לא רק מוריניו. אינטר היא פשוט אלופה ראויה
אלופת אירופה נראית קצת יותר מבולגנת, אבל גם יותר כיפית. איזי עין דור התלהב מה-2:3 האיטלקי המרתק מול באיירן ומחכה לראות את דשאן ביובנטוס
כבר לא רק ז'וזה מוריניו. אינטר נתפסה בשנים האחרונות כקבוצה של המאמן שלה. הפורטוגלי שלט ביד רמה במועדון והשתמש בכל האמצעים על מנת להביא לצד הכחול-שחור של מילאנו גביע אלופות אירופי ראשון מזה 45 שנה. הוא עשה את זה בזכות עבודה קשה, תשומת לב לפרטים הקטנים ומעל הכל - משמעת. בפשטות יש שיכנו זאת - הגנה.
פתאום התחילו להזכיר בעולם את שיטת ה'קטאנצ'ו' עימה היתה מזוהה אינטר באמצע שנות השישים. אותה קבוצה של הלניו הררה, היתה ידועה בזכות הגנת ברזל קשוחה וזה בדיוק מה שייחד את החבורה של מוריניו, שהשלימה בתחילת העונה זכייה ב'קווינטפל' נדיר (חמישה תארים).
ב-2:3 הענק מול באיירן, אינטר הוכיחה שהיא לא רק הקבוצה של מוריניו. היא הוכיחה שהיא טובה יותר מיריבתה העקשנית, היא הוכיחה שהיא יודעת לשחק כדורגל התקפי, היא הוכיחה שיש לה אופי וונרי גם בלי הפורטוגלי השחצן על הקווים. היא חזרה מפיגור 1:0 ביתי במשחק הראשון, אחר כך היא גם חזרה מפיגור 2:1 במשחק עצמו (ולמעשה 3:1 בסיכום). כשחושבים על זה, היא פשוט הוכיחה שהיא אלופה ראויה.
מסמואל עד סמואל
הבלם סמואל גמר את העונה בשלב מוקדם וההגנה של אינטר לא הצליחה להתאושש מזה עד היום. בנוסף, ז'וליו סזאר, עדיין השוער הטוב בעולם לדעת רבים, נמצא אולי בתקופה הכי חלשה שלו מאז שנחת באיטליה. אחרי שחילק שתי מתנות למריו גומז בשני המשחקים, היה כיף לשמוע אותו אומר: "כשגורן פאנדב הבקיע את השער, התחלתי לבכות".
זה בדיוק האקס-פקטור שיש לאינטר. הלב הזה. מה הפלא אם כן, שאוהדי הקבוצה בחרו באסטבן קמביאסו וסמואל אטו כמצטיינים במשחק - שניים שמשחקים עם הלב. האחד היה בכל מקום על המגרש, השני לא ויתר עד לסיום, בישל את שער הניצחון לפאנדב והוכיח שלפחות בזירה האירופית - אין יותר מדי ווינרים כמוהו. עברו כמעט שנתיים מהטרייד ששלח את זלאטן איברהימוביץ' לברצלונה תמורתו, אבל לא קשה להבחין מי הרוויח יותר מהדיל.
בשבוע שבוא איברהימוביץ' שמר את הקוף האירופי גבוה על גבו, בשבוע שבו השבדי מצא את עצמו מורחק בגלל עוד אקט שטותי, קשה שלא לחשוב שגם האליפות, שנראתה אבודה בימי רפא בניטס, לא תישאר כחולה-שחורה זו השנה השישית ברציפות. הקרב עשוי להיות מוכרע בעוד שבועיים, בדרבי של מילאנו. איברהימוביץ' אגב, יראה אותו מהיציע.
הסרייה A גוועת?
יש תחושה שהליגה האיטלקית אינה מוצלחת כבעבר. נכון, אינטר היא הקבוצה האיטלקית היחידה ששרדה את שמינית גמר ליגת האלופות וגם בליגה האירופית לא שמענו על יותר מדי הצלחות מתוצרת ארץ המגף. פרשיות שחיתות, בעיות כלכליות ואלימות ביציעים, השפיעו על בריחת כוכבים ובסופו של דבר גם על רמת הכדורגל. הכל נכון.
