כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁה אֲשֶׁר...

לפעמים נדמה שמזה דורות הוטבעה והוטמעה חזק בתוכנו ההמלצה של מְמוּכָן, השר בממלכת אחשוורוש, לגרום לה להצטער על היום שהיא פתחה את הפה והעזה להתמרד. ממוכן שם את הקלפים על השולחן והסביר שזה למען יראו וייראו, הרי אם "יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה" המרדנית אז בוודאי יחלו "כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן", מה שיביא לכך שהגברים יאבדו בעלותם על הנשים (מגילת אסתר, א, 17).

האמת שזה די עובד. לצערנו מתוך כל כמות הפגיעות המיניות למטה מ 10% מהנפגעות מעזות לזקוף קומה ולהתלונן על הטרדה מינית (ע"פ הנתונים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית) ופחות מ25% אחוז מעזות להתלונן על תקיפה מינית, כולל אונס (ע"פ סקר נפגעי עבירה שפרסמה משטרת ישראל לשנים 2008- 2009). סנ"צ ד"ר בשורה רגב, רמ"ד מחקר וסטטיסטיקה במשטרה, מספרת כי בעברות רכוש למשל אחוזי הדיווח גבוהים משמעותית הרבה יותר. לדבריה "תמיד יש תת דיווח בעבירות מין והסיבות לכך, בין היתר, זו החשיפה, הקלון, הפחד והבושה". כמו ושתי, גם להן יש הרבה מאד מה להפסיד – הן מסכנות את שמן הטוב, מעמדן, עתידן המשפחתי והכלכלי.

אחשוורוש ביקש להתרברב בגופה המושלם של רעייתו, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא, בכך שדרש ממנה להגיע למשתה ולדגמן שם, אשה יחידה לפני מאות ואלפי גברים שיכורים ובעלי שררה כאשר היא ערומה ורק כתר לראשה (מדרש רבה ה' ב'). האשה שלימים קיבלה את התואר "הפמיניסטית הראשונה" העזה למאן ולומר 'לא' בפומבי וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. לא עוד להשפלתה כחפץ יקר אליו לוטשים עיניים וידיים.

בהמשך לכך אין זה פלא שאסתר "רְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה", נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה ויְפַת-תֹּאַר, שהיתה נֹשֵׂאת חֵן, בְּעֵינֵי כָּל-רֹאֶיהָ, אצילית ומאופקת (וגם יתומה) שנלקחה למיטת אחשוורוש מבלי להביע מורת רוח, היא שהפכה למודל הנשי הנערץ אליו מתחפשות ילדות הגן.

שתיהן נשים אמיצות ששילמו מחיר בעבור עקרונותיהן. אבל מהו המחיר ומהו העיקרון? האחת שילמה במעמדה (ולפי חז"ל גם בחייה) על זכותה להחליט על גופה ולהגן על כבודה. השניה שילמה בגופה על זכותה וזכות עמה להחליט על מעמדם ודתם ולהגן על חייהם. הראשונה הפסידה והשניה ניצחה. מהו מוסר ההשכל? נשאיר את השאלה הזו פתוחה.

משה קצב (כן, זה הזמן לקשקש ברעשנים!) במעמדו הנישא מֵעַל כָּל-הַשָּׂרִים השאיר חותמו על גופן, נפשן וכבודן של נשים שסרו למרותו. זאת ועוד עשה באמצעות טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ שאת חותמה אֵין לְהָשִׁיב.

שמועה היא שאשה נקמנית ושבורת לב היא שפנתה למשטרה ופתחה את תיבת הפנדורה. האמת היא שאת התיבה פתח קצב עצמו בטעות טקטית חמורה שעליה הוא משלם ביוקר. הכל התחיל עם פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב אשר ניתן למלך בבקשה להשמיד לאבד ו.... סליחה- הכל התחיל עם פנייתו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להפליל את א' מבית הנשיא באשמת סחיטה.

"וְנַהֲפוֹךְ הוּא" טעות זו הביאה לפתיחתו של סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים של תשע נשים שנענו להעיד אודות מה שקרה ולא נמחה. נשים שהסכימו לשלם את המחיר האישי הכבד ולפתוח את פצע הקלון והבושה. עדות אחר עדות הסירו את המסכה ההדורה מפניו של אדם שניזון מהשפלה ומכוחניות כלפי הסרות למרותו. אדם שציפה והכריח את מעגל הנשים סביבו להשתחוות לו.

הנפגעות האמיצות שידעו את כל אשר נעשה - לבשו על שמן ופניהן שַׂק וָאֵפֶר ובאו עד

לפני שער הבירה. הן גמרו בליבן לא לשתוק, להציל את כבודן ואת כבוד בנות ובני-עמן ולהביא לכך שכולנו נוכל להפסיק ולהשתחוות לפני הרשע. "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי" לחשו בליבן, עטו על שמן שק ואפר ואחריהן גם אנחנו.

התענית שלהן ושלנו ארכה למעלה משלושה ימים ולילות – למעלה מארבע שנים - אך אומץ ליבן הביאו רֶוַח וְהַצָּלָה לכולנו. ביום שבו הכריע ביהמ"ש כי הנשיא הוא עבריין מין, נרשמה עליה חדה בפניות לקוי הסיוע למען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל וביום ההוא טז' הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר ב' (או 22 במרץ) בית המשפט יגזור את דינו של עבריין מין סידרתי מורשע, שלגמרי לא במקרה היה גם האזרח מספר אחד של מדינת ישראל. בימים ההם אמרנו גם לושתי, גם לאסתר וגם לכל הנשים והגברים - לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן - שאיננו צריכות/ים עוד להחריש.

• לילי בן עמי, מרצה בפני מתבגרות/ים ומבוגרות/ים, כותבת תוכניות לימודים, רכזת מגדר באוניברסיטה העברית ומייסדת "מתפקדות - הלובי לשוויון בין המינים ".
• לטור הקודם: כמה את שווה, טובה או עולה? לחצו כאן .