אגד משלם אלפי שקלים לאיחור. הרכבת נותנת כרטיס נסיעה בחינם
חברת אגד משלמת עונשים כספיים כבדים על איחורים לא מוצדקים, בעוד הרכבת נדרשת לתת כרטיס נסיעה בחינם. האם זה קשור לעובדה שאגד נענשת בבית משפט, בעוד הרכבת מענישה את עצמה? אתם תשפטו
ב-21 בינואר 2008, הגיעה ט' לאחת מתחנות קו מספר 3 בירושלים. השעה הייתה 15:00. על-פי לוח הזמנים באותה עת, הקו החל את נסיעתו בתחנת המוצא ב-15:20 ו-15:40. מאחר שהתחנה שבה המתינה ט' מרוחקת כ-5 ק"מ מתחנת המוצא, זמן ההמתנה לא אמור היה להיות ארוך במיוחד. אלא ששעה ורבע לאחר מכן, ב-16:15, עדיין המתינה ט' בתחנה. לבסוף התייאשה, ונאלצה להגיע ליעדה בדרכים חלופיות.
בעקבות תלונה ששלחה ט' למשרד התחבורה, הוגש כתב אישום נגד מפעילת הקו - חברת אגד. בפסק הדין שפרסם בשבוע שעבר בית המשפט לתעבורה לירושלים, נמצאה החברה אשמה בהפרת תנאי רישיון הקו, ונגזר עליה תשלום קנס של 10,000 שקל, וכן תשלום פיצוי לט' בגובה 2,000 שקל. טיפול משרד התחבורה, כמו הקנס ופיצוי הנוסעת שנגזרו על אגד, תואמים את פסיקות בית המשפט העליון, שקבע בעבר כי "האינטרס הציבורי מחייב נקיטה בענישה מרתיעה של חברות ההסעה הנוהגות בזלזול בציבור הנוסעים התלויים בשירותיהן".
- רק בישראל: הרכבת נשרפה, אבל הגיעה בזמן
ומה קורה ברכבת ישראל?
יש להניח כי רק מעטים יראו בעונש שנגזר על חברת אגד מוגזם. אז כיצד קורה שאותו אינטרס ציבורי נעצר כאשר מדובר בחברת ההסעה שנקראת "רכבת ישראל"? לאורך השנים מוצא עצמו משרד התחבורה כמעט חסר אונים, כאשר מדובר בתלונות נוסעים נגד הרכבת. כשליש מהתלונות שמוגשות נגד החברה לאגף הביקורת ותלונות הציבור במשרד, נוגעות לאי-עמידה בלוחות זמנים. אולם, בדו"ח השנתי שפרסם האגף באוקטובר 2010 נקבע כי "(מאחר ש)מרבית התלונות היו בנושאים תפעוליים, בהם סמכויות משרד התחבורה מוגבלות, (הן) הועברו לטיפולו הישיר של הגורם המקצועי בחברה".
העברת הטיפול בתלונות לרכבת, גורמת ללא ספק לניגוד אינטרסים ברור: מי שקובע בפועל את דרך פיצוי הנוסעים ברכבת, היא הרכבת עצמה. נסביר זאת שוב: מי שגרם לאיחור ולעוגמת הנפש של הנוסעים, גם קובע איך לפצות אותם. האם מישהו מאמין באמת כי אגד הייתה גוזרת על עצמה עונש של 12 אלף שקל בגין אותו איחור שנגרם לט'?
"סמכות בלתי סבירה לחלוטין"
תכירו את תקנה 8(א) בתקנות מסילות הברזל: "במסגרת תנאי ההפעלה הכלליים, יקבע המנהל (מנכ"ל הרכבת, ש.ה) את שיעור הפיצויים שתשלם הרשות בגין איחור רכבת העולה על 30 דקות". במלים פשוטות, למנכ"ל רכבת ישראל ניתנת סמכות מלאה לקבוע את גובה הפיצוי שיינתן לנוסעים בגין איחורי הרכבת. נשמע אבסורדי? לא רק לכם. על המצב המעוות התריעו רבים במהלך השנים, בהם מבקר המדינה ושופטים. ללא הועיל.
בפסק דין שניתן בעניין תביעה שהגיש נוסע ברכבת, כתב ב-2007 השופט מנחם קליין כי "לא יתכן ואין זה סביר שמנכ"ל שתפקידו למקסם את רווחי החברה, יאזן בין האינטרסים השונים ויקבע טבלת פיצוי ראויה. מעצם תפקידו כמנכ"ל הוא נמצא בניגוד עניינים, והענקת סמכות כזו הינה בלתי סבירה לחלוטין".
שופט התעבורה אברהם טננבוים, שפרסם בשנים האחרונות כמה פסקי דין חשובים בענייני תחבורה ציבורית, כתב ב-2008 כי "דומה שאין חולק שישנה אחריות של הרכבת על איחורים, וחייבת היא לפצות בגין איחורים אלו. (אולם) לא יתכן שמנהל הרכבת, שהיא הגוף המאחר וגורם את הנזקים, הוא גם זה שיחליט על גובה הפיצוי".
ראוי לציין כי הרכבת קובעת לעצמה לא רק את גובה הפיצוי, אבל גם את המקרים שבהם הוא ניתן. על-פי הוראות הנוהל של החברה, איחור של חצי שעה עד שעה "שווה" כרטיס נסיעה אחד בחינם. איחור של יותר משעה שווה שני כרטיסי נסיעה. ואיחורים של עד חצי שעה? במקרים אלה, לא ניתן כל פיצוי.