אינטר, אולי בגלל שאין בה כמעט איטלקים, שונה מהיתר. בהרכב שפתח בגמר האלופות מול באיירן לפני פחות משנה, לא היה אפילו אחד כזה. הפעם מול אותה באיירן, קיבלנו לפחות את אנדראה ראנוקיה הצעיר, אבל אחרי הכל צריך לזכור שזו אינטר - קבוצה שמיום היווסדה סימלה סובלנות ורב-לאומיות ומכאן גם שמה.
למרות הכל, אל תמהרו להספיד את הסרייה A. הליגה ששלטה ביד רמה כל כך בשנות השמונים והתשעים, תחזור לעצמה בשנים הקרובות. נאפולי שבה לימיה הגדולים, יובנטוס תשחק החל מהעונה הבאה באיצטדיון חדש שיעורר את המועדון מתרדמת ארוכה וקבוצות כמו פאלרמו, לאציו ואודינזה שומרות על יציבות בצמרת. הכדורגל בליגה הזו הפך התקפי יותר, כשהשערים יפים יותר. לא מאמינים? תציצו לפעמים בתקצירים.
היצירה של לאונרדו
אחרי שהחליט לוותר על רפא בניטס, קיבל הנשיא מאסימו מוראטי שמות של מועמדים והחליט לבחור דווקא בלאונרדו. לא היה מדובר במאמן הכי מנוסה ברשימה, וכנראה שגם לא במאמן הכי טוב. במבט ראשון נראה היה כי הבחירה בלאונרדו נעשתה רק כדי להציק ליריבה הגדולה מילאן. רק נסו לתאר מצב בו האמן שנזרק בחוסר סבלנות מהמילאנלו, יגנוב אליפות לרוסונרי.
היום אפשר להגיד שמוראטי, לשם שינוי, לקח החלטה נכונה. לאונרדו דוגל בכדורגל הרפתקני יותר (אינטר כבשה הכי הרבה בליגה) מאשר מאמן איטלקי ממוצע. הוא מספק הרבה אנרגיות על הקווים (ראיתם את העידוד שלו אחרי שער השיוויון?) ונותן חופש יצירתי לשחקנים כמו ווסלי סניידר, אטו, גורן פאנדב ואפילו דז'אן סטנקוביץ'.
לא ברור מה הוא אמר לחניכיו בחדר ההלבשה במהלך הפסקת המחצית, אבל מה שזה לא יהיה, זה עבד. "אני מודה לאלוהים שנתן לי להיות נוכח בערב כזה", פלט לאונרדו בסיום, כשהוא על סף בכי. האמת, גם אנחנו מודים להוא שם למעלה על שנתן לנו עוד ערב צ'מפיונס משובח. רק שימשיך ככה.
בקטנה
דשאן ליובנטוס. לפני המשחק מול מנצ'סטר יונייטד, לא התבייש סר אלכס פרגוסון להעיד על מאמן מארסיי, דידייה דשאן, כי "הוא אחד הטובים ביותר שיש כיום".
אחרי המשחק גם אפשר היה להבין למה הסקוטי בחר להחמיא ליריבו. עד עכשיו לא ברור למה יובנטוס ויתרה עליו אחרי שהוא העלה אותה בחזרה לסרייה A. אנחנו בעד איחוד מרגש.
מילה של פפ. דווקא אחרי משחק ליגה בו קופחה קבוצתו, בחר מאמן ברצלונה, פפ גווארדיולה, שלא להגיב על טעויות שיפוט. "למאמן של ברצלונה אסור לבוא בטענות", הוא אמר בצדק. קבוצות גדולות נהנות מטעויות שיפוט כל הזמן ואפשר היה לראות את זה במשחק של יונייטד. האם זה יגרום לפרגי לשתוק בפעם הבאה? אל תהיו בטוחים.
לפנייה לכתב/ת 
