כל יום פורים, לגמרי
אנחנו לא באמת צריכים להתחפש בפורים, אנו עושים את זה מצוין כל ימות השנה. מחזיקים את הפוזה שלנו בלי הפרעה, כמעט. אולי פעם בשנה נבוא נקי?
כל שנה, וגם השנה, בעיתונים הקרובים לאזור מגוריכם תיתקלו בכתבה בעיתון שבה מתראיין פסיכולוג ומסביר עד כמה חשוב לנו, ההורים, להגשים את גחמת האלטר-אגו של זאטוטנו. הוא אף מזהיר אותנו פן נחריב את נפשות ילדינו, אם נהיה תקיפים מדי, רחמנא לצלן, ולא נתרצה לקנות תחפושת ב-200 שקל + אביזרים.
אבל כמה שונה המהות האמיתית של החג ממה שלימדו אותנו כל השנים. מתברר שזו בכלל לא מצווה להתחפש. ידעתם? ועדלאידע? כלל לא קשורה לבנות המפזזות בבגדים לא צנועים ולא הולמים את מזג האוויר, הגשום בדרך כלל.
ונהפוך הוא
עניין התחפושות תפס את מחשבותיי השנה. אולי כי הבן הגדול שלי, שכל מהותו רגישות, רוצה להתחפש לקאובוי חזק ואמיץ. אולי כי בני השני, שבדרך כלל מכניס את
לא כל יום פורים. המשפט הזה שגור בפינו מבלי לדעת את מקורו.
מסופר על שני אמוראים: פורים אחד, הזמין הראשון את חברו למשתה הפורים. כאשר הם קיימו את מצוות "עד דלא ידע", אותו בעל הבית, כשאינו מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, הרג את חברו. כשקם משכרותו, הבין מה גדול האסון, אמר דבר-מה שבקדושה והנשמה חזרה לגוף חברו, והוא התעורר.
שנה אחרי, שוב הזמין אותו אמוראי את חברו למשתה פורים בביתו. השיב לו חברו "לא כל יום פורים". אבל דווקא כן היה פורים, וכל דוס יודע שזה יום קדוש ומוּעד לניסים, אז למה התכוון האורח? שגם אם בפעם שעברה הצליח נס תחיית המתים, זה לא מבטיח את חזרתו של אותו נס מופלא. וגם יכול להיות שהוא הבין שסוד יצא מחברו, כשנכנס היין. בסופו של דבר, אותו אמוראי בחר לחגוג את משתה החג במקום בטוח יותר.
להוריד את התחפושת
כולם שואלים אותי השנה למה אני מתחפשת. האמת? אני חושבת שמבוגרים ממש לא צריכים להתחפש בפורים. פשוט מהסיבה שאנחנו עושים את זה מצוין כל ימות השנה. לא כל יום פורים? ונהפוך הוא.
יש אנשים שהתחפושת שלהם כה שקופה ומגוחכת. כולנו מכירים אותם - אם זה ההוא שיושב במכונית ספורט מבריקה (ונמוכה מדי לכבישים הסלולים ברישול של ארצנו) כששערות ראשו שופעות מדי לגילו, ובצבע עורו הכתמתם, ובכיסא לצידו ספק חברתו ספק נכדתו. איזה פתאטי הוא. וההיא, שמרוב שהיא מלאה בסיליקון ובבוטוקס, היא צריכה פיליפינית שתעזור לה לאכול. על מי היא חושבת שהיא עובדת? נכון?
והשאר? מה עם כולנו? למה אנחנו התחפשנו היום? איזו מסיכה שמנו על פנינו לפני שיצאנו מהבית, או אולי לפני כן?
כל תחפושת, מטרתה הסתרת פנים, הסתרת האמת. אצל רובנו, התחפושת איכותית, יעילה וחסויה יותר. מורגשת פחות. בעזרתה אנחנו ממשיכים את הרוטינה שלנו, מחיים את הפוזה בלי הפרעה, כמעט. כמה פעמים עשינו את הפרצוף הנחמד כשבתוכנו כעס או עלבון? מתי אמרנו את אותו משפט בפעם האלף, ולא האמנו
לאף מילה של עצמנו? מתי נראנו כחשובים, והרגשנו בתחתית שקית הזבל? וזה עוד בקטנה.
מתי שהוא, מגיעה השנייה שבה התחפושת קטנה ולוחצת. שאנחנו חשים כחסרי נשימה, חנוקים בתוך המסיכה שאליה כה התרגלנו.
דווקא בפורים, עם כוחו העצום, אנו אמורים להסיר את התחפושות, להוריד את האיפור התמידי ולתת לנקבוביות האמת שלנו לנשום. בפורים "כל הפושט יד נותנים לו". לכן עלינו לבוא נקי, להתפשט, להפוך לפשוטים, להיות אנחנו, לרגע אחד של אמת, כדי לקבל מלמעלה את אור החג.
לפנייה לכתב/ת 
