שתף קטע נבחר

שדרות הכוכבים של שדרות

רובי אלמליח חזר לעיר הולדתו כדי לתעד את האנשים הפשוטים הנקרעים בין מלחמה למצב כלכלי גרוע וחולמים על שלום ושכנות טובה. בטור אישי, מספר במאי הסרט "חולה את נתן" על אי של שפיות שמצא במוסך מוזנח בשדרות

"חולה את נתן" - סרטו הדוקומנטרי של רובי אלמליח, יליד שדרות - מגולל את סיפורם הקומי טרגי של האחים חולה ונתן, שני מכונאים מפאתי העיר הסופגת הפגזות טילים בדרום ישראל. בעיצומו של עימות המחריף בין ישראל לעזה מוצאים עצמם נאבקים על מקור פרנסתם היחיד, המוסך אשר עומד להיסגר על ידי השלטונות. לרגל הקרנת הסרט במסגרת פרויקט "כשקולנוע פוגש מציאות" בשבוע הבא, כותב הבמאי ל-ynet על האנשים הפשוטים של שדרות.

 

מאז האוטו הראשון שרכשתי בנעורי, נהגתי להגיע למוסך הזול של האחים חולה ונתן בשדרות. בכל פעם שאתה בא לתקן במוסך של חולה ונתן אתה יודע שאתה צריך לפנות לעצמך יום שלם ושיש סיכוי שבסופו של דבר תתקן את הרכב בעצמך עם הכלים שלהם.

 

חולה ונתן תמיד לוקחים את הזמן, מעדיפים לצחוק עם הלקוחות ולהכין להם קפה תוך שהם רבים זה עם זה מאשר לעשות את העבודה. אבל איכשהו, עם הנונשלנטיות החיננית הזו, העבודה נעשית בסופו של דבר, ובזול מאוד. 20, 30, מקסימום 50 שקל. אולי בגלל זה תמיד נמשכתי לאנשים האלה ולדרך שבה הם לוקחים את החיים.


לא רק לשרים. גם לחולה ונתן יש וולבו (צילום: מאיה לבקוביץ')

 

כששמעתי שהמוסך שלהם עלול להיסגר בקרוב החלטתי לקחת מצלמה ולהתחיל לתעד את חייהם לצורך תחקיר מצולם. חולה ונתן המשיכו בשלהם וכבשו אותי ואת המצלמה. האזהרות על עיקול המוסך המשיכו להגיע ואיתן עוד חובות ובעיות. בזמן שהמדינה דרשה מהם לשלם את חובותיהם ולוותר על מקור פרנסתם היחיד, האנשים הפשוטים הללו נלחמו בקו החזית.

 

בין קסאם לקסאם, יש קסם

הסרט נפתח ביום העצמאות השישים למדינת ישראל בעיר מוכת הטילים מזה שמונה שנים. כמה סמלי זה יכול להיות, שהמדינה מציגה את כוחה ואת כוחו של צה"ל במפגן צבאי מפואר בשדרות, בזמן שאותו צבא ואותה מדינה אינם מצליחים להשיב את השלווה לתושבים, שבפניהם הם מציגים את כוחם. באותה נשימה דורשים מהם לשלם את חובותיהם וליהנות מתערוכת הטנקים והנשקים.


המלחמה בחוץ. פה מנסים לעבוד (צילום: מאיה לבקוביץ')

 

הסרט מדבר על פטאליזם של אנשים שמאסו בחייהם, אך בכל זאת נאבקים בכל יום מתוך יצר הישרדות בסיסי מול אנשים שרוצים לקחת מהם את מה שנותר להם. חולה ונתן הם אנשים שרוצים להתנתק מן הממסד אך לא מצליחים לעשות זאת. עם כל הקושי בחייהם, הם מצליחים למרות הכל להפגין שלווה ולהעלות חיוך עם כל מכתב אזהרה וחוב שמתווספים לתוך הקרוון המתפרק שלהם. אותו קרוון שאיננו ממוגן מהטילים שיורים עליהם שמונה קילומטר משם.

 

רציתי להראות פן אחר של המלחמה המתנהלת בשדרות, פן ששונה ממה שנראה על מסכי הטלוויזיה. לא עוד התלהמות טיפוסית של אנשים מפוחדים הצועקים בפה מלא "מוות לערבים" או אנשים הנדחפים לתוך חלונות האוטובוסים של גאידמק. אלא אנשים המקבלים את המלחמה לתוך חיקם ומתמודדים עם ההפגזות היומיומיות עליהם, תוך הזדהות עם שכניהם מן הצד השני.


חולה ונתן. שומרים על השפיות (צילום: מאיה לבקוביץ')

 

זה הצד שמעניין אותי יותר. אותו צד שקיים אצלם קיים אצל רבים מתושבי שדרות שהחליטו להישאר בעיר למרות הכל הן מתוך ברירה והן מחוסר אחת כזו.

צד אנושי ומקיים יותר זה, של התמודדות יומיומית לעיתים בלתי נסבלת, שאני מכיר היטב בתור היותי תושב שדרות, הזוכר ימים טובים ושלווים יותר בעיר הולדתי.

 

הסרט "חולה את נתן" יוקרן ביום חמישי ה-31.3 (20:30) במסגרת סדרת "כשקולנוע פוגש מציאות", המציגה לציבור הרחב סרטים דוקומנטריים מרחבי הארץ. זאת במסגרת פרויקט "תרבות וקהילה בבינלאומי". הקרנה תתקיים באודיטוריום הבנק הבינלאומי ברחוב רוטשילד 42 תל אביב. ההקרנה פתוחה לציבור הרחב ללא תשלום. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים