שתף קטע נבחר
 

עברית שפה קשה?

דלות השפה נובעת מסיבה אחת - התלמידים שומעים רק שפה פשוטה. ומה משרד החינוך עושה בנידון?

פעם, מזמן, למדתי באוניברסיטה ספרות עברית ולשון עברית. זו אחת הסיבות שהחברות שלי ממשיכות את החברות שלהן איתי. כמעט כל הילדים של החברות שלי, תלמידי תיכון, מסתבכים עם לימודי הלשון ואמא שלהם שולחת אותם אלי לראות "מה הקטע שלו עם תחביר". אני מלמדת אותם ומרגישה תחושה של אי נוחות.

 

קודם כל אני חשה שלא בנוח עקב מיעוט החומר. כאשר אני הייתי תלמידת תיכון, נדרשתי לנקד קטע שלם, ניקוד מלא, כולל כל הנקודות המשונות שקוראים להן דגש קל, דגש כבד, חיריק, חולם, קובוץ ואפילו מפיק שכמעט זכרונו לברכה. אך

 אם תלמיד של המאה ה-21 יידרש לעבור את בחינת הבגרות בלשון של אז, הוא מיד יבצע את הפועל א.ב.ד. בבניין התפעל.

 

משרד החינוך, שרוצה להרגיש עם וללכת בלי, מוצא שהדרך היחידה לגרום לכך שלפחות חלק מן התלמידים יעמדו בהצלחה בבחינות בלשון היא לקצץ בחומר הלימודים. והוא אכן מקצץ. אין עוד מקצוע בתיכון שבו היחס בין כמות החומר הקטנה לבין הקושי של התלמידים הוא כל כך גדול.

 

הרגשת אי הנוחות נובעת גם כשאני רואה את דלות השפה של התלמידים. לימודי התחביר הם לא קשים במיוחד. על מנת לנתח משפט צריך פחות שכל מאשר הפעלת מחשב או כל הטריקים של הטלפונים הסלולריים בהם שולטים התלמידים בעיניים עצומות. כאשר תלמיד ניגש לנתח משפט הוא עומד בפני מכשלה גדולה שאין לו דרך להתגבר עליה.

 

אין לו מושג על מה המשפט מדבר, איך הוא ינתח משפט כאשר הוא לא מבין את כל המילים במשפט. התלמידים לא מכירים ולא שמעו מעודם מילים כמו :הוביש, הוריש, מדגה ואבחה או ביטויים כגון: בכי רע, קצה נפשו, בבת עינו. (כל הדוגמאות לקוחות מהחיים).

 

מילים פשוטות

דלות השפה נובעת מסיבה אחת, התלמידים שומעים רק שפה פשוטה. אין להם שום גישה לשפה לא פשוטה ולא רדודה. למשל הם לא קוראים ספרות יפה. אמנם אי אפשר לדרוש מן התלמידים להיכנס למיטה עם ספר טוב במקום לבהות בתכניות ריאליטי, שם, אוצר המילים של המשתתפים מסתכם בסכום בין שתי ספרות. אבל אפשר לדרוש מהם לקרוא ספרות טובה במסגרת תוכנית הלימודים.

 

כאשר אני הייתי תלמידת תיכון, קראתי, לא מבחירה ובחרוק שיניים, חלק גדול מן הספרות הקלאסית העולמית. הייתה חובה לקרוא את "החטא ועונשו", "הדבר", "המשפט", "מלחמה ושלום". חלק גדול משירת ביאליק וטשרניחובסקי, שירת אלתרמן ושלונסקי, דליה רביקוביץ ועמיחי.

 

על מנת להיות מוכנים לבחינה בספרות, נאלצנו לקרוא הרים עצומים של חומר. אני שנאתי כל רגע כאשר קראתי את "החטא ועונשו" ו"מלחמה ושלום" האיטיים להחריד. אבל בזמן שירותי הצבאי, יחד עם הטוסטים שנחרכו על תנור הספירלה, בלעתי כל ספר של דוסטוייבסקי או של טולסטוי שנפל לידי. אם לא היו מכריחים אותי, לא הייתי יודעת מה אני מפסידה.

 

אני חושבת שלא אגזים אם אומר שמבחינת היקף החומר, התלמידים נדרשים לקרוא כעשירית מכפי שאני נדרשתי כתלמידה. משרד החינוך חס על הילדים הרכים ואינו רוצה לעייף את התלמידים בקריאה של הרומאנים רחבי היריעה. לכן מתבקשים התלמידים לקרוא ספרים נחמדים ונעימים שלא מהווים שום אתגר, לא מבחינת תכנים ובטח לא מבחינת השפה.

 

למדו תנ"ך

גם היקף הלימודים בתנך הוא מגוחך. מי לומד היום תהילים, משלי, איכה? איוב? לפעמים לומדים בספר איוב את הפרק הראשון שם אלוהים יושב ועושה דאחקות עם השטן. לא מעבר לזה. היקף החומר הנלמד בתנ"ך מגוחך הרבה יותר מהיקף החומר הנלמד בספרות. אנחנו יכולים להתגאות עד אין קץ כמה אנחנו עם הספר, ובעיקר עם התנ"ך.

 

הדור הזה לא מכיר את התנ"ך. הם לא מכירים כמעט את הסיפורים המרתקים של ספר בראשית או שופטים, הם לא מכירים את הנבואות שאותן מצטטים כל מיני מנהיגים כאשר הם חותמים על הסכמי שלום או יוצאים למלחמה. מעטים מאוד הם התלמידים שיצליחו לקרוא ולהבין אפילו רבע פרק בתנך. התנ"ך הוא אוצר בלום של מילים "גבוהות" שהתלמידים לא שומעים אותן אף פעם, ובטח לא משתמשים בהן.

 

לאחרונה ישבתי עם תלמיד, מצטיין במתמטיקה, פיסיקה ומחשבים, ניסינו לנתח משפט שהופיעה בו המילה יַגֶעַ. הוא מעולם לא שמע את המילה הזאת. אין לו מושג מה זה "יגע". אז איך הוא יצליח לנתח את המשפט? ניסיתי להזכיר לו את שיר העמק "באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל". הסתבר שסתם בילבלתי אותו, כי גם את המילה "מרגוע" הוא לא מכיר. הוא מעולם לא שמע את השיר הזה. זה לא שהוא לא מכיר שירים. הוא מכיר את "בא לך בא לך עלי, בא לי בא לי עלייך". הוא גם מכיר משהו כמו "כפרה שלי, אני מת על העיניים שלך" אבל "באה מנוחה ליגע"? לא מצלצל לו מוכר. בחיים הוא לא שמע.

 

חשוב מאוד שהתלמידים ידעו לנתח פעלים, לדעת את הבניין והשורש של כל פועל בשפה, אולי גם חשוב מאוד שידעו אם במשפט שלהם יש נשוא רגיל או נשוא מורחב. חשוב מאוד שידעו שבפועל "נָגַהּ" יש מפיק . אבל הרבה יותר חשוב שישמעו את המילים המשונות האלה מחוץ למטלות שיש להם בשיעורי לשון וחשוב שידעו מה המשמעות של המילה שהם מנתחים.

 

זהו, גמרתי. אופס, השפה הצטמצמה בעוד מילה. אסור להגיד "גמרתי". סליחה. סיימתי.

 

עדנה קנטי , הופעת יחיד "אהבה וצרות אחרות" ומחברת הספר "אהבות וצרות אחרות"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קראת את החטא ועונשו? אילוסטרציה
צילום: index open
מומלצים