אמרו להם. והעלבון הזה גדול מלהיות מובטל, או לגור בצריף. כי כשאתה מרגיש שאתה נחות גם וילה ואוטו גדול לא יכולים לרפא.
תחושת ההשפלה
ובזמן שהם נדחו על ידי האשכנזים הם הלכו והתכנסו בתוך עצמם. ושם, בחבורות המזרחיות, הם גילו כאבים דומים, תחושות זהות ואהבות דומות. הם הזדהו עם ניסים סרוסי
יום הוקרה
בעקבות דברי גאון: מחווה לזמר המזרחי בכנסת
ערן בר-און
בעקבות הסערה שעוררו דבריו של יהורם גאון, יזמה חברת הכנסת רונית תירוש יום הוקרה לז'אנר המזרחי בכנסת. "גאון מחזיר אותנו לימי המעברות", אומרת תירוש, " הוא חטא למעמדו כחתן פרס ישראל"
המושפל בכיכר המרכזית של ערוץ הטלוויזיה היחיד, הם כאבו את תחושת ההשפלה האיומה כשקראו מאמרים שהציגו אותם כבנים חורגים. ובצר להם, ומחוסר ברירה הם התחילו לעשות דווקא.
אתם אומרים עלינו שאנחנו מדברים בח' וע' ? - אז דווקא נדגיש אותן, אתם אומרים שאנחנו אלימים? - אז דווקא נהיה אלימים יותר, אתם אומרים שאנחנו עושים טעויות בעברית? - אז דווקא נטעה יותר. זאת מחאה. מחאת הדווקא. כי כאשר רוצים ליישר ברזל עקום, צריך לעקם אותו לכיוון השני. רק אז הוא מתיישר. והברזל העקום כאן הוא היהירות של מקימי הארץ.
ומול היהירות הזאת קמה, ממעמקי השטח, התרבות המזרחית הישראלית. אם היהירים ידברו גבוהה בשיריהם, המוחים ידברו נמוכה, אם לחני היהירים יהיו מורכבים, לחני המוחים יהיו פשוטים, אם בגדי היהירים יהיו מסוגננים, בגדי המוחים יהיו גורמטיים. אנחנו נמצאים בשלב הזה כיום. אנחנו בשלב בו הברזל עקום לכיוון השני. אבל צריך להיזהר שהברזל לא יישבר. כי תחושות הנחיתות עוד לא נרפאו.
כל פסיכואנליטקאי יאמר לכם שמחלת הנחיתות עדיין פושה בכל אותם יוצרי הדווקא. כל עוד, באופן לא מודע, הם יוצרים דווקא, הרי שבתוך תוכם הם מונעים מאמות המידה של אותם אלה שהם יוצאים נגדם. ומזה, רק מזה, הם צריכים להירפא.
יש כל כך הרבה כישרון וחוכמה במוזיקה המזרחית, ביוצרים המזרחיים, שהם לא צריכים גושפנקא מממסד שעבר. אין צורך לעשות דווקא, וחובה על כל אותם יוצרים להוציא את כל הכישרון החבוי במעמקי מוחם וליבם בלי להתבייש. הגיע הזמן.
אילון זרמון, פרסומאי
לפנייה לכתב/ת 
יהורם גאון. התבטאות נגד המוזיקה המזרחית
צילום: מרב יודילוביץ'
אילון זרמון
צילום: גבי מנשה
מומלצים
