לא גזענית. מפחדת. מתנדבת בדרום ת"א

כבר מעל חמש שנים שאני מתנדבת בתחנה המרכזית הישנה ורואה את האלימות גוברת. רחובות שבהם הלכתי לפני שנתיים הפכו היום לטריטוריה אלימה, מסוכנת. אם אעז להאשים את אוכלוסיית מבקשי המקלט אחשד בגזענות, אבל אין ברירה אלא לדבר. לא להאשים. לדבר. לא קל לי לכתוב, אני מציירת את עצמי בתור גזענית, מסייעת לחרב הגירוש, מרושעת ומה לא, אבל אין ברירה. הבעיה לא תיעלם, היא רק תלך ותתפח, ותגדל, ותתעצם.

לפני כחודשיים נרצחה עוד מישהי באחד הרחובות הקטנים והמזוהמים כאן, הנשים העובדות שהיו במקום באותו זמן העידו שהרוצח היה ככל הנראה מבקש מקלט סודני. אני מאמינה להן. וזו לא הפעם הראשונה.

כבר שלוש שנים שאנחנו שומעים סיפורי זוועה על אונס, שוד, מכות ואפילו מקרי רצח, בהם מעורבים מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן. ואני אפילו לא נכנסת לויכוח אם הם מבקשי מקלט, פליטים או מהגרי עבודה בלתי חוקיים. לא אכפת לי. התוצאה בפועל מזעזעת.

"נמאס לי להרגיש אשמה"

אני מתקשה להבין מדוע מצוקה, מוצדקת לחלוטין, של ילד מהגרים מגיעה תמיד לכותרות, ומצוקה של בחורה עובדת שנחתכה על ידי מהגר בכל חלקי גופה לא תגיע לשם. הילדים אולי יותר חמודים אבל זכויות האדם לא נעצרות בשערי בית הספר.

תושבי השכונות צודקים, ולו רק בגלל שזו באמת התחושה שלהם. ומי שלא מסוגל להבין קבוצה חלשה המרגישה מוחלשת ונרמסת על ידי אוכלוסיה אחרת – לא ראוי לתואר פעיל זכויות אדם.

איני מאשימה את המהגרים באופן גורף, חלקם חברים ואנשים נפלאים, חלקם אכן פליטים, חלקם ברחו מזוועות נוראות בארצותיהם. אבל לא כולם.

לא ייתכן שכל האשמה תמיד עלינו ואוכלוסיית מבקשי המקלט שמסוגלת להפגין על זכויותיה, להתראיין, להפיק אירועים ועוד לא עושה כלום לעצור את האלימות הגואה. שום דבר לא מצדיק ולא יצדיק את מה שמתרחש היום בדרום תל אביב.

• מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל hevra@y-i.co.il  וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן .
• השם המלא ופרטי הכותבת שמורים במערכת.