אחרי מתקפת הפצמ"רים: חג פורים עצוב בקיבוץ
בקיבוץ בנגב שבו נפגע אחד הבתים ממטחי הפצמ"רים מנסים להתאושש. את פורים התושבים כבר לא יחגגו, אך בינתיים מנסים להעלות את המורל. "זה החיים שלנו, חיים ממלחמה למלחמה"
בקיבוץ שבו פגעו שלשום פצצות המרגמה בחדר הממוגן של אחד הבתים, קיפלו אמש (א') את מתקני הפורים שהיו מיועדים למסיבה בשבת בצהריים. המסיבה לא התקיימה. במקום קרנבל לחג הם קיבלו מטחים של עשרות פצמ"רים לעבר יישובם. הירי נמשך גם אתמול בערב, כשרקטה שוגרה לעבר אשקלון, לא רחוק משם. בכניסה לחדר האוכל עדיין תלוי השלט הקורא לתושבים ולילדים שלא לפספס את המסיבה.
דרורית דרום, שביתה נפגע מהפצמ"ר, הייתה עסוקה אתמול בניקיון הבית. "לא נגעתי בממ"ד כי חיכיתי לשמאי שיאמוד את הנזק. על כל דבר בבית יש אבקה לבנה. היו לי טלפונים מכל הארץ והעולם אתמול. אחרי זה הלכתי לישון בתוך המיטה עם כל הרסיסים וזה לא הפריע לי. זה דברים קטנים בשבילי".
דרום היא לא מהאנשים שיירתעו מפצצות המרגמה, למרות שבעבר הרגו תושבים באזור. "נולדתי באמצע מלחמה וגם אמות באמצע מלחמה. זה ההווי שלנו, זה החיים שלנו. אנחנו חיים ממלחמה למלחמה".
אנשי מס רכוש שהגיעו לאמוד את הנזק בביתה, התרעמו על הבנייה של הממ"ד. "ככה לא בונים", אמר אחד מהם. הוא לא התכוון חלילה לחוזק של המבנה, אלא לעבודת החיפוי שבפנים. אנשי מס רכוש פוררו בידיהם את החיפוי בכעס. "הרמטכ"ל הגיע לכאן עם כל חבר נאמניו", דרורית סיפרה, "הוא אמר שהממ"ד הוכיח את עצמו ואם לא היה ממ"ד הקירות לא היו עומדים בעומס וכל הדירה הייתה מתמוטטת".
"פורים יהיה על אפם וחמתם"
נדמה כי הדבר שהכי הטריד את מנוחתם של אנשי הקיבוץ לא היה הפצמ"רים אלא אנשי התקשורת. נאוה לוי, עד לפני חודש מזכירת קיבוץ, סיפרה שפורים של הילדים נפגע. "היה אמור להיות קרנבל שמח עם הרבה מתקנים שמחים, ילדים שלנו והנכדים שלנו היו אמורים לבוא בכל רחבי הארץ. במקום זה קיבלנו קרנבל תקשורת".
למרות הכל, אנשי הקיבוץ לא יתנו לדבר להרוס את פורים - גם אם הם קיבלו קרנבל מסוג אחר. אורנה ארביטמן, העובדת במזכירות, צילמה היום את ההרס והנזקים. "שני הילדים שלי היו קצת לחוצים, אבל אנחנו מעודדים אותם. הבן הקטן שלי היה בפורים, הוצאנו אותו למסיבה. פורים יהיה על אפם וחמתם".
מבחינתה של ארביטמן המטח שלשום הציף בה זכרונות ישנים. "ב'עופרת יצוקה' לקחתי אותם לאמא כי ילדים לא צריכים לעבור את זה. ב'עופרת יצוקה' הממ"דים לא היו גמורים, אז העדפנו שיהיו רחוק. בעלי נשאר כאן, כחלק מצוות הביטחון של הקיבוץ. כל פעם היה מגיע לכמה ימים, מדווח מה קורה וחוזר חזרה. תקופה די רצינית התחבאנו במסדרון לפני חדרי הביטחון". על חברתה דרום ציינה: "אם דרורית הייתה מתחבאת במסדרון היא לא הייתה יוצאת בקלות. היו פה
נפגעים".
לא רק תושבי הקיבוץ סבלו מהירי המאסיבי ביום שבת. בזמן שעשרות הפצמ"רים התפוצצו, אמורות היו להגיע לכנס באורחן של הקיבוץ קבוצה של נשים בדואיות. רבקה, מזכירת הקיבוץ, הסבירה שבאורחן של הקיבוץ אין ממ"דים, רק מיגוניות ומקלט.
"במקום היה כנס נשים בדואיות שהחל ביום חמישי אחר-הצהריים. גם בשישי היה הכנס, וביום שבת זה היה אמור להימשך. ביקשנו מהן שלא להגיע", סיפרה ריבקה שהביעה תקווה שהפצמ"רים לא ימנעו מהנשים הבדואיות להגיע לקיבוץ, "אני חושבת שהעבירו את הסדנה למקום אחר. אנחנו יישוב שקט ונעים, וכשמפרים את שלוותנו אנחנו ממשיכים הלאה. עוד לא קיבלנו ביטולים. אני לא חושבת שמסוכן, אתמול היה מסוכן".
לפנייה לכתב/ת 
