צרת רב(נ)ים
תפיסת מציאות מעוותת, תהיות על מוסר וצדק, פנקסנות ויומרה לדבר בשם אלוהים - אלה הן חלק מהבעיות העולות נוכח קביעת הרב לבנון, כאילו הנשיא המורשע נענש בשל חלקו בהתנתקות
דבריו של הרב אליקים לבנון, ראש ישיבה ורבה של המועצה האזורית שומרון, כפי שפורסמו בעלון "קוממיות" ובאמצעי התקשורת - היוו חציית קו מפתיעה נוספת של גבולות הסבירות והמוסר. לדברי הרב לבנון, "אין כל חשיבות לשאלה האם הנשיא לשעבר הוא נקי כפיים - או אכן ביצע מעשים מגונים", שכן בכל מקרה הוא בא על עונשו על כך שלא יצא בזמנו נגד עקירת תושבי גוש קטיף, במסגרת תוכנית ההתנתקות.
במאמר קצר הולכות ונפרסות כל כך הרבה בעיות: בראש ובראשונה, שאלת המוסר והצדק. אם הרב לבנון מקבל את הכרעת
בית המשפט, הרי שחומרת מעשיו של משה קצב הן מהחמורות ביותר בתורה: לא רק עבירות של גילוי עריות, אלא גם של אונס וניצול שררה לטובות הנאה מיניות. האם עבירות אלו אינן מספיקות כדי להביא את האדם על עונשו, מבלי לחפש סיבות נוספות?
מסתבר אפוא, שהרב לבנון לפחות מתלבט אם אכן משה קצב אשם בעבירות שיוחסו לו. הוא מגדיר את מערכת המשפט כ"עלמא דשיקרא", ואינו מסתייג מדברי השואל שטען כלפיו באופן חד-משמעי: "הרי תמיד אנו אומרים שאין אמת בבתי המשפט", ממש כמו הקיצונים שבציבור החרדי.
צדיק, ורע לו
עם זאת, לו היה הרב לבנון רק מביע תמיכה באיגרת הרבנים שנשלחה לקצב, לא היה צורך להוסיף בעניין שכבר גדולי הרבנים בציונות הדתית יצאו נגדו בחריפות. אולם הרב לבנון חצה כאן קו נוסף: לדעתו, גם אם המשפט כולו היה מעוות, ומשה קצב הוא צח משלג - בכל זאת הוא בא על עונשו משמים, בשל תמיכתו בתוכנית ההתנתקות, וכדבריו: "השפלתו והדבקת אות קלון עליו, איננה תלויה במעשים הללו, שעשה או לא עשה".
דברים אלה חמורים משני כיוונים: ראשית, מבחינה מוסרית. אם נניח לרגע שמשה קצב אכן חף מפשע, והוא עובר מסע השפלה איום ונורא על לא עוול בכפו; האם באמת חלקו השולי בתוכנית ההתנתקות, מבלי שהיה לו כל קשר ליישומה המעשי שגרם את העוול הגדול לתושבי גוש קטיף - מצדיק עונש כה נורא? אינני חושב כי בכל שנות קיומה, היה בישראל אדם שעבר השפלה ציבורית כה גדולה, וירידה כזו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. כלום לא היו אנשים שהיו קצת יותר ראויים – אליבא דהרב לבנון – לעונש נורא שכזה?
שנית, הרב לבנון לוקה כאן שוב באחת התופעות השליליות הרווחות בשנים האחרונות, כאשר רבנים מסבירים את דרכי ההשגחה, וידוע להם כיצד הקב"ה מנהיג את העולם. האם באמת העולם מתנהל בצורה כה פשטנית, ואך טעות הייתה בידי הנביאים שהוטרדו מבעיית "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?" כלום ניתן להסביר מדוע, למרבה הצער, נפגעים מידי יום אנשים בתאונות, באירועי חבלה או במחלות, בלא שום הבדל בין צדיקים לרשעים?
תוכנית ההתנתקות מהמציאות
האם אותם שטוענים שוב ושוב כי המעורבים בעקירת תושבי גוש קטיף נענשים, כביכול – אינם חושבים כי עליהם להסביר,
בראש ובראשונה, במה חטאו – לשיטתם, כמובן – אנשי גוש קטיף שנעקרו מבתיהם? האם לא היה די לנו במותם של ששת המיליונים בשואה, ובתוכם מיליון וחצי ילדים, כדי שנפסיק אחת ולתמיד להתיימר להבין את דרכיו של הקב"ה, שגבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו, כגבוה שמים מארץ?
ולבסוף, הניתוק מן המציאות של רב ומנהיג ציבור בישראל, כואב ומצער. לדברי הרב לבנון, "אדם אחד שהציבור רחש לו אמון, יכול היה בהתגייסות מסיבית, למנוע את החורבן והגירוש. זה היה הנשיא! אמירה נוקבת שלו נגד הפוליטיקאים ונגד ההזיות של אנשי הביטחון, היתה מרימה את המאבק נגד הגירוש לרמה אחרת, עם אפשרות סבירה לבלום את המהלך". תפיסת המציאות המשתקפת בדברים אלה, ממי שמשמש לא רק כפוסק, אלא גם כמנהיג ציבור - מהווה אף היא מקור לדאגה לא מבוטלת.
ואולי מעז יצא מתוק. אולי יש לקוות שדווקא האירועים האחרונים, הביאו את המצב לשיא השפל, ומכאן ואילך ילמדו רבנים ומנהיגי ציבור להיזהר בדבריהם, לשקול טוב יותר מה לומר, כיצד לומר ומתי לומר, ויחזרו לקדש את שם ה' בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
