המאה ה-21? לא מעכלים שאישה בונה בית
אחת המשוכות שלא לקחתי בחשבון כשהתחלתי בבנייה, הוא נושא המגדר. בעלי מקצוע מתעקשים לפנות אלי בלשון רבים - מבחינתם הרי מדובר בפרויקט גברי לכל דבר. אף אחד לא מצליח להפנים את העובדה שאני, אישה, לבדה, בונה בית בישראל
מיד כשהתחלתי את פרויקט הבנייה האישי שלי, שמתי לב לעניין מגדרי מטריד. כל אדם שבאתי איתו במגע התחיל לדבר איתי בלשון רבים: "אתם רוצים קבלן מפתח?" "עליתם כבר לקרקע?" ואני תוהה - מדוע כשהם מדברים עם אישה כולם תמיד מניחים שלידה או לפניה עומד גבר, וודאי וודאי כשמדובר בפרויקט "גברי" כביכול של בנייה.
בדרך כלל הייתי מיד משיבה: "לא אתם – את". הם התבלבלו ושוב נאלצתי לתקן אותם עד שנתבשלה עליהם דעתם והם קלטו שאני, אישה, לבדה, בונה בית. זהו – אין גבר – לא מלפני, לא מצדדי, ולא מאחורי.
בנושא הזוגיות כבר דנתי מעט בטור הראשון – יש בכך מן הנוחות של החלטות הנעשות לבד ומן הבדידות ומן האנרגיה ההולכת ומתמעטת לעיתים אל מול הבירוקרטיה והצורך לעשות כל דבר ודבר בעצמי.
אולי בגלל זה אני גם נהנית מהליווי הטוקבקי שלכם – יש בו מן האכפתיות, ההבנה, האמפתיה, חוסר ההסכמה, מתן העצות, הכעסים, הלגלוג, העידוד – בקיצור כל התבשיל שהיה מוקדח אילו היה לצידי בן זוג.
נקודת הסיום - איזור הדמדומים של הבנייה
אחרי ההתוודות הקלה הזו אני חוזרת לפן היותר מעשי של בניית הבית שלי. ברגע הנתון הזה קיבל עליו ע. הקבלן לבנות לי בית תמורת כך וכך שקלים.
מחיר הבית תאם את צרכי הפיננסים, או כך לפחות, נדמה לי באותה שעה אופורית של חתימת החוזה, והוא חושב מתחת ל-5,000 שקל למטר. אז מי שתוהה אם אפשר פחות – התשובה היא כן, בהחלט!
כמובן שהגמר הוא איזור הדמדומים של כל פרויקט בנייה, שם דעתנו נטרפת עלינו למראה השפע וההיצע המדהים של המוצרים, ומומלץ בנקודה הזו לאמץ את מה שנקרא בדמוקרטית: איזונים ובלמים - הרשות הגברית תבלום את הרשות הנשית והנשית תאזן את הגברית (הצחקתם אותי).
השלב בו נחתם החוזה הוא בעצם השלב הרביעי בפרויקט. הוא הגיע אחרי שלב הייזום (אורכו כ-3-6 חודשים ולפעמים גם נצח), שלב רכישת המגרש ותשלומי ההיטלים, האגרות, המסים והעמלות (אורכו כ-3 חודשים), שלב העיצוב האדריכלי, הגשת התיק לוועדה, קבלת היתר בנייה והכנת כתב כמויות (אורכו האופטימאלי בין 6-18 חודשים ובתסריט שונה גם יכול להימשך שנים מספר עם התנגדויות, שביתות, וזוועות אחרות המצטברות בין כתלי הוועדות והמנהל).
לעמוד בתאריך היעד
אני עכשיו בשלב הביצוע – הוא כולל מכרז קבלנים (סימנתי וי), קבלת הצעות (עוד וי), הכנת תקציב בניה+ פיתוח+הוצאות ש"מסביב" (עוד וי), ויציאה לדרך. אורכו של השלב הזה הוא בין 6-12 חודשים אם הכול כולל הכול הולך כשורה.
