אב בעל כורחו עשוי לשלם מזונות מופחתים
מיתוסים ואמיתות מתחום המאבק המתרחב והולך סביב ילדים שנולדו בהיעדר כוונה הדדית של שני בני הזוג, בתוספת טיפים ודרכים למיצוי זכויות שני הצדדים במקרים כאלה
ילדים שאבותיהם לא רצו בהם יוצרים מציאות משפטית מורכבת, שרבים לא ערים לה. בציבור רווחים מיתוסים שגויים, הגורמים לאמהות חד הוריות לא לממש את זכויותיהן המעוגנות בדין. מצד שני, גברים רבים, הטוענים שזרעם נגנב בעורמה, אינם מודעים לאפשרות שבית המשפט יקל עליהם בעשרות אלפי שקלים ואף יותר, בכך שיפסוק להם מזונות מופחתים מהמינימום המקובל ולא יחייב אותם כלל במימון ההוצאות החריגות של הילד. רבים מהגברים האלה מנסים לחמוק ממזונות ומוצאים את עצמם נרדפים על ידי מוסדות החוק.
להלן סקירה על המאבק המתרחב סביב ילדים שנולדו ללא כוונה מראש של שני בני הזוג, בתוספת טיפים ודרכים למיצוי זכויותיהם של שני הצדדים במקרים כאלה.
תופעת הילדים האלה הפכה בשנים האחרונות לבעיה משפטית מורכבת ורחבת היקף. הבעיה לא נוצרת רק עקב לידות ללא נישואים או מחוץ לנישואים, אלא גם כתוצאה מריבוי הסכמי הורות משותפים, הנכרתים בין פרטנרים שחברו יחדיו להבאת ילד משותף לעולם, אבל הסתכסכו לאורך הדרך.
החוק בישראל מעניק לאשה בעלות מוחלטת על גופה, ועל כן ילדים כאלה הם ברוב המוחלט של המקרים – לא רצויים על אבותיהם. ילדים לא רצויים עלולים לבוא לעולם כתוצאה מרומן מחוץ לנישואים, כתוצאה מהונאה ("גניבת זרע"), או כתוצאה מהסכמות בין ההורים שלא כובדו לאחר הלידה (הסכמים להורות משותפת).
החלטת בני הזוג אינה פוטרת את האב ממזונות
ישראלים רבים סוברים שהם יכולים להחליט יחד, עוד לפני הלידה, כמה ישלם האב מזונות, ולעיתים אף מסכימים על כך שהוא לא יידרש לשלם מאום. אם וכאשר יגיעו הסכמות אלה לבית המשפט, הן ייפסלו על הסף כלא תקיפות. הסיבה: הזכות למזונות שייכת לקטין, ולא ניתן לשלול אותה ממנו, גם אם קיימת הסכמה בין ההורים.
למרות זאת שטף באחרונה גל של תביעות ופסקי דין של בתי המשפט לענייני משפחה, בהן נקבע, בין השאר, שכאשר האב הפגין התנגדות ומורת רוח קשה נגד הבאת הילד לעולם, הוא יחוייב אמנם במזונות, אך מזונות מינימליים בלבד (שנקבעו על פי הלכת בן עמי) – 1,300 שקל בחודש. אותם פסקי דין, פטרו את האב מהשתתפות בהוצאות המיוחדות של הילד לאורך חייו, תשלומים שיכולים להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים.
פסקי דין אלה אמנם אינם מחייבים כהלכה, או כפס"ד תקדימי, אך מסמנים מגמה המתחזקת והולכת בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל.
רישום הילד לא חייב להיות בהסכמת האב
רישום האבהות על הילד הוא פרט חשוב, בעיקר כשמדובר בילד שאביו לא רצה בו. רבות מהאמהות אינן יודעות כי אין הן צריכות את רשות האב כדי לרשום אותו כאבי הילד בתעודת הלידה. על האם היודעת את זהות האב לבקש לרשום את שמו בתעודת הלידה כשהיא מתאשפזת ללידה, וזאת גם אם הוא מסרב להיות איתה בקשר, מאיים לא להכיר בילד ומסרב לרשום את שמו על תעודת הלידה.
אם האב מתנגד לאבהותו, הוא ייאלץ להגיש נגד האם תביעת אבהות, הגורסת שהוא אינו האב, או שהילד אינו רצוי מפני שהובא לעולם בניגוד חמור לרצונו. אם האם רשמה את שמו של האב בתעודות, היא תוכל בבוא העת להגיש נגדו תביעת מזונות ביתר קלות. בירור תביעת האבהות יהיה קל לאין שיעור לעומת המצב בו לא נרשם האב בתעודת הלידה כלל. אם האמא לא רושמת את שמו של האב בתעודת הלידה, ולא מגיעה איתו להסכמות לגבי רישומו כאביו של הילד במשרד הפנים, היא תצטרך להגיש נגדו תביעת אבהות בהליך מורכב יותר.
