בקרוב הפריחה: שעורה, רימון וחרציות בסביבה

חלק ממגוון השימושים שאשר להפיק מהצמחיה שבטבע ובגינות שבארצנו, הכרנו בכתבות קודמות. הפעם נכיר צמח דגן ועץ פרי - שלשניהם תפקיד חשוב בתרבות עוד מאז ימי קדם. בנוסף נכיר פרח אביבי במיוחד, שבקרוב נראה אותו בהמוניו.

שעורה

הסהר הפורה וישראל בתוכו, מהווה מרכז עולמי בו תירבת האדם צמחי מאכל. במיוחד מפורסמים הקטניות והדגנים המהויים יחדיו דיאטה מאוזנת לאדם המכילה חלבונים ופחממות. אחד מהדגנים החשובים שתורבתו בארץ היא השעורה, שנקרא כך משום השערות הקטנות שעל השיבולת שלה. השעורה התרבותית תורבתה משעורת התבור שהיא צמח בר הגדל בכל הארץ.

שעורת התבור (צילום: אורי פרגמן ספיר)

השעורה היא השניה בשבעת המינים שהתברכה בהם הארץ, ומוזכרת פעמים רבות במקורותינו. פרופ' יהודה פליקס, חוקר צמחי התנ"ך, טוען כי בשבעת המינים יש היררכייה של שלוש קבוצות, שסדרן הפנימי קובע את חשיבותן: חיטה ושעורה - דגנים, גפן תאנה ורימון - פירות, זית - שמן ותמר - דבש. חיטה ושעורה נזכרות בדרך כלל יחד כיוון שהיוו "קציר חיטים".

במקרא מוזכרת השעורה 32 פעמים. בתקופה זו הרבו לגדל שעורים ולחם השעורה היה מזון חשוב,אולם לפעמים היא הוזכרה כמזון לבהמות או כמנחה נחותה. בבית המקדש היו מניפים את העומר שהיה משעורים במשך 7 שבועות בין פסח לשבועות, כיוון שהיא הראשונה להבשיל מבין תבואות החורף.

שעורה תרבותית ‏ (צילום: אורי פרגמן ספיר)

1

2

3

4

5

משפחה: דגניים.

צורת חיים: צמח חד-שנתי.

עלים: ארוכים ודומים לרצועות.

פרחים: הפרחים קטנים וירוקים, ערוכים בשיבולים ומואבקים על ידי הרוח. מהפרחים מתפתחים מאוחר יותר גרגירי השעורה. השיבולת מורכבת משיבוליות, שהן יחידות הפצה שעירות הנפוצות וחודרות לקרקע עם הזרעים. בשיבולת השעורה ניתן להבחין בזיפים ארוכים (מלענים) ובשערות קצרות - ומכאן השם שעורה. הפריחה אביבית.

תפוצה בארץ: נפוץ בכל הארץ.

שימושים: קמח שעורה כונה "לחם עוני": מזונם של עניים. כיום השעורה משמשת בעיקר למאכל לבהמות, כלומר כצמח מספוא. גרעיני השעורה הם חומר גלם לעשייית שיכר, ויסקי ובירה. כמו-כן הם נאכלים כגריסים.

רימון מצוי

הרימון נחשב לאחד מעצי הארץ ואחד משבעת המינים, אולם מתברר כי הוא לא צמח מקומי, אלא הובא לאזורנו לפני אלפי שנים ממרכז אסיה והקווקז. יין רימונים היה פופולרי בימי קדם ובשנים האחרונות הוא שב להיות פופולארי, עם שגילו את תכונותיו הטובות האנטיבקטריאליות ונוגדות החימצון.

הרימון מסמל בתרבויות שונות שפע ופריון, יופי וחוכמה. בשל יפי הפרי וערכיו הסמליים, צורתו נפוצה לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו בשימושיו השונים: כמזון, כמיץ וכעיטור ארכיטקטוני, וגם כמטפורה ליופי, לרומנטיקה, ולקיום מצוות. הביטוי "מלא כרימון" מבטא אדם עם ערכים, תוכן ותורה.

הרימון מוזכר פעמים רבות בתנ"ך ובמקורות. בראש השנה נהוג לאכול רימונים כדי שנקיים מצוות ככמות הגרגירים שברימון. בספר שיר השירים מוזכר הרימון פעמים רבות. כך למשל אומרת הנערה לנער: "אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני" (שיר השירים ח', ב'). הרימון הוא מוטיב חוזר על עצמו בעיטור שולי המעיל של הכהן הגדול ובמקדש שלמה.

‏ (צילום: אורי פרגמן ספיר)

1

2

3

4

5

6

7

משפחה: רימוניים.

צורת חיים: עץ נמוך נשיר או שיח גבוה.

עלים: פשוטים, תמימים, מאורכים, מעט מקומטים או גליים. העלים הצעירים המלבלבים לאחר השלכת אדמדמים ומשנים את צבעם לירוק כחודש לאחר מכן.

פרחים: הפרח אדום, בולט וגדול. הפרחים ערוכים בצברים של 6-2. בכל אחד מהם יש 9-5 עלי כותרת מקומטים היוצאים מתוך גביע קשיח. הפריחה באביב עד בתחילת הקיץ. לאחר הפריחה מהגביע מתפתח הפרי אותו אנו מכירים.

תפוצה בארץ: נפוץ בשטחי חקלאות וגינות במרכז וצפון הארץ.

שימושים: הרימון משמש למאכל ואף להכנת יין. כבר בימי קדם נודע הרימון בסגולותיו הרפואיות. הרמב"ם מציין כי ניתן להשתמש בקליפת רימון לעצירת דימום מפצעים , ובמיץ הרימון לעצירת שלשול ולהקלה על בחילות ועל כאבי ראש שלאחר שכרות. למיץ רימון יש כנראה גם השפעות על מערכת החיסון, במניעת זיהומים נגיפיים ובקטריאליים. ניתן להשתמש בקליפת העץ לצביעה ידידותית לסביבה.

חרצית עטורה

‏ (צילום: אורי פרגמן ספיר)

1

2

3

4

5

6

משפחה: מורכבים.

צורת חיים: צמח חד-שנתי.

עלים: גזורים ומנוצים לאונות מחודדות. העלים הצעירים אכילים וטעימים.

פרחים: מה שנראה כמו פרח הוא למעשה תפרחת ובה פרחים רבים צפופים - החיצוניים דמויי לשון (פרחים לשוניים) והפנימיים צינוריים. התפרחת צהובה וקוטרה כ-4 ס"מ. הפריחה מתרחשת באביב.

תפוצה בארץ: החרצית נפוצה בכל הארץ, במיוחד באזורים הנמוכים, שם יוצרת מרבדים בשדות. היא חובבת שדות בור וקיני נמלים.

שימושים: הערבים והדרוזים נוהגים להכין סלט מעלי החרצית, וברפואה העממית הבדואית נהוג לבשל עלי כותרת צהובים של החרצית במים ולשתות את המשקה כתרופה להורדת חום, הפחתת כאבי בטן והפסקת שלשולים. החרצית מכילה חומרים רעילים לחרקים, וחומרים דומים משמשים בתרסיסים קוטלי חרקים.

הכותב הוא המדען הראשי של הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם ירושלים