טנור חם ללילה קר
בזמן שבחוץ סערו הרוחות, בתוך היכל נוקיה בתל אביב זכה קהל של אלפים ליהנות מקולו המחמם של זמר הטנור הספרדי חוזה קאררס, בערב מרגש וסוחף שכלל לא פחות משמונה הדרנים
קונצרט של אחד מקולות הטנור הלירי היפים בעולם בהיכל נוקיה בתל אביב עורר, אני מודה, חששות כבדים. בשנים האחרונות, בצל שלל מופעים מוזיקליים שהתקיימו בו והפכו לקטסטרופה, ניתן היה לחשוב כי היכולת להוציא מהמבנה איכויות אקוסטיות ראויות, שווה פחות או יותר להוצאת הבטחה לתקציב תרבות ראוי משר אוצר מכהן.
לפעמים הכל עובד כמו שצריך. קאררס על הבמה (צילומים: עוז מועלם)
אך כאמרת המשפט הידוע, "כשיש רצון, יש יכולת", ובקונצרט הזה - בו עטף עצמו קאררס בחבורה מוצלחת במיוחד של אמנים, מנגני התזמורת הסימפונית ירושלים שהבריקו, דרך זמרת הסופרן האוקראינית הנפלאה נטליה קובלובה, שגנבה את ההצגה ועד למנצחים, מאסטרו דוד ג'ימנז מספרד והמאסטרו הרוסי, ארקדי ברין - לא היה סיכוי שמשהו בהפקה יחרוק, בטח לא הסאונד.
באיחור של רבע שעה לטובת הנרטבים בגשם, נפתח הקונצרט עם "סוויטת הנערה מארל" של ביזה בביצוע התזמורת הסימפונית של ירושלים, שפתח תיאבון לקראת ההמשך. לאחר מכן עלה קאררס לבמה לראשונה וזכה למחיאות כפיים סוערות כשפתח עם "L'ultima Canzione" ("השיר האחרון") של המלחין האיטלקי פאולו טוסטי, שמשיריו הקליט אלבום שלם ויפהפה בשם "La Mia Canzone".
נהנה מקבלת הפנים החמימה
בשנים האחרונים מופיע קאררס לא מעט עם רפרטואר נפוליטני וגם אמש, לא איכזב עם ביצוע נפלא לשיר "Silenzio Cantatore" של המלחין גייטאנו לאמה. אם בתחילת הערב נדמה היה שהטנור הספרדי, שכל מראהו היה ועודו הוד והדר, "בודק את המים" בזהירות, בהמשך נדמה היה שגם הוא עצמו נהנה מקבלת הפנים שערך לו הקהל הישראלי ומהרפרטואר שחימם את האווירה.
מהדהד את הרגש
מבין שותפיו לטריו המפורסם והמצליח ביותר בתחום המוזיקה הקלאסית בכל הזמנים, לוצ'יאנו פבארוטי ופלאסידו דומינגו, קאררס תמיד נחשב למאופק יותר. זו חולשתו לכאורה, אבל באופן פרדוקסלי בזה גם כוחו. אין בקולו של קאררס את העצמה של פבארוטי, זה נכון, אבל יש בו סוד ורגש ואלגנטיות שנוגעים. בניגוד לדמותו הקשוחה משהו על הבמה, לגוף שאינו מרשה לעצמו להרפות אחיזה, הקול החם מהדהד פאלטה שלמה עליה הוא מניח גוונים של תדרי רגש.ההפתעה של הערב הגיע מיד לאחר מכן כשזמרת הסופרן האוקראינית נטליה קובלובה, שמופיעה דרך קבע בבית האופרה של דיסלדורף, עלתה לבמה לראשונה. כבר הרבה זמן לא נראתה על במות ישראל זמרת סופרן כל כך דומיננטית ומלאת חיים. קובלובה שרה את האריה המפורסמת ביותר של המלחין האיטלקי, אלפרדו קאטאלני, "Ebben? Ne Andro Lontana" מתוך המערכה הראשונה של האופרה "לה ואלי", וניכר בה כי היא באה ליהנות. אין ספק שהקהל נהנה מהמנעד, מהשובבות ומהנוכחות הבימתית שלה.
קובלובה. ההפתעה של הערב
כשקאררס חזר לבמה הוא ביצע את "Lejana Tierra Mia" של הזמר, המלחין והשחקן הארגנטינאי קרלוס גארדל, שזכה עוד בחייו לכינוי "מלך הטנגו" של ארגנטינה. אין ספק שקאררס מרגיש בבית בתוך הקצב של גארדל. הוא נינוח יותר ונדיב בביצוע מקסים שזוכה בתמורה גם לתשואות רמות מצד הקהל. בשלב הזה הערב מתחיל משמעותית להעלות הילוך עם "Alma De Dios", "שירים הונגריים" של המלחין הספרדי חוזה סראנו סימיון בביצוע שמאפשר לקאררס להציג את קשת היכולות הדרמטיות שטמונות בקולו ומיד אחריו עם "ערבית סיציליאנית" של ג'יוזפה ורדי בביצוע סוער של קובלובה.
ובדיוק כשהקהל כבר התחיל להשתלהב, נדלקו אורות האצטדיון והוא נקרא להפסקה. החצי השני של הערב כלל שלל להיטים, שירים ואריות אופראיות ובכללם "Vurria", מגדולי להיטיו של פוריו רנדינה, מי שנחשב לגדול המלחינים של השירים הנפוליטניים במאה ה-20 או "נסיכת הצ'ארדש" של מלחין האופרטות ההונגרי אימרי קלמן והדואט "The Impossible Dream" שביצע קאררס עם זמר הבריטון קולין שחט מתוך "איש לה מאנשה" של מיטש לי, ו"דואט האפריקאית" בשילוב קולות נפלא של קאררס וקובלובה שאפשר תוך כדי לתת למקום למלחין הספרדי, מנואל קאבלרו.
הערב בנוקיה נמשך כשעתיים של חגיגה שהסתיימו אחרי לא פחות משמונה (!) הדרנים, שבוצעו למעשה כחלק שלישי של הקונצרט. מדובר בהצלחה גדולה בזכות קאררס, קובלובה ולא פחות מכך בזכות עבודה נהדרת של נגני התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, אך גם בזכות הסאונד שהפתיע לטובה. הקהל שהגיע אתמול לנוקיה יצא מרוצה ואפילו הטורים הארוכים ביציאה מן האולם וגשם הזלעפות שניתך לא הפריעו לו לזמזם כל הדרך חזרה הביתה את "Brindisi" מתוך לה טרוויאטה שנעל את ההדרנים. כיף של ערב.