במקרה בו הגבר לא יתכחש לאבהות, הוא עשוי לבקש, ולקבל, פסיקת מזונות מופחתת. כאמור, אין מדובר בהלכה, אלא בניצנים של מגמה בקרב שופטי בתי המשפט למשפחה.
אם כופר הגבר באבהותו, הוא יוכל לגשת לבדיקת רקמות על חשבונו. לא ניתן לכפות על אדם בישראל לעבור בדיקת רקמות, מפני שהפעולה זו חודרנית וסותרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
שיהוי בהגשת תביעת אבהות
תביעות מאוחרות לאבהות, שאינן מוגשות בתוך זמן סביר לאחר לידת התינוק, עלולות להיתקל בסרובו של בית המשפט להיעתר לתביעה. שיהוי בהגשת תביעת אבהות הוא שיקול שבתי המשפט מביא בחשבון כטענת הגנה כנגד ביצוע בדיקת רקמות.
שיקול נוסף בו בית המשפט מתחשב, במסגרת שיקוליו אם להיעתר לתביעת האבהות), הוא אם האב, שטוען שאינו אביו של הקטין, נרשם כאביו של הקטין עם לידתו, או בזמן הסמוך למועד לידתו. היעדר רישום של האב תהווה טענת הגנה בתביעת אבהות.
שיקוליו של בית המשפט אם להיעתר לתביעת אבהות ולאשר ביצוע בדיקת רקמות - נעוץ אך ורק בטובת הקטין, משום כך השיקול המכריע בדחיית תביעת אבהות היא האם בדיקה תממזר (מלשון ממזר) את הקטין.
אם בדיקת הרקמות תעלה שהתובע הוא אכן האב, ייקבעו המזונות החל מיום הגשת תביעת המזונות בידי האם. כמעט לא ניתן לתבוע מזונות באופן רטרואקטיבי. אם שאינה תובעת מזונות עבור ילדיה נחשבת כאילו ויתרה על מזונותיו לאורך כל התקופה בה לא תבעה מזונות.
לצערי, השתרש מיתוס שרבות מהאמהות מאמינות בו, האומר שעומדת שנה לרשות האם כדי לרשום את הגבר כאבי הילוד, ורק אם הוא מסרב בחלוף השנה, מותר להגיש נגדו תביעת אבהות.
למעשה, אין הדבר מדוייק כלל ועיקר. ניתן לתבוע את האב לאבהות במהלך השנה, ואפילו מיידית לאחר הלידה.
בפועל, אין התיישנות על תביעת אבהות, מפני שגם הילד רשאי להגיש תביעה שכזו כבגיר, ולדרוש את מזונותיו רטרואקטיבית במקרה בו האב הביע סירוב במהלך שנים לבצע בדיקת רקמות.
בדיקת רקמות: סירוב פועל נגד הסרבן
השיקול המרכזי בעד ונגד בדיקת רקמות הוא שיקול הממזרות. אם קיים סיכוי שייקבע בבדיקה שהילד ממזר, נמנע בית המשפט מלהורות על בדיקת רקמות. כאמור, לא ניתן לכפות בדיקת רקמות על אדם בישראל, אבל אם הגבר מסרב לערוך בדיקת רקמות, הדבר יהווה ראייה כבדת משקל לאבהותו, ואז ייטה בית המשפט להכיר בו כאב למרות חוסר הוודאות ויוציא פסק דין הצהרתי שהילד מעתה ואילך ייחשב כבנו. פסק הדין הזה מכובד על ידי כל מוסדות המדינה.
תביעת מזונות איננה מחסום מפני ערעור על אבהות
רבים מהאבות סוברים שאם מוגשת נגדם תביעת מזונות הם חייבים להגיב עליה, ולא יכולים לערער יותר על אבהותם. זו טעות, מפני שגבר שהוגשה נגדו תביעת מזונות רשאי להגיש לבית המשפט תביעת אבהות, במסגרתה יטען כנגד אבהותו. במקרה שכזה תביעת המזונות תוקפא, ועד שיתברר העניין, לא יחוייב הגבר במזונות. הדבר חשוב עבור אותם אבות הסוברים שהזמן עשוי לפעול לטובתם, זאת מפני שהליך בירור האבהות איננו קצר. אבל אם נקבע שהנתבע הוא אכן האב - הוא ייאלץ בכל מקרה לשלם מזונות לילדיו, מהמועד בו הגישה נגדו האשה את תביעתה למזונות.
- עו"ד יעל שמואלי מתמחה בדיני משפחה
לפנייה לכתב/ת 