ע. הקציב לו בחוזה 11 חודש לסיום הבית. "למה 11 ולא 7 למשל?", שאלתי. אחרי הכול, אני צריכה לחסוך את שכר הדירה המשולם בינתיים בעמל ויזע וגם את תשלום המשכנתא שתמומן מיחידת הדיור שאני מתכננת.
הוא השיב: "אני מבקש לקבל את הזמן הנחוץ ,ללא לחץ, כדי לבנות את הבית שלך בקצב נכון ובריא. זה לא אומר שאולי לא תקבלי אותו, בעזרת השם, עוד 7 חודשים, אבל אני זקוק לטווח הביטחון הזה גם עבורי וגם עבורך". אמרתי לו: "הוגן, אבל בבקשה תגמור ב-7".
בעניין סעיף הזמן המוקצב לבניית הבית, יש לשים לב שכל יום שעובר לאחר התקופה המובטחת משופה ומפוצה על ידי הקבלן, אחרת יכולים הקבלנים לסחוב ולמשוך את הפרויקט עד אין סוף – פה יש גשם ופה יש חג ומועד. הכול מובן ונסלח – אבל יש תאריך שנקבע למסירת הבית ובו הוא צריך לעמוד, אחרת הוא ישלם על כך.
בעניין התקציב אני צריכה לשים לב לדברים מאוד משמעותיים. ראשית, לשרטט תכנית שתאבטח את המימון שלי. מה זה אומר? – לשרטט תסריט מימוני מדויק ככל האפשר – מה מגיע מההון העצמי שלי ומה מגיע מהבנק ואיזה שלב מממן כל הון, מהו ה-CASH FLOW של הפרויקט וחלוקה טבלאית של ההון העצמי וההון המגויס לפי השלבים השונים של הפרויקט.
חיי תלויים בתקציב
למרות שאני מאוד רוצה לא לזוז מהתקציב ימינה ושמאלה, בעיקר כי חיי תלויים בכך, הרי שיש לקחת בחשבון כל חשיפה תקציבית ופיננסית – האם תהיינה חריגות בלו"ז (עיכוב או זירוז), מה משמעות החריגות על הוצאות שכר הדירה שלי, האם עשויים להיות עיכובים לא צפויים בסגנון התנגדויות או הסדרת בעלות וכיוצא באלה, ומה שהכי חשוב – לא להיתקע באמצע הפרויקט ללא מימון ותזרים מזומנים, כי אז הזמן שהולך לאיבוד מתורגם גם הוא למרשרשים הפורחים באוויר.
באופן מפתיע, אולי בגלל האביב הקרב ובא, הסתיימה השביתה והתיק שלי הוכנס כלאחר כבוד שוב לבדיקת הוועדה. "למה?" שאלתי בדחילו ורחימו, "הרי הוא כבר קיבל אישור".
"אה" נעניתי בניד ראש יודע דבר – "הרי עבר תוקפו בשל השביתה". לך תתווכח עם רשויות. איתם צריך לאמץ מן סגנון שעטנזי של אסרטיביות עם אומללות, כי אי אפשר לדעת מה יעבוד טוב יותר.
מה שבטוח הוא שבסוף כולם מתחננים, מתחנחנים, מאירים פנים, כמעט זוחלים על ארבע כשבאמת בא להם להעיף את השולחן עם כל התיקים השמנים ישר על הפקידים.
אז יש את ע. הקבלן והוא ממש עומד מוכן עם הדחפור ליד המגרש כדי להתחיל בחפירות, רק תנו לו אור ירוק והוא מסתער על הקרקע, ויש את ההיתר המתמהמה.
האם יצא העשן הלבן מישיבת הוועדה הקרובה או לא? האם אני בעיצומו של סרט מתח או בפרויקט של בניית בית והאם יהיה הפי אנד, כזה דביק, דומע ומאושר? בניגוד לאופיי אני הפעם זורמת עם הקיטש.
לפנייה לכתב/ת 
