לפעמים חלומות מתגשמים: קיבלתי היתר בנייה
חודשים ארוכים המתנתי והתייסרתי ולבסוף זה קרה: הוועדה המחוזית העניקה לי אחר כבוד את היתר הבנייה. מיד צלצלתי לקבלן שהתייצב והתחיל להכשיר את הקרקע. ואז התברר שצריך להחליט איזה יסודות מתאימים לבית
נכון שאם הכול נראה שחור, מתסכל, כואב וקשה ופתאום מתגשם הדבר שרציתם נורא - בשנייה אחת נמחה כל הקושי, גם אם הוא נמשך חודשים מייגעים? אז בדיוק מה שקרה לי כשקיבלתי ביד את הדף הסגול, הקרוי "ההיתר".
חודשים ארוכים שהורכבו מכמיהה, כעס, דמעות, תחנונים, תהיות אל תוך הלילה, שאלות ללא תשובה, ספיקת ידיים, מלמולים חסרי פשר, ייאוש שקט ודבקות במטרה נמחו בבת אחת. השחור הפך ורוד, ציפורים החלו לצייץ והפרחים נפתחו בבת אחת. כמו בסרט טבע בהילוך מהיר - אביב פרץ אל תוך לבי.
ברגע שס. הושיטה לי את ההיתר חתום כדת וכדין, כל מה שרציתי הוא לקום ולאמץ אותה לחיקי. האמת היא שכל פקידות (למה כולן שם נשים?) הוועדה המקומית שהכירו לפני ולפנים את מצוקותיי הקיומיות חייכו כשנפנפתי בהיתר במסדרונות הועדה. לא כיף? תגידו אתם. מדינת ישראל נתנה לי, לאזרחית הקטנה שהיא בדרך כלל לא סופרת ממטר, רישיון לבנות בית!
היא, המדינה, לא מעניקה את המתנות שלה בקלות. היא אמרה לעצמה: כדי ליהנות צריכה האזרחית נ. לסבול ובאמת מימשה את אמרתה.
התחלתי להרגיש אמיצה
התקשרתי בצהלה אל ע. הקבלן שאמר לי שברגע שההיתר אצלי ביד הוא עולה על הקרקע. הודעתי לו שהבטחות צריך לקיים, והוא קיים. היחסים בינינו עדיין לא הבשילו והכל נראה כמו תחילתו של רומן מבטיח. רומן מקצועי, כמובן.
ע. שלח את כליו לחפור את האדמה ולהכשיר אותה לבנייה. פועליו סימנו את הגובה בקרשים שהוצמדו לצדדים ואני עמדתי שם והתמוגגתי. "התחלתי לבנות את הבית" הודעתי לכל מי שעבר לידי ובטעות שאל מה שלומי ולא ידע למה הוא נכנס.
כולם חייכו והתפעלו ואמרו "כל הכבוד" ו"כמה את אמיצה", ואני אמרתי בתמימות מעושה: "למה אמיצה?" אבל בלב באמת הרגשתי קצת אמיצה.
בשלב הזה היה צריך להזמין מודד. משהו בסביבות 1,800 שקל לתקציב. מדידה חשובה כדי לקבוע את גבול המגרש המדויק ביני לבין הדו שלי. במגרשים קטנים כמו שלנו (רבע דונם בערך) כל סנטימטר חשוב והעיקר שאחר כך אף אחד לא יבוא בטענות לשני על התנחלות בלתי חוקית.
איזה יסודות מתאימים לבית שלי?
פתאום התעורר צורך לקבוע איזה סוג של יסודות הבית צריך אז אמרו לי להזמין דו"ח קרקע. אני מיד מצייתת. כמה? שאלתי. 3,800 שקל, אמרו לי. ומה עושה הדו"ח הזה? קובע אם צריך כלונסאות או רפסודה.
ובמה זה תלוי? בסוג האדמה ואם למשל זורמים להם מי תהום בדיוק מתחת לרבע דונם שלי. אם כן, אז אולי כדאי בכלל לבנות באר, למכור מים בזול ולשבור את השוק?
אז כיוון שעד היום רפסודה התקשרה אצלי למים וכלונסאות לספרי הרפתקאה ישנים, החלטתי לבדוק איך הם פתאום מתקשרים לבית שלי. מסתבר שבמקרה שמי התהום אכן מפכים אצלי למטה, יועץ הקרקע ידרוש קידוח כלונסאות מסוג בנטונייט, אבל יש מקרים שדרוש קידוח בסלע, וישנם מקרים שיש צורך במכונה משולבת. מובן?
לפעמים הביסוס הוא בשיטה של פלטות, יסוד עובר או רפסודה. לכל אחת מהשיטות עלות אחרת וצריך להתפלל שלא יתגלו מכשולים מעיקים כגון קברים מימי בית שני, אבל מכרה יהלומים או עורק זהב יתקבלו בברכה.
החלטתי לבנות גם מרתף
שיטת הביסוס כמו גם תנאי השטח הם משתנים קבועים שאין לגודל הבית השפעה עליהם. למעט מספר הכלונסאות המשתנה, העלויות האלה אינן נקבעות לפי מטר מרובע.
בדרך כלל בשלב קביעת ביסוס הבית – הקבלן כבר קבע את מחיר השלד עוד לפני דו"ח הקרקע, אבל קביעת יועץ הקרקע יכולה להזיז את המחיר כלפי מעלה – לקבלן או לבונה – זו השאלה. למזלי, אצלי הוחלט על היסודות הזולים יותר – כלונסאות כמדומתני. ואני נשמתי לרווחה וגם הרגשתי קצת יותר קלה אחרי שנשרו ממני עוד כמה אלפי שקלים.
אני גם בונה מרתף. אומרים שמרתף מייקר מאוד את עלות הבנייה, אבל בעיני הוא נכס משמעותי מאוד גם לטווח הקצר וגם הארוך.
הבית הפך לעוגן
גם אם משפחה מאפשרת לצאצאיה להשתמש בו עד פריחתם מן הקן – אפשר להפוך אותו אחר כך ליחידת דיור המעניקה תמורה יפה או להזמין את אחד הילדים לגור בה לאחר החתונה עד שיחסוך כסף לדירה משלו (מה שאומר שבמדינה כמו שלנו הם יזדקנו בה).
מרתף דורש חציבה או חפירה, עבודות איטום, שוחות ביוב עמוקות עם משאבה, אבל אני חושבת שהוא שווה כל שקל.
גיליתי שבימים לא קלים של חיפוש פרנסה ודרך, הבית הפך להיות העוגן שלי.
"שנגיע אל המנוחה והנחלה" מייחלים לעצמם אנשים ואני מנסה להגשים את שניהם. בינתיים הנחלה הולכת ועוטה את שלמת הבטון שלה, המנוחה, לעומת זאת, לא מראה סימנים שהיא עוצרת לנוח על סף ביתי, אבל התקווה, התקווה היא זו שסוחבת אותי הלאה.
לפנייה לכתב/ת 
