כיצד קרינה גרעינית משפיעה על הבריאות?
כל אדם נחשף במהלך חייו לקרינה רדיואקטיבית, אך ההשפעה הבריאותית של הקרינה קשורה בטיב הקרינה ובסוג החשיפה.
המשבר המתפתח סביב תחנת הכוח פוקושימה דאיצ'י ביפן לאחר שניזוקה באופן קשה ברעידת האדמה שהתרחשה בשבוע שעבר ובצונמי שבא בעקבותיה מעלה שאלות מדאיגות בנוגע להשפעות הבריאותיות של חשיפה לקרינה רדיואקטיבית: מהי רמת קרינה "מסוכנת"? כיצד הקרינה מזיקה לבריאות? מהן ההשלכות המיידיות וארוכות הטווח של חשיפה לקרינה במינון נמוך?
אף על פי שקיטור רדיואקטיבי שוחרר מן הכורים כדי להקטין את הלחץ השורר בתוכם ועל אף דליפת הקרינה בעקבות הפיצוצים שאירעו בתחנה, העליות החדות ברמת הקרינה לא היו ממושכות.
רמת הקרינה הגבוהה ביותר שדווחה עד כה הייתה בפרץ קרינה שנפלט מכור 3 ב-15 במארס בשעה 10:22 שעון יפן, ורמתו הגיעה ל-400 מילי-זיוורט (יחידת ספיגה רדיואקטיבית בגוף). רמת הקרינה יורדת ירידה חדה כשמתרחקים מן המתקנים הפגועים. על פי הדיווחים, רמות הקרינה בטוקיו, במרחק של כ-220 קילומטרים מדרום-מערב לתחנת הכוח, לא עלתה הרבה מעל הרגיל.
"איננו מתקרבים לרמות קרינה מדאיגות", אומרת סוזן מ' לנגהורסט, פיזיקאית בריאות וקצינת בטיחות קרינה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס שבארה"ב.
לדברי אבל גונזלס, סגן נשיא הוועדה הבין-לאומית להגנה רדיולוגית, שחקר את אסון צ'רנוביל שאירע ב-1986, המידע המגיע כעת מיפן על רמות הקרינה הדולפת הוא מידע חסר במקרה הטוב ולכן ההשערות הפרועות בנוגע ל"תרחישי אימה" עדיין אינן רלוונטיות. ההשפעות הבריאותיות של הקרינה תלויות ברמה שלה, בסוג הקרינה ובמשך החשיפה.
רמת הקרינה
אדם רגיל סופג מדי שנה בממוצע קרינת רקע של 0.2 עד 0.3 מילי-זיוורט. קרינת הרקע נובעת משילוב של קרינה קוסמית המגיעה מן החלל ומפליטות מחומרי בנייה ומחומרים רדיואקטיביים טבעיים בסביבה.
הוועדה האמריקנית לתקנות גרעיניות ממליצה לציבור להימנע מחשיפה של יותר מ-1 מילי-זיוורט לשנה מעבר לקרינת הרקע. ארצות הברית מגבילה את כוח האדם העובד בקרבת קרינה רדיואקטיבית ל-50 מילי-זיוורט לשנה, אם כי רק מעט מאוד מהם בכלל מתקרבים לרמה הזאת.
אין גבול עליון מוחלט החל על חולים המקבלים טיפול רפואי בהקרנות. האחריות לקביעת היתרונות והחסרונות של השימוש בקרינה בטיפול כזה חלה על הצוות הרפואי בהתאם לאבחון המחלה ולסוג הטיפול, אומרת לנגהורסט. סקירת CT אחת, לדוגמה, עלולה לחשוף את הנבדק לקרינה של יותר מ-1 מילי-זיוורט.
