מי יגן על הפרחים המוגנים בחצר הבית המשותף?

בשכונה האפרורית שלי - אי שם במרכז גבעתיים - מתרחש מדי שנה נס טבעי קטנטן: במהלך דצמבר או ינואר, מתכסות חצרות הבתים המשותפים בעטרת מבהיקה של עשב ירוק שופע. חודש אחר כך הוא מצמיח גם שלל חמציצים וחרציות, ולקראת מרס מצטרפות אליהם כלניות ונוריות. אחרי הצמחים מגיעים גם בעלי החיים: חיפושיות פרת משה רבנו, נמלים, חרגולים ומרבי רגליים, חלזונות אחרי הגשם, ציפורים ולפעמים אפילו קיפודים וצבים. 

כך, במרחק חצי דקה הליכה מהבית, צומח לו מרבד ססגוני וריחני, מהסוג שאנשים אחרים נוסעים קילומטרים במכוניות עשנות כדי לראות אותו ביערות של קק"ל ועל גבעות הנגב. פינת חמד באוקיינוס האורבני שביתי בת השנה וחצי עוברת בה מדי יום בדרך אל הגן, מלטפת כלבים ולומדת להפריח סביונים ולהבדיל בין פרחים לפרפרים, והגדולה (8) מתרוצצת בה עם חברותיה וטועמת את טעימות העצמאות הראשונות שלה, כאילו היו ילדות מושב.  

שטח ירוק, הוא, כידוע, מצרך נדיר בישראל. אנשים משקיעים לא מעט זמן וכסף, וגם מים, כדי לגדל גינה בחצר ביתם - ואילו אנחנו מקבלים אותה בחכירה מאמא-טבע, חינם אין כסף.

לטעמי האישי, הגינה הפראית הזאת יפה יותר מריבוע של דשא מוקף בערוגות מסודרות. למעט חיסרון אחד: הגינות המלאכותיות צומחות 12 חודשים בשנה, הפראיות - ארבעה חודשים בלבד. עד מאי, הירוק מצהיב והפרחים מתחלפים בקוצים. איך אומר פוליקר? כל כך קצר ושברירי כאן האביב.

אלה פרחים, לא קוצים!

אבל מסתבר שגם ארבעה חודשים הוא זמן פריחה ארוך מדי לטעמם של אנשים מסויימים. מדי שנה, במרס, מפזרת העירייה מכתבים לוועדי הבתים, שבהם הם מתבקשים "לנקות את העשביה והיבלית הצומחות בחצר".

אחריהם, תוך זמן קצר, מגיעים הגננים, חמושים במסורים ומכסחות, מגלחים את השטח ועוקרים כל עשב וכל פרח - כחודש וחצי לפני זמן מותם הטבעי. בשנה שעברה, כשגיליתי, לתדהמתי, שוועד הבית הזמין גנן להשמיד את החצר שלנו, ביקשתי ממנו שיחוס לפחות על עשרות הנוריות והפרגים. הוא השאיר ערוגה אחת עם שלושה פרחים.

הגננים הם שכירים של ועדי הבתים, שנענים באדישות להוראה המפורשת של העירייה. לחלק מהם ממש לא אכפת מפיסת הנוף שהם מחסלים. בשנה שעברה שאלתי את ועד הבית שלי, בחור טוב באופן כללי, למה הוא נותן את ידו להשחתה הזו? כי צריך לנקות את הקוצים, הוא הסביר. פרחים, לא קוצים, תיקנתי אותו. בקרוב הם יהפכו לקוצים, הוא אמר, וימשכו נחשים ומזיקים.

זה יקרה גם כך, אמרתי, ושאלתי למה אי אפשר היה לדחות את הכיסוח בחודש-חודשיים, לזמן שבו יהיה נחוץ באמת. הוא משך בכתפיו ואמר שכבר הזמין את הגנן, ושישתדל לדחות בשנה הבאה - אם העירייה לא תתעקש יותר מדי. 

