בלשנות: השפה העברית מפלה דווקא גברים
אין צורך להתנצל בפני הנשים על כך שפניות לכלל המינים מנוסחות במין זכר: זו הצורה הבלתי מסומנת בעברית, ואם כבר צריך להתנצל בפני הזכרים על כך. וגם: איך יודעים שבפרסית מתייחסים לישראלים כאל לא-אנושיים?
ביום שלישי ציינו ברחבי העולם את יום האישה הבינלאומי. חלק מהשכירות בינינו הוזמנו לאירוע לנשים בלבד, שכלל תצוגת אופנה ו/או הרצאה של ידעונית מסוג כלשהו ו/או הרצאה או סדנה בנושא טיפוח - אופנה, סטיילינג, קוסמטיקה או איפור.
- המפרסמים מציגים: יום הנקבה הבינלאומי
- מעמד האישה העובדת - מה (לא) השתנה?
- נשים באסיה - האפליה מתחילה בתרבות
- יום האישה? יופי, בואי נלך לקנות נעליים
- הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
מקומות עבודה מתקדמים יותר הביאו אישה מעניינת שתספר את סיפור חייה הנשי, והמתקדמים עוד יותר קיימו פאנלים בנושאים הקשורים לנשים בעבודה. והיה קפה ועוגה, כמובן. אכן, בשביל אירוע כזה שווה כל השנה - שלא לומר כל החיים - להרוויח פחות מגבר באותו תפקיד.
מין דקדוקי הוא דרכה של השפה לחלק את העולם. בעברית יש שני מינים - זכר ונקבה. המין הדקדוקי אינו מקביל תמיד למין טבעי, שהרי התחום היחיד שבו אפרסק הוא גברי יותר מבננה, הוא העובדה שהוא מסתיים בעיצור והיא בתנועת A. גם בשפות שיש בהן מין סתמי - כלומר it - אין התאמה מלאה בין מין דקדוקי למין הטבעי. מארק טווין כתב פעם מאמר על השפה הגרמנית האיומה, ובו הביא את הדיאלוג הבא:
גרטשן: וילהלם, איפה הסלק?
וילהלם: היא הלכה למטבח
גרטשן: והיכן הנערה הבריטית הנאה והמוצלחת?
וילהלם: זה הלך לאופרה.
סלק בגרמנית – Rübe – הוא נקבה, ואילו נערה, כמו כל מי שאינו בוגר, היא במין סתמי. יש שפות שאין בהן מין כלל, או שהבחנת המין אינה בין זכר ונקבה אלא, למשל, בין אנושי ולא אנושי כמו בפרסית חדשה (למי שתהה - ישראלים מקבלים סיומת ריבוי של לא-אנושי, אבל גם כל העמים האחרים שאינם האיראנים), או בין זכר אנושי, זכר לא אנושי, נקבה וסתמי - כמו בפולנית.
מזכירת המדינה האמריקנית, הילרי קלינטון, ביום האישה (צילום: AP)
ומה אם לא יודעים מה המין של הנמען? בסוגריים שלמעלה כתבתי "למי שתהה", והרי ייתכן שהייתה גם קוראת שתהתה. בכל שפה יש צורה שהיא בלתי מסומנת. בעברית רוב הצורות הבסיסיות הן צורות הזכר-יחיד (בפועל - גוף שלישי), ולהן מוסיפים סיומות המעידות על מין ועל מספר: מי שתהה, הקורא הממוצע, הזוכֶה המאושר - כל אלה יכולים להתייחס גם לנקבה, וגם לרבים. כאשר יודעים שמדובר ברבים אבל אין יודעים את המין או שמתכוונים לשני המינים - שוב משתמשים בצורת הזכר-רבים, וזאת משום שהזכר הוא המין הבלתי מסומן בעברית.
שימו לב שבמספרים הצורה הבלתי מסומנת היא לשון נקבה (שתיים, חמש), ובה משתמשים גם כשלא ידוע - או כשלא מצוין - מה סופרים, או כשהמספרים אינם מונים משהו - כמו במספר טלפון, למשל.
רק כאשר ידוע שהכוונה היא למין נקבה בלבד - יחידה או רבות - משתמשים במין המסומן, כלומר בנקבה. דווקא השימוש במין נקבה לציון מין לא ידוע, הוא המעיד על שוביניזם. בעבר היו כותבים ספרי בישול בנקבה, וגם הוראות השימוש בתכשירי ניקוי וטיפוח היו בנקבה: הקציפי, שטפי וחזרי על הפעולה לפי הצורך.
אמנם ארוכה עוד הדרך עד לשוויון במציאות, אבל דווקא השפה היא אחד המקומות שבהם בולטים ניצני השוויון: בשנים האחרונות הן ספרי הבישול והן הוראות שימוש והפעלה, עוקפים את סוגיית מין הנמען ומשתמשים בלשון רבים (מקציפים, טורפים, מערבבים) או בשם הפועל (להקציף, לשטוף ולחזור על הפעולה לפי הצורך). במסמכים אחרים עדיין משתמשים בלשון זכר, אבל טורחים להוסיף הבהרה והתנצלות על כך.
כבלשנית, ההתנצלות הזאת מיותרת בעיניי, ולכן אני מציעה את הנוסח החדש למסמכים המנוסחים בלשון זכר ופונים לכל המינים:
המסמך מנוסח בלשון זכר, כי זוהי הצורה הבלתי מסומנת בעברית. כלומר, אם מדובר בנקבה (או בנקבות) בלבד - משתמשים במין נקבה. בכל מקרה אחר - דהיינו זכר, מינים מעורבים או מין לא ידוע - משתמשים בצורה הבלתי מסומנת, הנקראת גם "לשון זכר". אי לכך ובהתאם לזאת איני רואה כל צורך להתנצל.
אם כבר, אז צריך להתנצל בפני הזכרים, שאין להם סימון מין משלהם. אבל גם בפניהם אני לא מתנצלת.
הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות, איראן הקדומה ומגילת אסתר במסגרות שונות ומשמשת כמנכ"ל מיזם המרצים מר צים וחבורתו.
לפנייה לכתב/ת 
