לסרוג ולהרוג: הרוצחים האופנתיים של הקולנוע
הם צמאי דם, אכזריים ומפחידים, אבל הרוצחים הגדולים של הקולנוע מקפידים גם על הופעה ייחודית - כדי שנזכור אותם. ממסכת ההוקי של ג'ייסון לציפורניים המלאכותיות של פרדי - הסטיילינג של הסלאשרים. לדקור, לשחוט, לגזור ולשמור
קארי
מה בגרדרובה: שמלת כתפיות חגיגית מסאטן לבן בוהק, לכבוד נשף סיום התיכון. קארי נראית כל כך תמימה שזה מפחיד, מאוד מפחיד. משהו בעיניים הכחולות, המון נמשים והשביל באמצע של השיער הגולש מבטיחים שהחגיגה הזו תיגמר כשהשמלה היפה שלה תהיה מוכתמת באופן כזה שגם סנו-מקסימה לא יסיר.
מה מסביב: זר ורדים, גיגית מלאה בדם טרי של חזיר שחוט, אמא נוצריה משוגעת וכוח על טבעי להזיז, לטרוק ולשבור כל מה שבא.
דבר המבקר: כשדם החזיר נספג לקארי בשיער, היא הופכת לשד מלא חיוניות מהשאול. כשהוא מכסה את השמלה שלה, היא הופכת לקומבניזון אדום ומטפטף. האדום קצת נבלע בלהבות הכתומות מהשריפה שפרצה בגללה מסביב, אבל היא עדיין מצליחה להתבלט ולהצדיק את הכתרתה כמלכת הנשף.
טבח המנסרים מטקסס
מה בגרדרובה: "פני-עור" הידוע לשמצה, הרוצח הבכיר במשפחה המאותגרת גנטית של "טבח המנסרים מטקסס", מסתובב ברחבי בית המשפחה עם חולצה מכופתרת, מכנסיים מחויטים פשוטים וג'קט שחור תואם, שלפעמים מוחלף בסינר כדי שהחולצה הלבנה לא תספוג את כל הדם של הקורבנות.
מה מסביב: מסכה אקלקטית משהו מעור – ולפני שכל נציגי PETA קופצים, זה בסדר. אף חיה לא קיפחה את חייה לטובת המסכה הזו, רק כמה בני אדם. את ביתו הוא נוהג לאכלס ברהיטים ייחודיים תוצרת בית (מעצמות אדם), ובדרך כלל הוא שומר מסור חשמלי בהישג יד, לכל מקרה שלא יהיה.
דבר המבקר: זה שההורים שלך קרובי משפחה, זו לא סיבה לא לגהץ את החולצה או לזרוק אותה לכביסה אחת לכמה שנים. אחרי שהשקעת כל כך הרבה זמן במסיכה, לא חבל לקלקל את ההופעה עם קמטים וכתמים מתחתיה?
יום שישי ה-13
מה בגרדרובה: במקרה הזה יש להתייחס לשתי פיגורות - ג'ייסון וורהיס, הילד הטבוע ולאחר מכן הרוצח הפרוע, ואמא וורהיס האוהבת והנקמנית. גלגוליו השונים של ג'ייסון לאורך השנים החלו ממשהו מעוות שנראה כמו איש הפיל (ככה זה שנרקבים יותר מדי שנים מתחת למים), אחר כך הוא פינק את עצמו והשתדרג למלתחה שכמו קולפה מגופתו של אופנוען מזדקן, הכוללת ג'קט וכפפות בלויות.
אמא וורהיס דואגת ללבוש פריטים אופנתיים שיחמיאו לגזרתה, למרות גילה המתקדם יחסית לרוצחת סדרתית. חולצה שחורה צמודה שמציצה מתחת לסוודר סרוג בגוון שמנת ומכנסיים הדוקים, בשילוב תספורת קצרה א-לה גרסון בבלונד עדכני (לשנות ה-80), הופכים אותה לאמא הסדרתית של כולנו.
מה מסביב: עם השנים ג'ייסון הבין שמסכת הוקי היא פריט הרבה יותר מרשים מפרצופו המעוות. חורים קטנים שמסתירים יותר משהם מגלים, ופסים אדומים שיבהירו את רצינות כוונותיו מוסיפים לו שיק סיוטי. ובעוד ג'ייסון אוהב סכינים גדולים מכל הסוגים, אמא וורהיס שלא מסתירה את פניה המטופחות מסתפקת בסכין חד וקטן, שתלוי באבזם על מכנסיה. קליל, פשוט ונוח לתפעול.
דבר המבקר: אם כבר להיות מכוער, אז עם מסכה מגניבה. ואם כבר להיות אמא של ילד מת ומכוער, אז לפחות שהסוודר והשיק יהיו דודתיים, אבל נעימים.
משחק ילדים
מה בגרדרובה: צ'אקי הבובון מגיע לידיו של אנדי כשהוא חנוט בחולצת פסים צבעונית במיוחד וג'ינס אוברול שבהחלט הולם את הכחול הפסיכוטי שבעיניים. הכל כמובן במידת אקסטרה-אקסטרה-סמול, בשביל שהבגדים החמודים לא יבלעו בתוכם את גופת הפלסטיק הקטנטנה של הרוצח האהוב.
