חצי מרתון ירושלים

איזה יופי. יש לנו מרתון בירושלים. ראש העיר מתגאה ביוזמה ומספר במסיבת עיתונאים כי המרוץ יעבור בנופים היפים, ויחשוף את העיר לרצים שיבואו מכל רחבי העולם. הוא גם צודק. העיר באמת יפה ומדהימה, אבל לא מתאימה לראש עיר כמו ניר ברקת, שמנסה מאז היבחרו לרקוד על חבל דק מדי, ביד אחת הוא מנסה לגרום לפלסטינים תושבי העיר להיעלם ממנה וביד השניה לדבר על ירושלים המאוחדת.

אז בואו נעשה מעט סדר. מה לא יראו הרצים במרתון: הם כמובן לא יעברו בראס אל עמוד ויוכלו להתבשם ממפעליו של פטרון המתנחלים מוסקוביץ'. הם לא יוכלו לעבור בשכונת שייח ג'ראח ליד מלון שפרד ההרוס, והם לא יוכלו לרוץ באותה השכונה ולהצדיע למשפחות הפלסטינים שפונו מבתיהם בעקבות "הצורך" להרחיב את ירושלים היהודית.

תגידו - טוב, אלו נושאים פוליטיים ולמה לערב פוליטיקה בספורט זה לא יאה ולא נאה. אז בואו ונראה היכן עוד לא יעברו הרצים. הם לא יגיעו לצור באהר, מהסיבה הפשוטה שלא כדאי לגרום לרצים להיחשף לשירותי ניקיון השייכים לימי הביניים, וממילא הכביש שחוצה אותם מתאים לכל היותר למעבר עדרי צאן. הם גם לא יעברו לי אותם הילדים שנבצר מהם ללמוד בשל המחסור בכיתות לימוד. מסלול המירוץ פסח כמובן גם על שכונות כמו עיסאוויה. לא יאה ולא נאה להיחשף למחסומי מג"ב בכניסה לשכונה בירושלים המאוחדת.

המחקר חילק את מזרח העיר לחמישה גושים (עיסאוויה, אגן העיר העתיקה, בית חנינה, צור באהר ובית צפאפה), חלוקה שיכולה גם להתאים למתווה קלינטון לפתרון בעיית ירושלים. מעיון במסמך מתברר למשל כי בגוש עיסאוויה יש אזורים שלמים נטולי מערכת ביוב וניקוז ומערכות חשמל רעועות או חסרות לגמרי. באגן העיר העתיקה, בשכונות ואדי קדום וראס אל עמוד, נמצא מחסור חמור במערכות ביוב וניקוז. גוש צור באהר, בעיקר שכונות אום טובא, אום ליסון וג'בל מוכבר, "מצטיין" אף הוא במחסור חריף במערכות ביוב וניקוז.

אומדני העלות לשיפור מצבה העגום של מזרח העיר נוגעים בסכומי עתק. סיבה נוספת לא להתחיל בעבודות. בסקר נמצא כי שיפור מערכות הניקוז והביוב צריך לעלות כ-984 מיליון שקל, סלילת כבישים כ-222 מיליון שקל, הקמת מערכות חשמל כ-294 מיליון שקל מערכות מים כ-350 מיליון שקל, הקמת מדרכות כ-206 מיליון שקל וכך הלאה. בסך הכל נדרשים כמיליארד ו-900 מיליון שקלים להשוואת המצב בשכונות מזרח העיר לשכונות במערבה.

תקציב עיריית ירושלים לשנה הקרובה לא אושר עד כה בשל מאבק כוחות בין ראש העיר והממשלה, אך לא נופתע אם נמצא כי התקציב שיאושר לבסוף ייעד סכומים מזעריים, אם בכלל, לשיפור המצב הזה. לעירית ירושלים הנתונים הללו ידועים, אך הדבר לא משכנע אותם להקצות את הסכומים הנדרשים לגישור על הפערים. בעירייה גם לא מוכנים למסור נתונים מספריים אלא משתמשים במושגים מעורפלים, השקענו, הוספנו וכו'. כבר אמרנו, דיבורים לחוד ומעשים לחוד.