אגב, גם לעניין זה התייחסו בעבר בתי המשפט. בפסק דין מ-2007, כתב השופט זכריה ימיני כי "נוסע העולה על רכבת בוחר לעשות כך בידיעה שאין לרכבת את החסרונות שיש לתחבורה ציבורית הנוסעת בכבישים, כמו פקקי תנועה. (ולכן) כאשר הרכבת מאחרת לעתים תכופות, הרי שהיא משבשת את סדר יומו של הנוסע, ועליה לפצותו על-כך גם אם איחוריה אינם עולים על 30 דקות".
המקרה המוזר של חופשי-חודשי
דוגמה לחוסר הסבירות של המצב הקיים, אפשר למצוא בכל הנוגע לפיצוי שמעניקה הרכבת לנוסעים המחזיקים בכרטיסי חופשי-חודשי - פיצוי הזהה לזה שמקבלים כל שאר הנוסעים. אלא שעבור מי שמחזיקים בכרטיס חופשי-חודשי, אותו כרטיס נסיעה הניתן בחינם כלל אינו מהווה פיצוי, מאחר שממילא הם יכולים לנסוע באותו קו ללא הגבלה.השופט זכריה ימיני כתב בעניין הפיצוי לבעלי כרטיס חופשי-חודשי, כי "הוראת נוהל זו (של הרכבת, ש.ה) אינה סבירה לחלוטין ואין להתחשב בה כלל, ויש לראות בהוראות המנהל כמי שלא נקבע בהן כל פיצוי לגבי מי שרכש מהרכבת כרטיס נסיעה חופשי-חודשי או חופשי-שבועי".
דברים דומים אמרה בנובמבר 2010 שופטת בית המשפט המחוזי מיכל אגמון: "פיצוי בכרטיס נסיעה חינם, למי שברשותם כרטיס 'חופשי-חודשי', כמוהו כאי-מתן פיצוי כלל לגבי נוסעים אלו. אי-פיצוי נוסעים מהווה הפרה של חובת הרכבת על פי התקנות, והפרת הרכבת את החוזה שנכרת בינה לבין הנוסעים".
השופטת אגמון גם הסבירה כיצד מרוויחה הרכבת מההסדר הקיים: "נוסעים אלו ממילא שילמו לרכבת עבור שימוש בכרטיס 'חופשי-חודשי', ולכן עצם מתן כרטיס נסיעה חינם לנוסעים אלו, לא גורע מקופת הרכבת. המשמעות היא שלנוסעים אלו לא משולם פיצוי בעל ערך כספי כלשהו, ומנגד הרכבת לא מוציאה סכום כסף כלשהו לצורך תשלום 'פיצוי' זה".
מי שמודד הוא מי שמאחר
מי שאמור להגן על נוסעי הרכבת, ולהסדיר את כל נושא רמת השירות בתחבורה הציבורית, הוא כמובן משרד התחבורה. אלא שבמשך שנים ארוכות, נמנע המשרד מלהתערב בענייניה של הרכבת. בדו"ח מבקר המדינה מ-2010 בנושא השירות לנוסעים רכבת, נקבע כי "משרד התחבורה לא פיקח על תפעול הרכבת ועל טיב השירות בה וזמינותו, ולא ביצע בקרה תפעולית על פעילות הרכבת. משרד התחבורה גם לא דאג לקביעת סנקציות בגין אי-עמידה ברמה מסוימת של שירות לנוסע, כפי שעשה כל השנים בנוגע לאוטובוסים".מאז הביקורת, חלה לכאורה התקדמות: משרדי האוצר והתחבורה חתמו בסוף 2009 על הסכם סובסידיה חדש עם הרכבת, לפיו נקבע כי חלק מהסכום שמעבירה המדינה לחברה מבוסס על מדדי שירות שונים - כמו למשל עמידה בלוחות זמנים, ביטול נסיעות, איחורים חריגים וסקר שביעות רצון.
אלא שיש בעיה עם ההסכם, שמסב גאווה רבה למשרדי הממשלה: מי שמספק בפועל את מרבית הנתונים בנוגע לרמת השירות של הרכבת, היא הרכבת עצמה. מצד אחד, היא זו שמאחרת ומבטלת רכבות, ומאידך - היא גם זו שמודדת את רמת הדיוק ומדווחת על ביטולים ואיחורים. בנוסף, שיטת המדידה של הרכבת לקויה: כך למשל, מדד הדיוק נקבע לפי זמן הגעת הרכבות לתחנות היעד בלבד, ואינו מתייחס לאיחורים בתחנות-ביניים.
צריך גם לזכור כי הסכם הסובסידיה מ-2009 כלל אינו נוגע לנוסעים, שעדיין אינם זוכים לפיצוי הולם. אמנם בשנים האחרונות הוגשו כמה הצעות חוק פרטיות, שניסו לתקן את המצב. כך למשל, חברי הכנסת איתן כבל וגלעד ארדן - כיום השר להגנת הסביבה - הציעו ב-2008 לקבוע פיצוי של 50 שקל לאיחור של חצי שעה עד שעה, ותוספת של 50 שקל לכל 15 דקות איחור מעבר לשעה הראשונה.
הצעת החוק - שלדברי יוזמיה "באה לקבוע נורמות פיצוי לנוסעים, שיהיה בהן כדי לעודד נסיעה ברכבת ולספק תמורה הולמת לנוסעים שנפגעים מאיחורי הרכבת" - נדחתה, בגלל התנגדות הממשלה.
לפנייה לכתב/ת 
