עובדים ישראלים ביפן: נקשרנו למקום - לא נברח
מאות עובדים ישראלים ובני משפחותיהם שוהים במדינה מוכת האסון, רובם בטוקיו. החוק מחייב את המעסיק לחפש לעובדמקום עבודה חלופי ולפצות אותו, ואכן חלק מהעובדים ביקשו לחזור, אך לא כולם. "אני קשור כאן למקום", הסביר אחד מהם
אוהד (שם בדוי) חי בטוקיו עם משפחתו כבר 15 שנה, במסגרת רילוקיישן של חברת ההיי טק שבה הוא עובד. אוהד, כמו מאות עובדים ישראלים אחרים ביפן, יכול לחזור לארץ (כפי שהמליץ השגריר הישראלי) אבל לפי שעה, אין לו כוונה כזאת. "אני ישראלי ומתגעגע לארץ תמיד, אבל לא מתכוון לחזור עד שתסתיים תקופת ההעסקה שלי כאן, בעוד שנתיים לפחות", אומר אוהד ל-ynet.
הוא הוסיף ואמר: "אני קשור כאן למקום, הילדים שלי גדלו כאן וקשורים גם הם למקום, זאת הפרנסה שלי ואני גם לא אוהב את הרעיון של לברוח. היום זה קורה כאן, מחר זה יקרה במקום אחר. כל עוד לא מפנים מפה אנשים, אני כאן".
נראה לי שאם הייתי נמצא קרוב יותר למוקד הרעש הייתי מדבר אחרת. החיים בטוקיו נמשכים פחות או יותר כרגיל. האווירה לא נעימה, יש מחסור במצרכים, הדלק בקיצוב, יש תורים ארוכים בחנויות ואנשים מתנפלים על מוצרים כמו קופסאות שימורים וחומרי איטום, ולא יוצאים לבלות. מזכיר את תל-אביב בזמן מלחמת המפרץ. אבל העיר מתפקדת: הבנקים, החנויות, המסעדות, בתי הספר והמרפאות פתוחים".
העובדים היפנים מגיעים לעבודה?
"הרוב כן, אבל חלק לא. הם משתדלים מאוד להגיע, בגלל המנטליות שלהם, אבל זאת עיר שמבוססת על תחבורה ציבורית ואחדים מהקווים לא פועלים".
במקום עבודתו של אוהד יש גם מספר ישראלים נוספים שגם הם, לטענתו, אינם חושבים לחזור לארץ. עם זאת, הוא אומר: "למי שלא עובד כאן והוא לא הרפתקן שמחפש אסונות, אין מה לחפש כאן. זה לא מקום לטייל בו".
אם היית אמור לעשות את הרילוקיישן ולהגיע ליפן השבוע, היית מגיע?
"יכול להיות שהייתי משאיר את המשפחה בישראל, אבל לא הייתי מבטל את הרילוקיישן".
"הכינוי 'מדינת סמוראים' מתגלה כעת במלוא עוצמתו", אומרת ורד פרבר מנכ"לית חברת ההשמה Asia Knowledge המתמחה ברילוקיישן של ישראלים באסיה. "יש שם אווירת לכידות והעובד היפני לויאלי לפירמה וחושב כל הזמן על הקבוצה והחברה ורק אחר כך על עצמו. מבחינתם, אם יש להם תחבורה לעבודה, לא יעלה על הדעת שלא להגיע כל עוד לא נתנה הוראה מפורשת. ייתכן שהאווירה הזאת משפיעה גם על הישראלים שנמצאים שם".
"חברות לא יודעות היכן נמצאים העובדים"
אבל לא כל העובדים הישראלים ביפן מגיבים לאירועים כמו אוהד. חברת רילוקיישן ג'ובס - המספקת שירותים לסיוע בהצבת עובדים בחו"ל - מדווחים כי הם מוצפים בפניות של עובדים, רובם אנשי הייטק, שמבקשים לעזוב את התפקיד ולשוב ארצה.
"עיקר החרדה התעוררה בקרב עובדים שביצעו את מהלך הרילוקיישן עם המשפחה", אומרת מנכ"לית רילוקיישן ג'ובס עינת גז. "רבים מבני הזוג והילדים של העובדים מגלים חרדה קיצונית ורוצים לעזוב מהר ככל האפשר. התחושה הקיימת אצלם בלאו הכי, שהם זרים, הועצמה כעת עוד יותר. הבעיה היא שלמרבית החברות אין מערך חירום שיודע לתת מענה לתרחישים קיצוניים כמו רעידת אדמה. המעסיקים אינם מדריכים את העובדים כיצד להתמודד עם מצבי חירום וסומכים על מערך החירום של משרד החוץ שיעשה זאת מרצונם".
סקר שערכה רילוקיישן ג'ובס לאחרונה גילה נתון מדאיג: ב-40 מתוך 50 חברות הייטק ישראליות גדולות (80%) אין רשימה מסודרת ומעודכנת שאומרת להנהלה היכן נמצא כל עובד ברגע נתון. לא בטוח שהנתון הזה קשור לעובדים שמוצבים באופם קבוע ברילוקיישן ביפן, אבל הוא מראה שהחברות אינן ערוכות למצבים קיצוניים.
"בארה"ב יש חוק שמחייב כל חברה לדעת היכן נמצאים עובדיה. חוסר הידע עלול לגרום לכאוס. כשהיו מהומות בגינאה, על סף מלחמת אזרחים, החברות התקשו לחלץ את העובדים במשך זמן רב ובסוף נאלצו לשכור חברת תעופה צרפתית שחילצה את כולם במיוחד ולשלם הון עתק".
מה הן זכויות העובדים במצבים כאלה? עורך הדין חמי לפידור טוען כי במקרה שהסניף המקומי של החברה אינו מתפקד והעובדים מושבתים, המעסיק לא חייב לשלם להם שכר. "עם זאת, המעסיק צריך להציע לעובדים המעוניינים בכך לעבור לעבוד באתר חלופי, אם יש לו כזה", אומר לפידור. "אם זה לא מתאפשר, הוא יכול לאפשר לעובד לבחור אם לשהות בחופשה ללא תשלום עד לשיקום מקום העבודה, או להתפטר ולחזור לארץ ולקבל פיצויים כאילו פוטר".
לפנייה לכתב/ת 
