הילד שוב משתולל: להעניש או לא?

אחד מהנושאים המרכזיים כיום בשיח של הורים הוא נושא הגבולות. כולם מסבירים כל העת על כך שחשוב להציב לילדים גבולות, וכי זהו אחד מהתפקידים החשובים שיש לנו, כהורים. אך הורים רבים טועים לחשוב כי המשמעות של גבולות היא מתן עונשים, ופעמים רבות מגיבים על התנהגות שלילית בדרישה מהילד ללכת לחדרו או למקום אחר בו הוא צריך לשבת ולחשוב על מעשיו.

האם זה באמת עובד? אני מעולם לא פגשתי ילד שכאשר הוריו שלחו אותו לחדרו ואמרו לו לחשוב על מה שעשה אכן ישב, חשב וחזר עם תובנות מרחיקות לכת. מה שקורה במקום הוא שהילד יושב בחדרו וחושב על היותו אומלל, מקופח וצודק. לפעמים יעלו במוחו מחשבות על היותו מסכן ופגוע, אך ברוב המקרים התוצאה תהיה תגובה אדישה וניתוק מכל הסיטואציה.

מדוע ילדים מגיבים באדישות לעונשים?

כדי להבין מדוע זה קורה אפשר להיעזר בדוגמה הבאה. כאשר אדם נוסע בכביש במהירות גבוהה מהמותר לרוב הוא יחפש לאורך הדרך מצלמות או שוטרי תנועה. כאשר הוא יזהה אותם הוא יוריד את מהירותו, אך כמה דקות אחר כך הוא יחזור שוב למהירות הרגילה, יטפח לעצמו על השכם ויהיה מרוצה מכך שהצליח "לעבוד" על המערכת.

מכאן ניתן להבין שכאשר הענישה היא הכלי היחיד בו אנו עושים שימוש, לא בטוח שנשיג את המטרה, שהיא ההבנה באשר לאופן בו צריך להתנהג. מה שכן ייתכן זה שהיא משיגה יעד אחר, למשל פיתוח יצירתיות על ידי מציאת דרך לחמוק מהעונש.

ויתור על העונשים לא גורם לאובדן שליטה שלנו, כהורים?

זו אכן שאלה שהורים רבים תוהים לגביה, האם ההחלטה לבטל את העונשים משמעה שהילדים ניצחו והאם זה לא יוצר מצב של אנרכיה ואובדן שליטה. על מנת לענות על השאלה חשוב לבדוק כמה דברים: האם הילד שינה את התנהלותו הלא הרצויה בעקבות העונשים ולמד מכך משהו חשוב? כמה זמן אנו מבזבזים על הענישה והשלכותיה? וכיצד אנחנו היינו מרגישים אם מישהו היה מעניש אותנו? 

עונש? הוא בעיקר חושב על כמה הוא אומלל וצודק (צילום: index open)

את התשובות לשאלות הללו אני פוגשת במהלך עבודתי עם הילדים, המגיעים אליי עם חוויות שונות בנושא הענישה. ישנם ילדים שבאים לטיפול וחושבים שאני אתן להם עונש אם הם לא יצליחו במשהו, אחרים מספרים איך הם לומדים לשקר להורים כדי לחמוק מהעונש, וישנם כאלו שאומרים לי שמרוב עונשים הם כבר לא זוכרים איזה עונש ניתן להם הפעם. ילדה אחת אף הגדילה לעשות כשסיפרה לי שהיא בעונש כל החודש הקרוב. כששאלתי איך זה קרה היא ענתה לי: "צברתי".

ישנה דרך אחרת להציב גבולות?

וודאי שכן, אך זה דורש מאיתנו יותר. הסיבה שאנחנו פונים לענישה יכולה להיות כיוון שזה מה שאנחנו מכירים מהורינו, ייתכן שזה בגלל שאנחנו חושבים שכך נוהגים כולם ואולי זה בגלל התחושה של הכוח והחוזק ששמגיעה עם הענישה. הענישה, אם כך, משרתת אותנו, ההורים, ולא את הילדים.

לעומת זאת, התנהגות נאותה, כבוד, תמיכה, הבנה, אהבה, אסרטיביות, תקשורת בריאה ואמון הן מילים שנולדו לפני הענישה. רובנו התייחסנו אל ילדינו בדרך זו כשהיו קטנים, ואנחנו פשוט צריכים להמשיך ולחזק אותם באותה הדרך גם בבגרותם. אם ניקח בחשבון שתפקידם של הילדים הוא לנסות לפרוץ את הגבולות ושתפקידנו כהורים הוא להציב להם גבולות, נבין שבנקודת חיכוך זו הילדים צומחים, מגלים את עצמם ומפתחים את אישיותם. חשוב לזכור כל העת כי ההתנהלות שלהם אינה נגדנו, אלא היא חלק משלב התפתחותי טבעי. הענישה, אם כן, לא מעודדת צמיחה, אלא להיפך. לרוב היא פשוט רומסת, מסרסת וגורמת למתח ופחד מהתנסויות.

איך ניתן לעשות זאת בפועל?

כאשר תשומת הלב שלנו מופנית לסיבה ולתוצאה, במקום לענישה, אנו למעשה מחברים את התגובה למעשה הלא רצוי. לדוגמה, אם ילד התחיל להתפרע באמצע משחק קופסה במקום להעניש אותו פשוט הפסיקו את המשחק המשותף והסבירו לו מה אתם עושים ומדוע.

בדרך זו הילד יכול להבין שהסיבה לכך שהפסקתם את המשחק היא בגלל התנהלותו באותו רגע ספציפי, כלומר את ההקשר בין התגובה למעשיו. במקביל חשוב לחזק את הפעמים בהן הוא משחק יפה, ועל ידי כך לעודד ולחזקת את ההתנהלות הרצויה ולעזור לו להבין כיצד כו יש לפעול. לעומת זאת, בחירה בעונש שאינו תואם את הסיטואציה, כמו לא לאכול ארוחת ערב עם המשפחה או ללכת לשבת בחדר לבד, תוביל לכך שתשומת הלב שלו תופנה אך ורק למקום הרגשי והנפגע, במקום להבין את השלכות של מעשיו.

כדאי גם להחליף את המילה ענישה במילה גבול. כך, למשל, במקרה של ילד שמקלל את אחיו, במקום להעניש אותו הציבו גבול בצורה אסרטיבית ואמרו לו: "בבית שלנו לא נהוג לקלל". במקביל מומלץ לחזק את הפעמים שהוא מתנהג ומדבר בנימוס, ובכך להתוות לו דרך התנהגות ראויה, מבלי לפגוע בו.

חשוב לשים דגש ולהתמקד בהתנהגות החיובית כאשר אנחנו מנסים להכחיד התנהגות לא רצויה. בצורה זו הילד מבין שכדאי לו להתנהג כראוי. בנוסף, הוא מבין שהתנהגות שלישית כבר אינה מביאה לו את תשומת הלב אותה הוא מחפש, אלא רק התנהגות חיובית.