חשוב יותר להשתתף בצער מאשר בשמחה
למרבה הצער אני יכולה לספר לכם מנסיוני, שביקור תנחומים במשך השבעה הוא חסד יותר גדול מהשתתפות בחתונה. הוא נחוץ יותר והוא מוערך יותר
מצווה גדולה לשמוח בשמחתם של חברינו, ואנחנו אכן שמחים בהצלחותיהם, כגון טקסי סיום או קידום מקצועי ורוקדים בשמחותיהם – בר מצוות, חתונות וכדומה. המצווה לשמח חתן וכלה ביום נישואיהם כל כך גדולה, שאפילו גדולי הרבנים יפזזו לפניהם בתזזיתיות. כשלחברינו נולד ילד, אנחנו דואגים לארגן את החפצים הבסיסיים הראשוניים שיידרשו להן, אנחנו קונים מתנות, שולחים ארוחות. אנחנו מאוד טובים בלשמוח בשמחתם של אחרים, וזה דבר גדול. זכות היא להיות חלק מקהילה ולדאוג בצנעה לרווחת הזולת.
אנחנו קופצים בשמחה על ההזדמנות להצטרף למסיבת אירוסים, חתונה או ברית ומשתתפים בהתלהבות בשמחותיהם של מכרינו. אבל אנחנו לא מתלהבים באותה מידה כשמדובר בביקורי תנחומים – מסיבות מובנות. ביקורי תנחומים מעוררים תחושת חוסר נוחות וכאב, אנחנו לא יודעים מה לומר (שום דבר עד שהאבל מתחיל לדבר), ולכן אנחנו עלולים לוותר עליהם. יש לנו טונות של הסברים (אני יודעת, השתמשתי בהם בעצמי) - "לא ממש הכרתי את הנפטר"; "אני לא כל כך קרוב לאבל".
אבל אני יכולה לספר לכם מהצד השני, שביקור תנחומים במשך השבעה הוא חסד יותר גדול מהשתתפות בחתונה. הוא נחוץ יותר, הוא מוערך יותר, ואתם לא חייבים להיות ממש קשובים כדי לעשות את זה.
כל אדם שהגיע, עזר. כל אדם לקח טיפ-טיפה מן הכאב
כשבתי ישבה שבעה על פטירתו של בנה הקטן, שמתי לב לכל אדם שנכנס – ולכל מי שלא (הלוואי שהייתי יכולה לומר שאני מעל לזה, אבל זאת לא תהיה האמת), לכל מי שהתקשר, ולכל מי שלא. כל אדם שהגיע, עזר. כל אדם לקח טיפ-טיפה מן הכאב. כל אדם הביא נחמה נוספת וחדשה.
לפעמים דווקא התנהגותם של אנשים שהכרנו פחות היא זאת שנגעה ביותר לליבנו. התרגשנו מטירחתם לבוא ולנחם. לפעמים מילותיהם של חברים או חיבוק גדול, שתיקה מזדהה ואפילו התלוצצות שלהם היו בדיוק מה שהיינו צריכים. אחת החברות הטובות שברה בדיוק את רגלה והרופא הורה לה להישאר במיטה, אבל היא "לא יכולה שלא להגיע". גם זה ריגש אותנו. מי לא יכול "לא להגיע" לבית האבל? אנשים שבאמת אכפת להם, שעומדים מאחוריך, שחשים את כאבך.
לא צריכים מילים נכונות או חוכמת חז"ל, פשוט צריכים לבוא
אלה שבאים לשבעה אינם מעלים בדעתם עד כמה זה חשוב לאבלים, עד כמה חשובה נוכחותם כשלעצמה. לא צריכים מילים נכונות, לא צריכים חוכמת חז"ל, פשוט צריכים לבוא.
נהדר לקחת חלק בשמחתם של חברינו, וזהו חלק משמעותי ונפלא בחיי הקהילה. אבל חשוב אפילו יותר ומשמעותי יותר לקחת חלק בכאב. הרבה יותר קשה לעשות את זה, אבל גם הרבה יותר חשוב והרבה יותר משפיע. גם ההשתתפות בכאב היא חלק משמעותי ונפלא בחיים, אפילו יותר מהשתתפות בשמחה. היא זוכה ליותר הערכה, ולמרבה האירוניה, בסופו של דבר היא גם יותר מחזקת ומחייה.
- באדיבות אש התורה www.aish.co.il
– אתר עם חוכמת חיים
