למה אין אצלנו שושבינות ורשימת מתנות?
מקדונלד'ס? יש. תוכניות ריאליטי מהזן הנמוך? יש. שידורים חוזרים של "חברים"? ברור שיש. ובכל זאת, בתחום החתונות יש מנהגים שישראל בחרה דווקא שלא לאמץ מאמריקה, כמו למשל מוסד השושבינות, החלפת נדרים או ריקוד עם אבא. האם צדקנו בכך שנשארנו נאמנים לעצמנו?
הייתם מצפים שאחרי שהעתקנו מהאמריקנים את רשתות המזון המהיר שלהם, את הטלוויזיה שלהם ואת הנטייה להשמנת היתר, הרי שגם בתחום החתונות היינו מבקשים לאמץ את הרגליהם. ובכן, מסתבר שלא. למעשה, בכל הקשור לטקס החתונה והשלכותיו, ישראל ויתרה על לא מעט מנהגים וגינונים של אחותה הגדולה, אמריקה. הנה חמש מאבני היסוד של חתונה אמריקנית ממוצעת שלא תמצאו בחופה ישראלית טיפוסית.
שושבינה
שושבינה היא למעשה העזר כנגדה של הכלה ביום הגדול של חייה. נשמע פשוט, הא? ובכן, זה לא. לרוב מדובר בכמה חברות טובות, לבושות בשמלה תואמת שהכלה בחרה עבורן ותפקידן מאוד פשוט: לשרת את הוד מעלתה ביום חגה. הווה אומר: לשמור לה על הטבעת, לדאוג לה למים, להרגיע אותה שהיא יפה ושהיא לא עושה טעות ובגדול להיענות לכל רצונותיה של הבריידזילה. ויודעת כל אשה שהייתה פעם כלה, יש לנו הרבה מאוד רצונות ביום הזה ולא כולם בקו השפיות.
ומה יש לנו במקום? חברה טובה שמצטרפת לכלה ביום עצמו לארוחת בוקר מפנקת, כמה שעות של איפור ושיער ורביצה נינוחה בסוויטת בית מלון. אצלנו, תודה לאל, אנחנו בוחרות לעצמנו את השמלה.
אנחנו או אמריקה? ישראל. אין לנו בעיה לתמוך בחברתנו הטובה, הכלה, אבל למה לעזאזל הדבר כרוך בלבישת שמלה לא מחמיאה בעליל שתואמת לעוד כמה "תאומות" אומללות?
החלפת נדרים
חודשים לפני החתונה, כל אחד מבני הזוג עמל על כתיבת נדרים אישית. במסגרתם, האחד שופך את ליבו אודות אהבתו הגדולה כלפי השני ומה הוא מבטיח שיעשה למענו/ה לאורך השנים.
ומה יש לנו במקום? גורנישט. רוב הזוגות בעיקר מוצאים את עצמם בוהים עם מבט מטופש במהלך החופה ולא מוציאים מילה. ואם יש כבר כאלה שביקשו לנאום, הדבר לרוב מגיע רק מצד אדם אחד (ניחשתם נכון, האישה), כשהגבר שמולה מופתע, נבוך ולא מוצא את עצמו.
ישראל או אמריקה? אמריקה. נכון שזה קיטש איום ונורא, נדוש ולא תמיד הנדרים נתמכים במציאות. אבל היי, אם לא נגיד את כל הדברים האלה ביום הכי יפה, מרגש ואוהב בחיינו, מתי לעזאזל כן?
ריקוד עם אב הכלה
באמריקה, נהוג לעשות כבוד לאב הכלה על ידי ריקוד עם בתו בשמלה הלבנה. האב לוקח את בתו לסיבוב ואלס אוהב, רגע לפני שהוא מוסר אותה לבעלה הטרי.ומה יש לנו במקום? בקושי סלואו עם החתן. יותר ויותר זוגות מעדיפים גם לוותר על הרגע המביך הזה, שכן 400 זוגות עיניים שצופים ובוחנים כל צעד ושעל שאנחנו עושים (ועוד בזמן ריקוד) עלולים להיות מאוד מאיימים ומכשילים.
ישראל או אמריקה? ישראל. אנחנו בעד כבוד לאבא יקר, אבל יש משהו סופר שמאלצי ומאוד מיושן בכל הסיטואציה הזאת. אבא יודע שאנחנו מכבדות אותו גם מבלי להביך את עצמנו על הרחבה.
יציאה מהכנסיה ונסיעה לעבר השקיעה
זה קורה בסוף כל קומדיה רומנטית: הזוג המאושר יוצא מהכנסיה בריצה קלה, נכנס אל טרנזיט מיושנת אך הו-כה-קסומה שסוחבת אחריה ערימה של פחיות ונפרד מכל החברים והמשפחה. פייר, אנחנו לא יודעים אם כך זה עובד גם במציאות, אבל מדובר בסצינה חוזרת ונשנית בהרבה מאוד סרטים, כך שיש להניח שאין מדובר בפיקציה נטולת קשר לחיים האמיתיים.ומה יש לנו במקום? שתיים בלילה. החתן והכלה לא רואים בעיניים. נכנסים לאוטו המקרטע ונוסעים לישון בדירת חדר. היחיד שמנופף להם לשלום הוא השומר במקום ובינינו, הוא לא ממש מנופף לשלום, אלא יותר עושה להם אצבע משולשת על השעה המאוחרת.
ישראל או אמריקה? ישראל. ולו רק בגלל שאם שילמנו כל כך הרבה כסף על מנה, למה שנלך לפני שהספקנו לטעום משהו? לאן יש לנו למהר בעצם?
רשימת מתנות
באופן מפתיע, בארה"ב החומרנית, מתנה בחתונה אינה מילה גסה. אבל יש לכך סיבה מאוד טובה והיא נקראת: רשימת מתנות. כל זוג אמריקני שמכבד את עצמו יוצר רשימה כזאת אותה הוא מעביר לאורחיו.
הרעיון הוא פשוט עד כדי גאוני: לא בא לך על צ'ק? אין בעיה, אנחנו נשמח לאופה לחם/סכו"ם מוזהב/מכונת כביסה/מסך LCD. רק תבחר.
ומה יש לנו במקום? כספת לצ'קים. בארץ, תרבות המתנות לא הצליחה לתפוס. וזה לא כי אנחנו רודפי בצע חסרי תקנה, זה פשוט שמצעים לבנים לא יכסו לנו מנה. וגם רוב הסיכוי שלא יכסו לנו מיטה. אז מוטב להשאיר את השי הצנוע בצ'ק שחור על גבי לבן.
ישראל או אמריקה? בהנחה שגם אנחנו יכולנו ליצור רשימת מתנות שתכובד על ידי אורחינו, היינו אומרים אמריקה. עד שזה לא יקרה, ישראל והצ'קים מנצחים.
- באדיבות אתר חופה
אין בעיה לתמוך בכלה, אבל מה נסגר עם השמלה?
צילום: Shutterstock
מומלצים