מחלת קרינה (או תסמונת קרינה חריפה) נגרמת כשכל הגוף נחשף למינון ברמה של 3 זיוורט, כלומר פי 3,000 מן הגבול המומלץ לציבור בשנה, אומרת לנגהורסט. המרכזים האמריקנים לבקרת מחלות מוסרים שתסמיני מחלת הקרינה, בחילות, הקאות ושלשולים, יכולים להתעורר כמה דקות עד כמה ימים לאחר החשיפה לקרינה.
תקופת המחלה הקשה הגורמת בין השאר לאיבוד תיאבון, לעייפות, לחום, לבעיות בקיבה ובמעיים ואף להתקפי תרדמת, עלולה להימשך שעות עד חודשים.
סוג הקרינה
הקרינה המדאיגה כעת ביפן היא קרינה מייננת הנוצרת מדעיכה ספונטנית של אטומים כבדים כמו יוד 131 וצזיום 137. הקרינה קרויה מייננת מפני שדי באנרגיה שלה כדי ליינן אטומים (כלומר לשנות את מטענם, בדרך כלל על ידי סילוק אלקטרונים). יינון כזה של אטומים ומולקולות ברקמות חיות עלול להיות מסוכן.
יש סוגים שונים של קרינה מייננת. קרינת גמא וקרני X (קרני רטנגן) היא קרינה אלקטרומגנטית, או אור בלתי נראה, המסוגלת לחדור לגוף. קרינת אלפא וקרינת בתא, מורכבת מחלקיקים שהחדירות שלהם נמוכה ולעתים אפשר לבלום אותם אפילו באמצעות לוח קרטון.
ואולם, אם חומר רדיואקטיבי נשאף לריאות או נבלע בתוך הגוף, דווקא חלקיקי אלפא ובתא אלו, שהאנרגיה שלהם פחותה, הם המסוכנים יותר. הסיבה לכך היא שרוב קרינת הגמא וה-X פשוט חולפת דרך הגוף בלי להשפיע על הרקמות (מפני שברמה התת-אטומית רוב הגוף הוא למעשה חלל ריק). לעומת זאת, חלקיקי אלפא ובתא שאינם מסוגלים לחדור דרך הרקמות יאבדו את האנרגיה שלהם בהתנגשות עם האטומים בגוף, ולכן יגרמו נזק רב יותר.
משך החשיפה
מנה קצרה וגבוהה מאוד של קרינה (שפוגעת במשך כמה דקות) עלולה להיות מזיקה יותר מאותה כמות קרינה הנספגת בגוף לאורך זמן. לפי האגודה הגרעינית העולמית, חשיפה חד-פעמית לקרינה ברמה של 1 זיוורט עלולה לגרום למחלת קרינה חולפת ולהוריד את ספירת תאי הדם הלבנים, אבל לא לגרום למוות. מנה חד-פעמית ברמה של 5 זיוורט תהרוג חצי מן הנחשפים אליה תוך חודש אחד. רמה של 10 זיוורט קוטלת תוך שבועות.
קשה הרבה יותר לאמוד את השפעותיה של חשיפה ממושכת לרמת קרינה נמוכה. נזק לדנ"א (DNA) עלול לגרום למוטציות שעלולות להוליך לסרטן, בייחוד ברקמות שבהן חלוקת התאים נמרצת, כגון במערכת העיכול, במערכת הרבייה ובמח העצם. אבל מכיוון שהעלייה בשיעור מקרי הסרטן נמוכה, קשה מאוד להעריך אותה ללא מחקר של אוכלוסייה גדולה מאוד שנחשפה לקרינה.
לדברי לנגהורסט, חשיפה של 10,000 בני אדם לקרינה של 10 מילי-זיוורט (0.01 זיוורט) בכל גופם, תגביר את שיעור הסרטן בכל האוכלוסייה הזאת ב-8 מקרים. ואולם, שיעור מקרי הסרטן הרגיל באוכלוסייה בגודל כזה עומד על 2,000 עד 3,300 מקרים ולכן אי אפשר לזהות עלייה אמיתית של 8 מקרים, היא אומרת.
המאמר המלא התפרסם באתר של "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.
לפנייה לכתב/ת 
