קשר צריך שקר, כמו שמילקי צריך קצפת
כנות היא אידיאל שאנחנו אוהבים לטפח בכל הנוגע לעצמנו, אבל כשבן או בת הזוג שואלים שאלה על נושא כאוב, לפעמים עדיף לומר שקר לבן קטן, כדי לגרום להם להרגיש טוב יותר עם עצמם ולהראות בין השורות שאנחנו מקבלים אותם כמו שהם
האם כדאי להיות כנים? בגדול, לא, לא כדאי. כהנחת יסוד, בלי לרדת לפרטים, לא כדאי. אבל בואו, נרד לפרטים. נתחיל מהבסיסי, היא שואלת אותך אם היא השמינה. אלמנטרי. התשובה היא לא, לא משנה מה. גם אם היא דורשת ממך תשובה כנה, גם אם היא מבטיחה לך שהיא לא תיעלב, גם אם היא פרה. וליתר דיוק: "לא, מותק, את נראית נפלא". תגיד לה את זה ככה, בלי להתקפל, גם אחרי שעה של חקירות חוזרות ונשנות. אותו דבר לגביו, כשהוא מתחיל ליילל על ההתקרחות שלו. "עזוב, אתה נראה מעולה. הרבה גברים היו מתים לכזה שיער". כן, גם כשיש לו שם חוצה ישראל.
ולמה? כי הכנוּת בעצמה היא שקר. אנחנו לא כנים בשביל הקשר, בטח שלא בשביל בן או בת הזוג. אנחנו כנים בשביל עצמנו, כדי לצאת יפי נפש וצחי מבט. יש הילה של תמימות מלאת חן בכנות, כמו של ילדים. הם חייבים להיות כנים, עד שהם מבינים קצת יותר את עולם המבוגרים ומתחילים לשקר. קוראים לזה להמציא סיפורים, כשלמעשה הם פשוט מחקים אותנו. אבל קודם כל, הם פשוט מתוקים.
אז למה אנחנו לא יכולים להיות כאלה מתוקים כשאנחנו אומרים את האמת על משהו? כי ככה, כי לא. כי זה לא מתוק, זה מסריח. להגיד לאשתך, שגם ככה תקועה עמוק בסרט על המשקל שלה, שכן, היא באמת נורא השמינה וכדאי שהיא תעשה משהו בקשר לזה, זו התבטאות אכזרית, מיותרת וגם ממש טיפשית.
המטרה בחוסר כנות היא לתמוך באלו שאנחנו אוהבים
המטרה בחוסר כנות היא לתמוך באלו שאנחנו אוהבים. לעזור להם, לקבל אותם כפי שהם, להימנע מביקורתיות יתר. האמת לא תשחרר אותם, זו קונספירציה רומנטית שקרית. האמת יכולה להשפיל אתכם ולדכא אתכם. כל מה שהאמת עושה ותמיד עשתה הוא לתת לנו להרגיש חרא. התכבדו בכמה משפטי פתיחה לדוגמה:
"אלוהים, את צודקת, את לא יכולה לצאת עם החצ'קון הזה על הפרצוף שלך!"
"כן, אתה מקריח. אבל עוד נשארו לך קצת שערות בצדדים, זה לא סוף העולם".
"נכון, השמנת ממש. רוצה שאקח אותך מחר ל'מתאים לי' ונראה אם נוכל למצוא לך שם משהו?"
"אז אולי מדעים זה לא התחום שלך אחרי הכל?"
"כן, גם אני רואה עכשיו את הדמיון בינך לבין אמא שלך. בשפם עוד אפשר לטפל, אבל האופי..."
המילה "שקר" מכילה בתוכה הרבה יותר ממה שנוטים לייחס לה. היא מילה כל כך גדולה. מה, לאהוב זה לשקר? לומר לה שאתה לא שם לב לסימני המתיחה זה לשקר? לא, זה לתת לה להרגיש בנוח כשהיא מתפשטת לידך. והתפשטות היא פעולה חיונית לקשר ביניכם, לא?
לומר לו שאת מתה על הארנק שהוא קנה לך (בצורת ברווז מפוספס מצמר נאקות) זה לשקר? לא, זה להעריך את ההשתדלות שלו, ולקבל אותו גם ברגעים היותר מאותגרים שלו.
בלופים חיוניים לקשר טוב כמו שקצפת חיונית למילקי, זה הולך ביחד. הדרך היחידה להשתמש בכנות היא בהומור: "לא, את ממש לא הנהגת הכי גרועה בעולם. יש לפחות עוד שניים גרועים יותר ממך, מתוקה שלי". אבל רק אם יש הדדיות. אם אתה הבדרן היחיד במשפחה, לך תריץ בדיחות מול המראה.
לרובנו, עדיף לבלף, רק לעשות את זה נכון. החוכמה הגדולה ביותר היא לבלף בשקט. לא לעשות עניין מהשקר הלבן הקטן שלך. כל הרעיון הוא להסיט את תשומת הלב מהנאחס. לתת להם להרגיש טוב ביחס לעצמם, לא להוסיף שמן למדורה ודימוי שלילי לשולל. להעביר את המסר רגוע, כמו לטיפה.
נו, לאהוב. מה לא ברור?