לגינות בשכונה שלנו היה סוף טוב. השנה, מיד אחרי שהחל מבצע ההשמדה ונכרתה הגינה הראשונה, פנינו לעיריית גבעתיים, שהחליטה לדחות את המשך הכיסוח לקיץ, למעט מכתבים נקודתיים שבהם ביקשה מהתושבים לגזום אך ורק גדרות חיות שפולשות לרחוב. 

מלאכת הרס - בסיוע התושבים

גינות כאלה קיימות לא רק בגבעתיים. ראיתי אותן במו עיני גם בירושלים, ברמת-גן, בהוד השרון, בפרדס חנה, בחיפה ובמעלות תרשיחא - ואני מניח שיש מקומות נוספים, ושהיקפן הכולל מגיע לדונמים רבים. במשך 4 חודשים בשנה, מדובר בשטחים ירוקים לכל דבר. מי שממהר לכרות אותן, מקצץ עוד קצת ממה שנשאר כאן מהטבע הירוק.

אם לא די בכך, חלק מהפרחים הצומחים בהן הם מוגנים ועקירתם מהווה, לכאורה, עבירה על החוק. ארגוני הסביבה נאבקים ובצדק, נגד בנייה בהמקומות שפורחים בהם פרחים כאלה. כל ילד בישראל יודע מה שלימדה אותנו החברה להגנת הטבע, באחד הקמפיינים הסביבתיים הראשונים בהיסטוריה שהצליחו - אסור לקטוף פרחים מוגנים. אבל בעיריות רואים בהם "יבלית ועישביה", שדינה כרת.

פקודת הניכוש גם אבסורדית וחוטאת למטרה של עצמה. העשבים אכן הופכים בקיץ למפגע תברואתי מסוכן שמושך מזיקים וגורם לשריפות. כדי למנוע נזקים, כדאי לגזום אותם יותר מפעם אחת, אבל אף ועד בית לא ייקח על עצמו הוצאה כזאת. מי שמגלח את השטח בתחילת האביב, מפספס את ההזדמנות לנקות בקיץ, כשבאמת צריך.

אך הבעיה אינה רק העיריות - אלא גם התושבים עצמם. יש כאלה שמשליכים לתוך החצרות שקיות ובקבוקי פלסטיק, ואחדים מהם הפכו את החצרות הפורחות למזבלה קטנה. אחרים סתם עיוורים ליופי שמלבלב מתחת לאפם ולעיתים אף "מגדילים ראש" וממשיכים במלאכת ההרס על דעת עצמם.

"אני מוריד את כל הלכלוך הזה ולא אכפת לי שאתם קוראים לזה פרחים מוגנים", אמר לי אחד מנציגי ועדי הבית בשכונה, שהחליט לעקור את כל הצמחים בגינת הבניין הזרועה נוריות ופרגים, אף שהעירייה הורתה לו לגזום גדר חיה בלבד, "מה נהייתם לי פה כולכם שומרי טבע כאלה? זה גועל נפש וצריך להוריד את זה".

מעיריית גבעתיים נמסר בתגובה: "אגף השפ"ע בעיריית גבעתיים פועל לאורך כל השנה בכדי לשמור על הצמחייה בעיר ובכלל זה על גינות ברחבי העיר. מדי קיץ אף שולח האגף דרישה לבעלי בתים כי עשבייה בחצר תיגזם, כאשר במקביל שומרת העירייה על צמחים מוגנים.

"השנה, בשל עומס תלונות על חצרות לא מטופחות, נתבקשו חלק מהבעלי הבתים המשותפים לדאוג לטיפוח הצמחייה בחצר, אך בשום פנים ואופן אין העירייה מעודדת או מבקשת לפגוע בצמחייה מוגנת. העירייה אף מצפה מבעלי המקצוע המבצעים את עבודת הניקיון מטעם וועדי הבתים שיעשו זאת תוך התחשבות בצומח. במקביל לכך תשוב העירייה לשלוח בקשות דומות בימי הקיץ, ולא בעונות המעבר כפי שנעשה במקרה נקודתי זה".