מה מסביב: שיער ג'ינג'י מלאכותי, סניקרס אדומים וכלי נשק ביתיים מכל הבא ליד. בטריות, אגב, דווקא אין לו.
דבר המבקר: את האוברול השמרני הזה האנושות השאירה - וטוב שכך - אי שם בשנות ה-80. אבל יש לציין שגם היום, צ'אקי עדיין אופנתי יותר מרוב הילדים ו/או בובות הפלסטיק שתמצאו בגן המשחקים, בעיקר אלה שנולדו כקורבנות אופנה להורים שצפו בסרטים קצת פחות מוצלחים. מדהים מה שהתאמת צבעים מוצלחת יכולה לעשות.
סיוט ברחוב אלם
מה בגרדרובה: אל עולם החלום מגיע פרדי קרוגר כשהוא עטוף בחולצת פסים בצבעי אדום-ירוק כהה במיוחד, ניגוד שלדברי הבמאי ווס קרייבן, הוא המטריד ביותר עבור העין האנושית. ואכן, מטריד היא ללא ספק מילת המפתח במקרה של פרדי קשישא. המכנסיים פשוטים אך אלגנטיים, עם גזרה שהולמת את מבנה הגוף המוארך.
מה מסביב: ציפורני מתכת ארוכות המותאמות במיוחד לשיסוף צעירים, כובע פשוט אך אופנתי, ושלל צלקות וכוויות שמעטרות את פניו החביבות-במקור של רוברט אינגלנד.
דבר המבקר: פרדי הוא אולי הסיוט של כל מתבגרי רחוב אלם, אך גם חלומו הוורוד של כל מבקר אופנה. כיאה לנציג מובהק של תחום חיי הלילה, ההשקעה והקפדנות ניכרות בכל דבר - מניגוד הצבעים שצוין לעיל וחיזוי טרנד הפסים הרוחביים שלימים יכבוש את מדפי H&M, דרך הציפורניים הנקיות והמלוטשות ועד הכובע, שמשלים את ההופעה לכזאת שלא איבדה אפילו פרומיל של רלוונטיות מ-1984 ועד היום. רוצחים קולנועיים צעירים - צפו ושננו.
צעקה
מה בגרדרובה: הרוצח המתחלף מסרט לסרט מקפיד לשמור את זהותו בסוד, ותלבושתו מוקדשת למטרה זו. הגלימה השחורה מכסה אותו כליל ולא מאפשרת לזהות שום קימור של גוף אנושי. היא מסייעת לו להיטמע באפלת הלילה ולהתגנב מאחורי קורבנותיו הצווחניים, אך האורך שלה מסרבל ומאט את צעדיו, והוא עלול למעוד מפעם לפעם.
מה מסביב: מסכת פלסטיק של גולגולת, שנראית כאילו העמידו אותה קרוב מדי לאש, ומערבל קולי נייד כדי להפיק גוון קול צרוד ומגרגר כשהוא מתקשר להפחיד את הנרצחים העתידיים.
דבר המבקר: בורקה פוגשת את "הצעקה" של מונק. ההתקוממות העממית באיראן אולי לא מצליחה מי יודע מה, אבל הרוצח כאן חופשי להרשות לעצמו להצר ולקצר קצת את המידות, ולתת לנרצחים ליהנות מהנתונים הטבעיים של גופו הצעיר ברגעיהם האחרונים.
בלאדי ולנטיין
מה בגרדרובה: הרוצח המכה ביום הדביק ביותר בשנה, מגיח ממעמקי המכרה הקרוב לעיר הפרברים השלווה. בהתאם לעבודתו המקורית, הוא מחבב את סגנון הצווארון הכחול ומשיג כל מה שהוא צריך מציודו ככורה פחם. הוא עוטה על גופו חליפת כורים, שנראית קצת כמו חליפת חלל, ונועל מגפיים כבדים. על ראשו קסדה צהובה עם פנס, כדי שאף אחד לא יימלט ממנו בחסות החשכה.
מה מסביב: אי אפשר להיות שוחט פורה מן המכרה בלי מקוש לתקוע בראשם של חבריך, ומסיכה לסינון רעלים על פניך. כמו כן, יש להצטייד בכמות נכבדת של קופסאות שוקולד בצורת לב מן המרכול הקרוב, לאחסון ומשלוח הלבבות הטריים שנעקרו מגופות הקורבנות. כמות הקופסאות ככמות הנרצחים, אך כדאי להחזיק עודפים למקרה של הרס אריזה עקב נזילה.
דבר המבקר: החליפה גדולה עליו וצריכה כביסה, והמסכה נראית כמו משהו ממלחמת המפרץ שיש לכולנו בבוידעם במקרה הטוב, או כמו חיקוי עלוב לדארת' ויידר במקרה הרע. דחוף להחליף סטייליסט!
