השמאל הפסיד בקרב על הדגל

אפתח בווידוי: החברה שלי שמאלנית. שאלוהים יעזור לי.

הנה סיפור קצר על מקרה קצר עוד יותר שהתרחש לפני זמן מה. חברתי ואני נכנסנו לאחד הפאבים באזור הקריות. את דלת הכניסה אליו מעטר (מלבד מאבטח זעוף פנים ועב שריר) גם דגל ישראל. זמן קצר לאחר שהתיישבנו, הבחנו בדגל ישראל נוסף במקום - הפעם תלוי בגאון במקום הבולט ביותר בפאב, מן המעקה של הקומה השנייה. למשמע ה"כל הכבוד" הספונטני שלי, ענתה חברתי ש"זה בטח מקום של איזה ימני".

• לא רק חדשות - מדברים עם החברים בעמוד הפייסבוק של ynet
  

ובכן, גבירותיי ורבותיי, פה קבור הכלב. ממתי הפך דגל הלאום למאפיין של מחנה הימין? איזה דגל הניפו ראשוני המתיישבים והחלוצים? איזה דגל הניף ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל? למען איזה דגל נלחם יצחק רבין ואיזה דגל התנוסס מאחוריו כאשר חתם על הסכמי אוסלו ולאחר מכן הסכם השלום עם ירדן? האם דגל ישראל שייך לימין?

דגל משותף. חזון ישראלי משותף (צילום: רויטרס)

בשנים האחרונות אנו עדים לוויתור של השמאל על הסמלים שנבראו כדי לייצג את כל העם, ובראשם: דגל ישראל, וההמנון הלאומי. הסמלים כאילו נמכרו במחירי סוף עונה למחנה הימין, כך שהנפת דגל ישראל, שלא במסגרת יום העצמאות או טקס ממלכתי, מעוררת באנשי השמאל אי נעימות כאילו ראו את סמל "כך", והשמעת ההמנון נתפסת בעיניהם כלאומנית ופשיסטית. הוויתור של השמאל על הסמלים ועל הגאווה הלאומית מהווה סיבה מרכזית להעלמותן ולאובדן דרכן של מסגרות השמאל המסורתיות הגדולות (העבודה, מרצ וכו'). היעלמות זו, בתורה, פינתה את הדרך להתחזקותם של של ארגונים אנטי ישראליים רדיקליים, שנטלו לעצמם ללא כל זכות את הטייטל "שמאל".

זה הדגל שלי ושלכם 

אנשים שקוראים לחרם על ישראל, תובעים את קציני צה"ל בחו"ל ומסייעים לקרקס האבסורדי אך מסוכן בעליל לדה-לגיטימציה של ישראל - כל אותם אנשים אינם אנשי "שמאל", אלא אזרחים חסרי אחריות המנצלים את זכויותיהם לביצוע טרור מדיני. השמאל האמיתי, אם כן, נושא באחריות להתחזקותם של אלה, משום שהפקיר את שמו ואת זהותו בידם.

זכור לי היטב כיצד ביום שלאחר ההשתלטות על ה"מרמרה" הפגינה בתל-אביב קבוצת פעילים רדיקליים עם דגלי אש"ף ושלטים עם הכתובת "קומנדו מוות" ו"כל החיילים רוצחים". כשביקשתי להניף בקרבתם בשקט את דגל ישראל, נבעטתי לעזאזל על-ידי שוטרי מג"ב שאבטחו את ההפגנה והודיעו לי ש"פה זה הפגנת שמאל, לא ימין". קל לראות כיצד זיהוי הדגל עם מחנה הימין יוצר את ההקשר ההרסני והלא מוצדק בין מחנה השמאל השפוי לבין המיעוט האנטי-ישראלי הקיצוני.

כאדם המזהה עצמו עם הימין, אני פונה לכל אנשי השמאל השפויים בקריאה נרגשת: קחו את הדגל בידיים והניפו אותו. נקטו עמדה אמיצה נגד הארגונים הקיצוניים העושים שימוש בשמכם. מדינת ישראל, השסועה ממילא, זקוקה היום יותר מתמיד למכנה משותף להתאחד סביבו, ולאחר מכן לבנות מתוכו, עקב בצד אגודל, חזון ישראלי משותף ועדכני.

דגל ישראל הוא איננו דגלה של קבוצה זו או אחרת אלא דגל הלאום המשותף לכם ולי. ה"הפסד" שלכם בקרב על הדגל הוא הפסדי שלי, והפסדם של כל האנשים החפצים בטובתה של מדינת ישראל. הוויתור שלכם על הדגל פוגע בכל מי שמדינת ישראל יקרה לו, איש ימין ואיש שמאל כאחד, ומחזק על חשבוננו את אלו שצועקים "כל החיילים רוצחים".

ומחברתי היקרה אני מבקש פומבית - תלי בחדרך את דגל ישראל, ממש ליד המדבקה של "שלום עכשיו".