צו השעה, המשך מאבק העו"סים

הוויכוח בין האוצר לבין העובדים הסוציאליים השובתים מתמקד לכאורה בסוגיית השכר. מעטים מבינים שהדרישה האולטימטיבית לצו הרחבה דהיינו החלת כל מרכיבי ההסכם הקיבוצי על העובדים הסוציאליים בעמותות ובחברות פרטיות, היא תנאי הכרחי לשמירה על מקצוע העבודה הסוציאלית כמקצוע האמון על מתן שירותי רווחה וקידום מצבם של קבוצות מוחלשות ומודרות.

השביתה חושפת את העובדה שהשתתת אספקת השירותים החברותיים על עמותות וחברות פרטיות - פשטה את הרגל. זהו מחדל שפוגע גם בלקוחות וגם בעובדים ומוביל לניצול ולפגיעה בזכויות עובדים וזכויות חברתיות. במחקר שערכתי בקרב כ-400 עובדים סוציאליים בשירותים המופרטים חשף מציאות עגומה. 80% מן העובדים הסוציאליים בשירותים המופרטים אינם מקבלים שעות נוספות (זכות מגן ששלילתה היא עבירה פלילית), 74% לא מקבלים קרן השתלמות, 65% לא מקבלים הוצאות טלפון, 70% לא מקבלים גמול השתלמות, 74% לא מקבלים ימי השתלמות ומ-85% מהם נשללת הזכות להשתייך לאגודה מקצועית.

תנאי שכר אלו מובילים לתחלופת עובדים מואצת שפוגעת במהות השירות הסוציאלי, המבוסס על קשר חברתי לאורך הזמן. להערכתי, השביתה הנוכחית היא ההזדמנות האחרונה לנהל מאבק לעצור את פיגעי הפרטת שירותי הרווחה. אם לא יושג במאבק זה צו הרחבה, לא תהיה הזדמנות שנייה להציל את המקצוע מהתפרקות מהסוג שהתרחשה בבריטניה, בה רובם המכריע של העובדים הסוציאליים הופרטו ואינם מאוגדים. בגלל השכר הנמוך לו העובדים זוכים מכונה התהליך בשם "הפרולטריזציה של העבודה הסוציאלית". בארצות הברית, שבה אין לעובדים הסוציאליים איגוד מקצועי, אין להם יכולת וכוח להתמודד עם תופעת ה"דה פרופסיונליזציה" - איוש הולך וגובר של שירותי הרווחה בעובדים שאין להם הכשרה בעבודה סוציאלית, שהם זולים יותר ואמונים פחות על סטנדרטים של אתיקה מקצועית. מצב המהווה לא רק פגיעה חמורה במקצוע, אלא בעיקר פגיעה אנושה באיכות השרות הניתן בשרותי הרווחה שנותנים כיום שירותים ללמעלה ממיליון וחצי לקוחות.

המצב הנוכחי, שבו שלושה מתוך ארבעה בוגרים של בתי ספר לעבודה סוציאלית מועסקים בעמותות, כבר החליש את העבודה הסוציאלית המאוגדת. נראה שבעוד מספר שנים, שבמהלכן תימשך ההפרטה המסיבית, לא יהיה מי שייאבק לשמור על השכר ועל הסטנדרטים המקצועיים.

כיוון שמקצוע העבודה הסוציאלית הוא אחד מעמודי התווך של מדינת הרווחה בישראל, השגת צו הרחבה תהווה סימן דרך חשוב בעצירת השחיקה הגוברת בערכי הסולידריות והצדק בחברה. במקביל להפרטת שירותי הרווחה ב-20 השנים האחרונות, חל גידול של 90% בשיעור הילדים העניים בארץ. מרבית הגידול, 60% חל בעשור האחרון בו תפסו מגמות ההפרטה תאוצה והובילו למצב בו מרבית שרותי הרווחה מופרטים. לכן, המאבק לצו הרחבה של ההסכם הקיבוצי אותו מוביל ראש אגוד העובדים הסוציאליים איציק פרי, אינו אינטרס מובהק רק של 3,000 הסטודנטים לעבודה סוציאלית בתואר ראשון, 5,000 העובדים בשירותים המופרטים ו-10,000 העובדים בשירות הציבורי.

זה מאבק של כל מי שחרד לדמותה החברתית של מדינת ישראל ולמחדל החברתי הקרוי הפרטה שהופך את התנערות מהקבוצות המוחלשות למקור רווחים לחברות ועמותות. רק צווי הרחבה לעובדים הסוציאליים ולעובדים מקצועיים נוספים בשירותים חברתיים שהופרטו או לחליפין הלאמת השירותים החברתיים - תאפשר עצירת הפגיעה האנושה בציבורים הולכים וגדלים של עובדים ולקוחותיהם. 

ד"ר רוני קאופמן, יו”ר שותף למוקד זכויות נפגעי הפרטה, מרצה בכיר, המחלקה לעבודה סוציאלית אוניברסיטת בן גוריון בנגב.