העו"סית הזו היא אמי

אני מכיר עובדת סוציאלית שאף פעם לא מתלוננת על נושאים שקשורים לכסף. היא אמרה לי פעם שכמרגישים שאין מספיק, צריך לתת ממה שיש לך לצדקה. אבל היום, האשה הזו, נעלבה בגללך, שר האוצר.

לעובדת הסוציאלית הזו היה ועדיין יש פוטנציאל אמיתי להיות עשירה. יש לה תואר ראשון מאוניברסיטה מכובדת באנגליה. היא סיימה תואר שני במשפטים בהצטיינות באחת האוניברסיטאות המובילות בעולם (ייל).

לפני כ-40 שנה בחרה האשה הזו, מתוך אידיאולוגיה - לעלות לארץ ישראל, ובהמשך ועל בבסיס אותה האידיאולוגיה בדיוק, היא בחרה לעסוק דווקא בעבודה סוציאלית. בשנות ה-70 כפקידת סעד לחוק הנוער באשקלון, בשנות ה-80 טיפלה בעולים אתיופיה, שעלו ב"מבצע משה", לפחות שלושה מהם גרו אצלה בבית בתקופות שונות. בשנות ה-90 התקדמה האשה שלנו, ומונתה למפקחת על האומנה ועל הטיפול בילד בקהילה.

העובדת הסוציאלית הזו, אחרי 40 שנות ותק, עם תואר שני במשפטים ותואר ראשון בעבודה סוציאלית, מרוויחה פחות מהשכר הממוצע במשק, יחד עם זאת המשכורת שלה עוד גבוהה יחסית לקולגות שלה.

לפעמים, לפני כניסת השבת, היא עונה לטלפונים של מטופלים, כי היא עוסקת בדיני נפשות ממש. לפעמים, בדרך הביתה בסוף יום עבודה, קשה, מורכב ותובעני, באוטובוס או בטרמפ מזדמן, היא משוחחת כל הדרך בנייד, עם עוד מטופל, או עמיתה לעבודה, בנוגע לעוד פנייה דחופה שלא סובלת דיחוי. אין לה אחזקת רכב, וגם למשפחות הפזורה הבדואית שבאחריותה היא מגיעה באוטובוסים. הוצאות האש"ל שלה מגוחכות. אחרי 40 שנות ותק, הברוטו לפנסיה עומד על 8,662 שקל ו-22 אגורות.

כבוד שר האוצר, הלקוחות של האשה הזו לא יכולים לצעוק. הם לא יושבים על השאלטר כמו עובדי חברת החשמל. הם לא יכולים לסגור את נתב"ג או את נמלי הים. בעצם, הם גם לא יכולים לחסום כבישים. ילדה שאביה אנס אותה, לא יוצאת להפגין. אשה שבעלה מכה אותה, לא יודעת לשבות רעב. ילד שאין לו מה לאכול בצהריים לעולם לא יתפקד לפריימריז של המפלגה שלך.

מאבק על הזכות לחיות בכבוד

יום אחד, אם תפגוש את העובדת הסוציאלית הזו, היא תספר לך איך זה לדאוג ל-5 ילדים רגע אחרי שאבא שלהם רצח את אמא. איך מנסים לשקם ילדה שנולדה לאם שעוסקת בזנות. היא תספר לך איך במערכת הזו הטובים והמסורים נרמסים. ואם תשאל את עצמך מהיכן אני מכיר את אותה אשה, אגלה לך סוד קטן אדוני שר האוצר. האשה הזו היא האמא שלי.

היא בחרה להקים משפחה ולגדל אותי ואת אחי במדינת ישראל, ולא באנגליה, כי האמינה שכאן תקום מדינה של ערכים, מדינה של הוגנות, מדינה שממשלתה בוחרת כנושא מרכזי ליום-העצמאות התשע"א את נושא "הערבות ההדדית" לא לתפארת המליצה, לא כנושא שבמקום שהממשלה תטפל בו בכל מאודה ותקציביה, עשרות ארגוני צדקה תופסים את מקומם, מדינה שבה היא תוכל לבחור לעבוד כעובדת סוציאלית, ולא כעורכת דין, ולקיים את עצמה ואת משפחתה בכבוד. אבל אחרי 40 שנה היא גילתה ששכחו אותה.

לפני 14 שנה הנהגתי את מאבק הסטודנטים. מנקודת המבט שלי, המאבק לא היה על גובה שכר הלימוד אלא על הזכות של כל אזרחי ישראל לחינוך איכותי. מאז התבגרתי. המאבק הנוכחי איננו מאבק סקטוריאלי. זה מאבק על הזכות של נותני השירותים החשובים ביותר במגזר הציבור לחיות בכבוד. הם ושכמותם, אנשים מוכשרים ומנוסים שמסוגלים להרוויח הון בשוק הפרטי, אך מעדיפים להרוויח הון אידיאולוגי.

אדוני שר האוצר, בוש והיכלם. הסיבה היחידה ששכר העובדים הסוציאליים מבזה היא כי לאנשים האלה אין פה. אבל אני רוצה להבטיח לך משהו, אדוני שר האוצר. אולי הם נאלצים לשתוק, אבל ללא מעט אזרחים במדינת ישראל יש פה, ואנחנו מתכוונים לצעוק. עכשיו זה אישי, ועבור כל אדם - המאבק הזה צריך להיות אישי.

• ארז אשל, מייסד המדרשות למנהיגות ומנהיג מאבק הסטודנטים ב-1998