יש לי משפחה אלטרנטיבית, מה רע?
כשהייתי בת שמונה הוריי התגרשו, והפכנו לשיחת העיר. התביישנו. היום בני חוזר מבית ספר ובכל פעם מספר לי על עוד זוג הורים שנפרד. נראה שהוא מקבל את הדברים באופן הרבה יותר פשוט ממני, הגירושים בעיניו הם דבר שבשגרה
כשאנשים מסתכלים עליי, במבט ראשון הם חושבים שאני ילדה. אחר כך, כשהם מבינים שיש לי ילדים, הם חושבים שאני נשואה. כשהם מבינים שבן הזוג שחי איתי הוא לא אבא שלהם, הם שואלים מה זה אמור להביע? תהיתי איך אמורה להיקרא משפחה כמו שלי. אני חד הורית? לא ממש. גרושה? גם לא. אז מה כן? הגעתי למסקנה שהמונח המתאים ביותר הוא משפחה אלטרנטיבית.
אולי השתמשו במונח הזה כבר בקרב הקהילה ההומו-לסבית, ושמעתי גם על משפחות אלטרנטיביות שבוחרות בחירות שונות כמו לחיות בנפרד אך ביחד. אבל עבורי, היא הדרך האחרת בה בחרתי לחיות, בשונה מאופנים שנחשבים אצל אחרים לנורמליים: אבא אמא, ילד ילדה ותינוק, מכונית משלנו ומכונית בליסינג מהעבודה, שבתות עם חברים, מריבות עם החמות בחגים וכו'.
נכון שרבים היו מעדיפים חיים כאלו, אבל יש גם אנשים שהחיים זימנו להם הפתעות שונות בדרך, והם הרכיבו לעצמם משפחה מסוג קצת אחר. היום זה נפוץ יותר, קודם כל כי אוכלוסיית הגרושים גרושות גדלה, וגם כי אנשים רבים יוצאים מנקודת ההנחה שזה לא כל כך נורא להיות שונה, ולפעמים זה גם טוב יותר.
כשהייתי בת שמונה ההורים שלי התגרשו, וזו היתה שיחת היום במקום בו גדלתי. אנשים הסתכלו עלינו בצורה מוזרה, ובהזדמנויות שונות הייתי שומעת את המונח "המשפחה הזו", כאילו שהיה מדובר במשפחה מצורעת. במידה מסוימת זה היה נכון, היינו שונים. אבא גידל אותנו עם אשה אחרת, ולאמא היו הסדרי ראייה. בתוך תוכנו חשנו בושה, אבל לא היתה לנו ברירה, הם פשוט התגרשו.
בשנה שעברה חמישה זוגות הורים מהכיתה של הבן שלי התגרשו. כל פעם הוא היה חוזר הביתה ומספר לי על עוד אבא שעזב את הבית ועבר לגור עם אשה אחרת, על עוד אמא שעזבה את הבית עם אחד החברים שלו ועם אחיו הקטנים. אולי זה נדמה לי, אבל הבן שלי רואה את הדברים בצורה פשוטה יותר ממני, בשבילו הורים גרושים זו נורמה, דבר שבשגרה.
מבוגרות מתגרשות פחות
נראה שהכל השתנה ב-20 השנים האחרונות. בכל שנה מתגרשים בערך 12,000 זוגות, ועל פי מחקר מקיף מ-2005, ישנן סיבות רבות לפירוק התא המשפחתי. הסיבה המרכזית היא שינוי באורח חיי המשפחה. נשים יוצאות לעבוד, וגברים מרוויחים יותר מבעבר, כך שהם יכולים להתפרנס למרות הגירושים וחוששים פחות לעשות את הצעד. ברוב הפעמים מספיק שצד אחד יחליט, ונפרדים.
נשים מפרנסות את עצמן במקרים רבים היום, ובמחקר נאמר שהדבר גורם למחלוקות במשפחה, כי כבר אין תבנית ברורה של גבר שבגברים שיוצא לעבודה ומפרנס אשה קטנה ושני ילדים. הגבולות היטשטשו, היום גברים מטפלים בילדים, נשים מפתחות קריירה, גברים עושים קניות, נשים יוצאות לבלות. נדמה שעוד מעט גברים יתחילו להניק ונשים יגרבצו ברחוב.
ולאחר הגירושים, הגברים הגרושים נישאים בשנית פי שניים מנשים גרושות. לא בטוח מה אפשר ללמוד מהנתון הזה, אולי שלגברים יש זיכרון קצר יותר. מה שכן בטוח, נישואים וגירושים הם כבר לא מה שהיה פעם. לאט לאט מוסד הנישואים מאבד מערכו. נישואים הם הצהרה של מחויבות, שחשובה לבני זוג שרוצים לבלות את שארית חייהם יחד, אך היא לא שווה הרבה כשהאצבע הופכת קלה על הדק הגירושים.
הנה עוד כמה נתונים מעניינים, שמראים סיכוייו של מי גבוהים יותר להתגרש, ושל מי נמוכים:
אם יש לכם דירה הסיכוי שתתגרשו נמוך יותר, כנראה בגלל הפחד לאבד רכוש או נכסים יקרי ערך.
גברים עובדים יתגרשו פחות מגברים לא עובדים, בגלל במחויבות לתשלום מזונות.
בני זוג מאותו מוצא מתגרשים פחות.
בני זוג עם השכלה גבוהה מתגרשים פחות, למה? הם כנראה מחשבים יותר טוב.
נשים מבוגרות מתגרשות פחות. למעשה, ככל שגיל האשה הוא מבוגר יותר, כך קטן הסיכוי שתתגרש.
אז מי אשם במצב הנוכחי, גברים שקשה להם להתמודד עם כוחן של הנשים, או נשים שמנצלות את הכוח שלהן?
ואולי אין טעם בחיפוש אשמים, כי אין לנו אפשרות לשלוט ברבבות האנשים שחיים על הכדור הזה ומשתנים ללא הרף.
ומה דעתכם על מוסד הנישואים?
לפנייה לכתב/ת 
לכו תדעו כמה זמן זה יחזיק
צילום: Index Open
מומלצים
