לנער את הרווק מהזוגיות
"רווקים לשבוע" הוא סרט קומי משעשע במיוחד, שלא באמת הולך עד הסוף למרות הוולגריות שפוקדת אותו לפרקים. הטיפול ביצרי הגבר הכלוא בזוגיות אמין, אבל אפשר היה לוותר על הקלוז'ר. הוא מתבקש בהוליווד - לא בחיים
פתאום, כשנדלקו האורות בבית הקולנוע, היה מפתיע לגלות בין הצופים סבתא הממה ואת שני נכדיה הצעירים והדי נבוכים. היא חשבה שהיא לוקחת אותם ליום כיף בפורים, שכולל צפיה בקומדיה רומנטית משובבת נפש. אבל למרות ש"רווקים לשבוע" אכן משובב נפש באופן מפתיע, אפילו מצחיק, הוא ממש לא סרט לילדים.
מילא איברי הגוף החשופים שצצים מדי פעם, אך הבעיה העיקרית היא שהסרט עוסק בנימיהם העדינית של חיי הזוגיות - משהו שהפעוטות לא מכירים והסבתא הפולניה כבר שכחה ממנו.
"רווקים לשבוע" ("Hall Pass") היא הקומדיה החדשה מבית האחים בוב ופיטר פארלי, שהביאו לכם בעבר את "טיפשים בלי הפסקה" ו"משתגעים על מרי". הפעם הם מציעים לכם טיפול ציני ומשעשע בפסיכולוגיה גברית תחת זוגיות, כפי שבאה לידי ביטוי באמצעות אוון ווילסון וג'ייסון סודיקיס. השניים הם חברים בגיל העמידה, שחיים מזה שנים בכלוב של זהב. הם אנשי מקצוע מצליחים, יש להם משפחה חמה ואוהבת וגם נשים יפהפיות: אבל הם רוצים יותר - לזיין.
הסרט אינו לילדים, גם לא לסבתות, אבל הוא בהחלט לא שמור רק לגברים. מומלץ שנשים יצפו בסרט ויפנימו אותו, דווקא משום שהעלילה נוטה לערער את אידאל מערכות היחסים ארוכות הטווח. זה אולי לא יצחיק אותן כל כך, אבל הטיפול של האחים פארלי בקומפלקס הגברי בכל הנוגע לזוגיות יכול ללמד אותן הרבה על איך בנים חושבים. והגברים מה איתם? דווקא אלו הרגישים מספיק, יהנו יותר מההומור שיש בסרט, לפחות עד לרגעי הסיום הפרועים שלו.
הכל בסדר, על פני השטח. "רווקים לשבוע"
ב"רווקים לשבוע" מגלמים ווילסון וסודיקיס את דמותם של ריק ופרד, שנשואים באושר למגי (ג'נה פישר) וגרייס (כריסטינה אפלגייט) ובו בזמן מפנטזים על כל הנשים נאות המראה שהם פוגשים בחיי היומיום שלהם. בין אם זו פייג' הבייביסיטרית הלוהטת במיוחד (אלכסנדרה דדאריו), לי הברמנית האוסטרלית הבלונדינית בבית הקפה השכונתי (ניקי ווילן), או סתם בחורה מזדמנת ברחוב, במשרד או בפארק.
להיות עם, להרגיש בלי
סף החרמנות ההולך וגואה גורם לנשים לקבל עצת חברה ותיקה, לארוז את החפצים ואת הילדים ולעזוב - רק לשבוע. הן לא רוצות לפרק את החבילה, אלא רק לתת לבעליהם הזדמנות לפרוק את התשוקות החבויות שלהם, לפרוק את זה מהסיסטם. יש להם שבוע חופשי לעשות את זה ומידת ההצלחה תלויה רק בהם - או, פה זה מתחיל להיות מעניין.
משטרת הזוגיות לשירותכם
ולמה זה זה מתחיל לעניין? כי מלבד הסיטואציות המצחיקות שריק ופרד בחיפושם אחר סטוץ, בעוד הזמן ההולך ואוזל, הם מגלים שבמקרה הזה, רק השעון דופק. בדרך שבה ועולה הדילמה הגדולה שפועמת כמעט בכל גבר בתוך מערכת יחסים - האשה שאיתו מפרה אותו, מפתחת אותו ועושה את החיים לקלים ונוחים יותר. ביחס ישר גם הביטחון העצמי שלו גובר, עד כדי כך שהוא בטוח, שלו רק היה מותר לו, היה מזיין כל דבר שזז - באיכות ובכמות. כל שידו משגת.
הסיטואציה המשעשעת ב"רווקים לשבוע", מדגימה מה קורה שכשהחופש הזה ניתן, כשהמציאות טופחת על הפנים והבטחון העצמי דועך למצב שכיבה, בגיל העמידה. כך קורה שהם נשארים רק עם אותה היד, שלא משגת. ושכבר קורה משהו וההזדמנות נקרית בדרכם, עולה זכרון האשה האוהבת והמגוננת. לסיכום, מדובר על תכונה גברית שורשית: להיות עם, ולהרגיש בלי.
פרץ של בטחון עצמי גברי. ווילסון ו-ווילן ב"רווקים לשבוע"
האחים פארלי עושים את העבודה כהלכה גם ברובד הקומי וגם בזה הדרמטי, שנוגע באותם זרמים תת קרקעיים גועשים שגם הזוגיות הממסדת לא מצליחה להשקיט. הבעיה מתחילה לקראת סוף הסרט,
כשהעלילה מתקרבת לסופה בכמה דקות רוויות אקשן שאינן נוגעות לסרט. אולי זוהי פרקטיקת בימוי שגרתית שדורשת קלוז'ר, גם בנושא שבו אין קלוז'ר. בניגוד לעלילה, בחיים האמיתיים הקומפלקס הזה לא נפתר. הוא ממשיך לדגור שם בנפשו של הגבר - שרוצה תמיד למרחבים.
חבל? הבמאים שהלכו די רחוק עם היציאות הוולגריות שלהם בסרט (ראו הוזהרתם), הגבילו את עצמם בסופו של הסרט בכל הנוגע למתיחת העלילה למחוזות חוצי שמרנות, יצריים ובוגדניים יותר. הסרט עושה לעצמו הנחות, כשהבעלים ונשותיהם מגיעים לאיזון מחודש ושיוויוני, כמקובל במציאות ההוליוודית ופחות בחיים. בלי קנאה הרסנית, יחסי שליטה ותשוקות בלתי נשלטות. מקסימום קצת רגשות אשם. נו, זה דווקא מדגדג מוכר לסבתא.
